השם עלי חטיב מוכר לאוהבי הכדורגל בישראל כבר לא מעט שנים, אבל בעיקר בהקשר לענייני משמעת, יותר מאשר בגלל הביצועים על המגרש. העונה, הוא יחזור לליגת העל אחרי חמש שנים בלאומית, והוא מבטיח – שהפעם, נראה שחקן ובן אדם אחר.
"צהוב אחד אתה לא תראה ממני בגלל דיבורים עם השופטים", חטיב מבטיח, "אם אקבל צהוב, זה רק בגלל עבירות". השערוריות בהן חטיב היה מעורב, שלחו אותו למסע נדודים, בסיומו הגיע בקיץ שעבר להפועל חדרה, בה מצא בית, חזר לדבר על המגרש, והיה שותף בכיר לעלייה הסנסציונית לליגת העל.
"עלי כבר מזמן החזיר את הקריירה שלו למסלול, הוא עשה עונה מדהימה", מאמנו בחדרה, ניסו אביטן, מסביר, "זה היה ברור לנו שעלי ממשיך איתנו. אנחנו בטוחים שהוא יציג את אותה יכולת שהוא הציג בשנה שעברה".
אחרי שהתעוררה מחגיגות העלייה, חדרה נחתה למציאות הלא פשוטה: תקציב שמגרד את המינימום, מחסור באצטדיון ביתי, ומועמדות בטוחה לירידה. אלא שבדיוק במצב כזה, אופיו הלוחמני של חטיב, עשוי להתגלות כנכס.
"ניסו תמיד מביא לנו את הכותרות שאנחנו המועמדת הראשונה לרדת ליגה וזה טוב לנו", חטיב מסביר, "מבחינת לבוא למשחק ולתת 200 אחוז, את הנשמה שלא נפסיד. להראות שאנחנו קבוצה טובה".
חטיב נולד בשפרעם בשכונה ממנה יצא אחד הכובשים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי, זאהי ארמלי. לא צריך יותר ממבט על הסביבה בה חטיב גדל, כדי להבין מהיכן סיגל את אופיו המחוספס, זה שמגדיר אותו כשחקן, לטוב ולרע. בשבת, חדרה תעשה מיני-היסטוריה עם הופעה ראשונה בליגה הבכירה אחרי 39 שנים, מול הפועל תל אביב. אולי דווקא מפלס הלחץ הגבוה אצל העולה החדשה, יוציא את הטוב ביותר מחטיב, אחד השחקנים הפחות צפויים שישחקו השנה בליגת העל, ותעזור לו לכתוב מחדש את המורשת שלו.
צפו בכתבת הווידאו המלאה
