טקס העברת השרביט: בניון, ערן זהבי וגם אלופה ראויה

12.3.2001, דקה 90 בבלומפילד: שם חותמת משלו למשחק הכי טוב של מכבי בעידן פאקו. מכבי מוכיחה לחיפה שיש עדיין פערים עצומים בין הקבוצות האלה, והצדק נעשה, ממש לפני שריקת הסיום.

המשחק הזה, במיוחד המחצית הראשונה, הוא התשובה הטובה ביותר של פאקו לעניין החלוצים. אפשר לשחק עם חלוץ אחד או לפעמים בלי חלוץ טבעי - ההבדל הגדול והחיובי הוא שהקישור סוף סוף נע לעומק ואיים על השער. איגיבור נתן משחק מעולה בזמן שבן חיים וזהבי עשו תנועות בלי כדור שהביכו את הגנת לאפשרות של זהבי כחלוץ, כזה שבורח מהבלמים ומקבל את הכדור מאחורי הגב של ידין וקאמרה. הוא פשוט ניצל את זה, נגע בכדור כל הזמן והיה מעורב באיזור המסוכן מתחילת המשחק. כך גם הגיע השער הראשון כשזהבי התגנב מאחורי הקישור, החליק למיטרוביץ' שזיהה שלושה שחקנים שרצים לעומק והקפיץ  באומנות לאיגייבור.

השער הזה שיחרר את כל משקולות הלחץ של הצהובים והכניס לפאניקה את החיפאים. הטעות היחידה של מכבי זה שהיא לא גמרה את המשחק עם שער שני לפני המחצית בגלל חוסר ריכוז ואנוכיות בפעולה האחרונה. אחרי מחצית כזו רק טבעי שתגיע ירידה ביכולת. המשחק התאזן, ומי אם לא אלירן עטר, בשער אישי יפהפה משום מקום (סגירה רעה של טיבי) החזיר את חיפה לחיים.
 
פאקו הימר על התקפה עם יצחקי ובדש, בעוד . עוד הדרן בדקה האחרונה שהוכיח פעם נוספת: מכבי ת"א אלופה גאה, שיודעת לשחק כדורגל – רק חבל שזה קורה מעט מדי. ולמכבי חיפה יש עוד דרך ארוכה כדי להתמודד נגדה.