ככל שמתקדמת עונה, זה נהיה קשה יותר ויותר לזכור משחקים ששוחקו במחזור השני. במקרה של הערב (שבת), לא רק שהמשחק הולך להיזכר בסוף העונה, אלא גם הרבה אחריה. האיצטדיון החדש בנתניה יכול לרשום לעצמו את המשחק הכי גדול עד כה ששוחק בו: 4:4 בין מכבי נתניה למכבי פתח תקוה.
זה מסוג המשחקים שאתה צריך להסדיר את הנשימה אחריו. לא פחות משמונה שערים, קבוצה שחוזרת שלוש פעמים מפיגור כולל אחד של שני שערים, מאמן מורחק, מתח עצום. משחק עונה, ואפילו לא סגרנו שני מחזורים. למרות שהקבוצות חילקו ביניהן את הנקודות שווה בשווה, יש כאן צד אחד שיצא מהמשחק מאושר ואחד אחר שיכול להרגיש פראייר ושבור לב.
היו פרקים לאורך המשחק שהייתה תחושה שנתניה היא כלל לא עולה חדשה. היא שטפה את המגרש כמו קבוצת צמרת בליגת העל, כמו אחת שלא עזבה אותה מעולם. מנגד, כל השערים שספגה היו של קבוצה שנראית כמו מועמדת מובילה לירידה. זה מתחיל קודם כל באריאל הרוש. נראה ששוער הנבחרת עדיין לא מצליח להשאיר את הבעיות מאחוריו. הוא ספג שער מגוחך שרחוק מהרמה בה שואף להיות.
חוסר התיאום בהגנה של הרוש גם נראה היטב, במיוחד בשני השערים האחרונים שספגה. בזמן שהם התרכזו בחילוף בקבוצה, שחקני נתניה איפשרו לגיא מלמד לדהור קדימה ומאוחר יותר לעוז פרץ, השחקן הנמוך במגרש, להשוות בנגיחה אחרי כדור קרן.
איך שנתניה נראתה הזכיר מאוד את הקבוצה שירדה ליגה לפני שתי עונות. הנאיביות, ההגנה החלשה, השוער שלא בטוח בעצמו. אמנם מוקדם מדי להוריד את הגרזן על הצהובים, אבל זה נראה מדאיג עבור יוסי מזרחי. אולי החלק הקדמי נותן לו מעט שקט עם ערן לוי, עמית בן שושן ובמיוחד לארי קאיודה שכבש ובישל היום, אבל אין שום איזון עם החלק האחורי החלש.
אצל מכבי פתח תקוה המחמאות על הקאמבק הנהדר ילכו לשחקנים, כי למאמן שלהם קצת קשה לפרגן על התנהגותו הערב. לפחות בסוף המשחק הוא ידע להתנצל אחרי שהורחק מכיוון שקרא לעבר צוות השיפוט "חבורה של אפסים". בנוסף, אוהדי נתניה טוענים שהמאמן גם ביצע לעברם תנועה מגונה. המלאבסים עמדו בפני מכה נוספת אחרי התבוסה למכבי תל אביב במחזור הפתיחה, אבל ידעו לחזור בצורה שצריכה לתת להם דחיפה בהמשך העונה. אגב, כבר שבע שנים שפ"ת לא חוזרת מנוצחת מהמגרש בנתניה.
מקרה נוסף שגרר אחריו מעט בלאגן היה אחרי השער של דדי בן דיין. לאחר שהמגן כבש הוא רץ לעבר הספסל של נתניה למורת רוחם של אנשי הקבוצה והאוהדים. בן דיין טען בסיום שבא אל גבי בובליל, איש המשחק של נתניה, שהיה עבורו כמו אבא.
הרכבים:
מכבי נתניה: אריאל הרוש; ויקי כחלון, כריסטיאן סארגי, עידו לוי, שמעון הרוש (עיאד אבו עביד/74); עומר צלישר, גבריאל ג'יורג'יו, רן רול (עידן שריקי/84); עמית בן שושן (דיא סבע/76), ערן לוי, לארי קאיודה.
מכבי פ"ת: צחי גיגי; נאור פסר, איבן הרצג, דניאל דימוב (תומר אלבז/65), דדי בן דיין (דור אלו/73); בריאן גריזיצ'יץ', יובל יעקובוביץ', גידי קניוק, גיא מלמד, עידן שמש (עוז פרץ/75); קוסטדין אזורוב.
