בגיל 28 חן דילמוני סוף סוף הגשים את החלום שלו לשחק במועדון גדול בישראל. שנים רבות הוא עבר בין קבוצות כדי לנסות ולהוכיח שמגיע לו את הצ'אנס. המגן השמאלי שהחל את הקריירה בהפועל ר"ג, עבר גם בהכח עמידר ר"ג, בית"ר ת"א רמלה, הפועל ק"ש, הפועל כפ"ס עד שהגיע לבית וגן, יודע היום שהוא במקום הכי טוב עבורו.
"הרבה זמן חיכיתי להגיע לבית"ר ירושלים ואני מקווה להמשיך להיות כאן ולהגיע למקומות הגבוהים ביותר עם הקבוצה", אמר דילמוני בראיון ראשון מאז הגיע לבית"ר מהפועל כפ"ס. הימים הראשונים לא היו פשוטים. דילמוני היה שחקן הרכב בהפועל כפ"ס אבל כששרון מימר עזב וחתם בבית"ר הוא כבר קיבל את הטלפון להצטרף אליו. בניגוד לכפ"ס, בבית"ר דילמוני ידע שהסיכוי שלו לפתוח בתחילת דרכו לא גבוה, כי מרסל הייסטר הוא המגן הראשון וכשמגיע שחקן זר לישראל, בדרך כלל נותנים לו קרדיט.
"אני שמח ששרון מימר הגיע ורצה אותי בבית"ר. בחודש הראשון לא שיחקתי ולפעמים גם לא התלבשתי, אבל ידעתי שאם תהיה לי הזדמנות, אני אקח אותה. העונה לא נגמרה וחשוב לנו לסיים אותה במקום השלישי בטעם מתוק, כדי שלא נצטרך להיות תלויים במכבי ת"א בגמר הגביע".
צריך להיות אמיץ לבוא לקבוצה שהשחקן שמתמודד איתך חתום לכמה שנים והוא לא שחקן ישראלי.
"אם לומר את האמת לא מעט ייעצו לי להמשיך להיות מגן ראשון בכפ"ס, אבל אני לא מפחד מתחרות וידעתי שאגיע ואתחיל כמגן שני בבית"ר, ואני צריך סבלנות. זה לגיטימי וברור שמרסל יקבל את הקרדיט בהתחלה. ההזדמנות שלי הגיעה אחרי שהוא נפצע ושיחקתי כמה משחקים ברצף ולאט לאט צברתי ביטחון והשתפרתי. תמיד יש לאן לשאוף. ממשחק למשחק ארגיש הרבה יותר בטוח להציג את היכולות שלי".
אני מתאר לעצמי שבגיל הזה ראית את עצמך במקום אחר בקריירה.
"עד גיל 23 די חיפשתי את עצמי בליגות הנמוכות. יובל נעים העלה אותי לבוגרים ומאוד האמין בי, אבל לא הייתי מספיק מוכן לשחק. עונה לאחר מכן עברתי לליגה נמוכה יותר, אבל אף פעם לא איבדתי תקווה. זה היה קשה, נבחנתי עם עוד 50 שחקנים כשאף אחד לא באמת הסתכל על האימון. שיחקתי כמעט בלי משכורת רק כדי שאקבל במה. לצערי, גם עברתי פציעות במהלך הקריירה, אבל ידעתי מה אני שווה וידעתי לאן אני יכול להגיע. אני שואף גבוה וכרגע המטרה הראשונית שלי זה להתברג בהרכב של בית"ר ולהמשיך כמגן ראשון. אעשה הכל כדי שזה יקרה. כרגע אני צריך לחיות את המציאות. הגיל שלי לא משחק לטובתי בכל מה שקשור לאירופה ותמיד יש רצון וחלום להגיע לנבחרת, אבל אני לא מתכנן את העתיד אלא מסתכל רק על עכשיו".
עד עכשיו שיחקת במועדונים בלי יותר מדי קהל. איך זה מרגיש בטדי?
"זה משהו אחר. אי אפשר להשוות את זה. בק"ש ובכפ"ס היו מגיעים אוהדים למשחקי הבית, אבל האוהדים של בית"ר מגיעים בהמוניהם גם למשחקי החוץ ואתה מרגיש אותם בעצמות, שלא לדבר על טדי. לפני משחקים שהקהל קורא בשם שלך זה עושה צמרמורת ונותן דחיפה עצומה. כולם אומרים את זה אבל כשאתה מגיע לבית"ר אתה מרגיש שהקהל זה עוד כמה נקודות בעונה".
בעונה הבאה אם תישאר, תצטרכו להתמודד עם עזיבה משמעותית של חסוס רואדה וייתכן גם דן איינבינדר.
"שניהם ברמה גבוהה מאוד. לא רק על המגרש. הם מוסיפים ערך מוסף גם בחדר ההלבשה. יצא לי להכיר אותם רק העונה. אני אשמח שדן יישאר, אבל זו החלטה שלו. חסוס כיוון אותי ויש לו איכויות לרמות הכי גבוהות".
שאלה של זמן עד שאנטואן קונטה יעזוב.
"כששמענו את הסיפור שהיה לו בצרפת, לא הבנו בכלל איך זה מתחבר אליו. אין מילה אחת רעה להגיד עליו. פשוט דוגמא ומופת. כל הסיפור שהיה איתו לא מובן. הוא בחור מדהים. חייכן, חברותי, עובד קשה, צנוע וביישן. תוך שנה שנתיים נראה לי שהוא יתקדם לליגה בכירה".
בית"ר תקום ותיפול על החיבור עם הקהל. איך גורמים לזה לקרות?
"בית"ר ירושלים עוברת תהליך חיובי בתקופה האחרונה. זה לא משהו שאפשר לסיים ביום אחד, אלא תהליך שצריכים להיות סבלניים כולם. להנהלה יש כוח וסמכות להתנהל מול האוהדים. אנחנו השחקנים מאוד אוהבים את הקהל ונקווה שנצליח לגשר בין כל הפערים. כולם רוצים בהצלחה וזה המכנה המשותף".
אולי אלי אוחנה יצליח?
"גדלתי עליו. כשהייתי קטן הרי אהדתי את בית"ר. הוא מגיע לבית"ר אחרי עונה טובה שאנחנו עושים ויכול לשפר אותנו. אין לי ספק שנוכל להגיע איתו למקומות הכי גבוהים שבית"ר ירושלים ידעה".
גם כשיש מועדונים כמו הפועל ב"ש ומכבי ת"א עם תקציב פי שניים ושלושה מכם?
"בית"ר הוכיחה השנה שהיא תמיד תלויה בעצמה. קודם נבטיח מקום שלישי שזו המטרה שלנו ואם נשיג כרטיס לאירופה אז ברור שנרצה לשאוף קדימה. לא נתיימר להגיד אליפות, אבל עם חיזוקים מסוימים נגיע הכי רחוק שיש. עברנו דרך יפה ואנחנו לא רוצים לעצור כאן".
דילמוני עבר ילדות לא פשוטה. הוריו התגרשו, אימו נפטרה אחרי מאבק במחלה קשה כשהוא היה בן 20. בין לבין במישור המקצועי הוא נפצע לא מעט, אבל מי שמכיר אותו מקרוב ידע ויודע ששום דבר לא יכול לשבור אותו, מקסימום לעכב אותו. "בגיל 20 כבר עברתי לגור לבד. נפלתי וקמתי, נפלתי וקמתי וזה כבר נהיה כבר הרגל אצלי. ידעתי ללמוד מזה ולדעת תמיד שאם אני אפול, אני אקום תמיד. לאורך כל הקריירה האמנתי שמשחק אחד טוב יקפיץ אותי למרכז הבמה".
וגם מאמן שיאמין בך, כמו שרון מימר.
"שרון הביא אותי מק"ש לכפ"ס ויודע מה אני שווה. אצל שרון למדתי ואני עדיין לומד הרבה בעניין עבודת הגנה, מה שלדעתי היה חסר לי. בק"ש כששיחקתי כל הזמן חשבתי התקפה ופחות הגנה. היחסים בינינו גם כשלא שיחקתי תמיד טובים. אף פעם לא הפניתי אצבע מאשימה כלפיו כי אני יודע שהוא מתנהל בצורה הכי מקצועית והכי כנה".
כואב לך על הירידה של כפ"ס? כי הכתובת הייתה על הקיר.
"בטח כואב. יש לי חברים ששיחקו ומשחקים שם. לרדת ליגה זה לא נעים וליבי עם השחקנים. בתור אחד שהיה שם, אני לא יודע להגיד למי להפנות את האצבע. שיחקנו טוב ולא כבשנו בתקופה שהייתי שם. סיימנו הרבה משחקים בתיקו. מה שבטוח הוא שהפיטורים של שרון מימר לא היו נכונים. כדור השלג מאז רק הלך וגדל. גם סתיו שחם שדיבר על הפועל ת"א הבין מאוחר יותר שטעה. זה חלחל לשחקנים, אבל כשהגענו למשחק זה לא עלה איתנו לדשא. לצערי לא הצלחנו בתקופה שהייתי שם להתרומם. אני מקווה שכפ"ס תחזור לליגת העל, שם המקום הטבעי שלה".
מתי אתה יושב עם טביב?
"יש לבית"ר אופציה להמשיך איתי את ההתקשרות ואני מאוד אשמח. טוב לי כאן. אני נהנה. יש לי הרבה עוד הרבה שאיפות להגשים פה".
כולם אומרים שהניצחון שלכם מחר בכיס. שמכבי ת"א כבר חושבת על גמר הגביע ואין לה על מה לשחק בליגה.
"מי שמתעסק בכדורגל יודע ששום דבר לא גמור עד שזה לא גמור. אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו כי אנחנו תלויים בעצמנו ולא לחשוב על הקבוצה שמנגד. לא מסתכלים על מכבי ת"א ולא מסתכלים על מכבי פ"ת ומכבי חיפה. חונכתי לעלות לכל משחק לנצח. כל קבוצה חייבת לעלות עם ההרכב הכי טוב ובצורה הכי טובה, וכך אני מקווה שגם מכבי חיפה תעשה".
