בטור שנכתב אחרי ניצחונה של מכבי ת"א על אולימפיאקוס ביום חמישי האחרון כתב עמיתי המלומד, יואב דובינסקי על הנוהג של אוהדי מכבי תל אביב לשיר את ההמנון לפני משחקי הקבוצה ביורוליג. "לא מעט מהעיתונאים קמים כדי לכבד את ההמנון", הוא חשף בטורו, "אבל מביעים מורת רוח מהאקט הפטריוטי".
קודם כל, בשם נפתלי הרץ אימבר אני מבקש להודות לעיתונאים שכן מטריחים את עצמם לעמוד בזמן שירת ההמנון הלאומי, וזו גם הזדמנות מצוינת להודות לערוץ 10 על כך שיצא לפרסומות ברגע המתואר לעיל בו 11,000 איש שרו בגאווה חנוקה את "התקווה". אגב, העיתונות היוונית דיווחה לפני המשחק ששחקני אולימפיאקוס מקווים שהאוהדים הצהובים לא ישירו את ההמנון, מכיוון שהשירה הזו מותירה אותם בהלם.
אז יכול להיות שמכבי תל אביב היא כבר לא הקבוצה של המדינה, אבל בעתות מלחמה כפי שאנו חווים היום, אין ספק שניצחון של הצהובים הוא לא פחות מגלולת ויאגרה לזיקפה הלאומית. מבצע עופרת יצוקה נמשך כבר 15 ימים. הלימודים בדרום, כמו שאר הסממנים לחיים נורמאלים, בוטלו. משחקי הכדורגל נדחו עד להודעה חדשה בהחלטה מעוררת מחלוקת של ההתאחדות. והיום, בניגוד גמור למתרחש בשטח – ליגת העל בכדורסל חוזרת לפעילות לאחר פגרת החורף.
למעשה, החזרה למגרשים היא אי של שפיות בלב כל הבלאגן המזרח תיכוני שאנחנו חווים. הכדורסל הוא ענף הייצוג הישראלי הבכיר ביותר באירופה. נבחרת ישראל עלתה לאליפות אירופה בעוד אימפריות מהיבשת הישנה כמו צרפת נשארו (בינתיים( בחוץ. בנוסף, מתמודדות שלוש קבוצות במפעלים אירופים שונים – מכבי ת"א ביורוליג, בני השרון ביורוקאפ והפועל ירושלים בגביע האתגר. לליגה המקומית לא נותרה ברירה אחרת אלא להתנהג בהתאם.לא מעט קולות נשמעים כנגד קיום הליגה.
יש הטוענים שאסור לשחק כדורסל בזמן שטילים נופלים בישראל. ישנם אפילו עיתונאים שגורסים כי משחקי הכדורסל שיתנהלו במרכז רק ירחיבו את מה שרון קופמן נוהג לכנות "מדינת תל אביב". לכל אלה אני רוצה להזכיר את שקרה בבועה התל אביבית בדיוק לפני 18 שנה, אפילו באותו חודש.
בינואר 1991 נפלו במרחבים העירוניים של גוש דן טילי סקאד באדיבות סדאם חוסיין. ארצות הברית הציבה בתל אביב את ווילי סימס ולבן מרסר, כמו גם סוללות של טילי פטריוט שנועדו ליירט את הטילים העיראקים אך בפועל התפוצצו ברחבי תל אביב (וגרמו, אגב, יותר נזק מהסקאדים).
בדיוק כמו היום, ליגת הכדורגל בוטלה "עד יחלוף זעם", מה שהפך את הפועל פ"ת של אברם גרנט האלמוני לאלופה הזמנית. בנוסף, נדחה מפגש גביע דיוויס שאמור היה להתקיים ברמת השרון בין נבחרת צרפת לנבחרת ישראל של עמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין.
בניגוד למצב היום, בוטלו גם משחקי הליגה בכדורסל עקב החלטת פיקוד העורף (או הג"א, כפי שקראנו לו אז) וכך יצא שמכבי ת"א אירחה קבוצות אירופיות בבריסל ובלונדון, במקום בהיכל הספורט ביד אליהו. למרות המלחמה, הצליחו הצהובים להעפיל לפיינל פור בפריז באותה עונה וסיימו במקום השלישי באירופה. הצירוף של מלחמה וקבוצה שמצליחה מעבר לכל הציפיות לא נעלם מעיניהן ההוליוודיות של הלוס אנג'לס קליפרס, שהזמינו את מכבי למשחק ראווה חגיגי בקליפורניה. במשחק עצמו אגב, ניצחה הקבוצה של דוק ריברס (אז עדיין שחקן) 93:98 את מכבי של צביקה שרף.
באמצע פברואר, בזמן שסקאדים המשיכו ליפול על בנייני מגורים במרכז, אישר פיקוד העורף לאיגוד הכדורסל לחזור לשיגרה תחת ההגבלה שהמשחקים ייערכו בשעות הצהריים. משחקי הליגה הראשונה בכדורסל חזרו, ולמרות השעה המוקדמת, גם הקהל הגיע ונהנה מההפוגה ממהדורות החדשות והטילים.
מכיוון שלא הייתה שום אפשרות להתעלם מהמלחמה, החילו אנשי איגוד הכדורסל נוהג חדש במשחקי הליגה. הנוהג גרס כי בפתיחת כל משחק, לפני הג'אמפ-בול, הקהל יעמוד לכבוד שירת ההמנון הלאומי, התקווה. 18 שנים עברו מאז אותה מלחמה, והחוק הזה עדיין נאכף. גם היום ודווקא עכשיו, צריך לשמור על הגחלת. בזמן שכולנו מתפללים למען החיילים בעזה וחולקים את הדאגות עם החברים באשדוד ובבאר-שבע, ראוי כי ההמנון הלאומי יתנגן הערב באולם הפחים, במטרו-ווסט, בגן-נר, במלחה ובזיסמן.