ערן לוי כועס. אחד השחקנים האהובים בכדורגל הישראלי מוצא את עצמו בגיל 34 מול שוקת שבורה. אחרי שאמש (ראשון) הוא חתם בהפועל עפולה מהליגה הלאומית, היום הוא התראיין ב"5 באוויר", ובו הוא פורש את גרסתו: איך, לעזאזל, הגיע עד לכאן.
"אני בן 34, ואני כבר יודע שאין כבוד בכדורגל", אמר לוי בראיון, והתייחס לסאגת השחרור שלו מהפועל אום אל פאחם: "לא יכול להיות שקבוצה רצתה אותי, במשך כ"כ הרבה זמן, עוד מאז המאמן הקודם - ניר ברקוביץ' רוצה אותי, אומר לפני כולם שהגיע שחקן שהולך לשחק, ואז ברגע אחד אני לא משותף. לא מתייחסים ככה לבנאדם, ואומרים לו 'הוצאתי אותך מהקבר'. זה פשוט חוסר כבוד".
בנוסף, הוא התייחס גם לתדמית שנוצרה לו: "נמאס לי שלוקחים אותי כמובן מאליו. שקל להעיף את ערן לוי. בחיים שלי לא איימתי על מאמן, לא עשיתי שביתה איטלקית, לא פגעתי באף אחד. אומרים שאני לא בכושר, ועשיתי אימונים אישיים חצי שנה". ובכלל, הביע את דעתו הכנה על הסיטואציות בין מאמנים לשחקנים: "לא ייתכן שלכל שחקן יעשו סדרת חינוך בכדורגל. גם אם שחקן עושה פרצוף, כל עוד הוא לא אלים, זה מעיד על רצון ועל צורך לשחק. ביום שאני אהיה אדיש, זה היום שבו אני אפסיק לשחק כדורגל".
את הבטן המלאה ביותר, סוחב לוי דווקא על הקבוצה שבה עלה לגדולה - מכבי נתניה, שם העביר חמש עונות מוצלחות. "אייל סגל יודע טוב מי אני", הוא אמר לאחר ששוחרר מהמועדון. "גם דראפיץ' וברדה. הם יודעים כמה כל מה שיש במכבי נתניה היום, זה בזכותי. כשחזרתי מהפציעה הקשה ברצועה הצולבת, אמרו לי: תחתום ונראה מה יהיה. הלכתי לעונה בליגה הלאומית, סיימתי עם ספרות כפולות בבישולים ובשערים. ישבתי מול דראפיץ' וברדה אחרי שעלינו ליגה, רציתי חוזה לשנתיים, אמרו לי: לא יודעים אם תצליח בליגת העל. שוב הוכחתי את עצמי, הגעתי לנבחרת ישראל. שיקום מישהו ויגיד למה לא קיבלתי שם חוזה לשנתיים".
"כל מה שיש היום במכבי נתניה זה ערן לוי. שחקנים עברו תשעה חודשים בלי משכורות ובלי כסף, לקחתי את זה על עצמי. רבתי עם משפחות של שחקנים, רק כדי שהקבוצה תתפקד באופן תקין. הם יודעים טוב מאוד בזכות מי הם נמצאים איפה שהם. זה פשוט חוסר כבוד. איך אף אחד, אחרי כל מה שנתתי, לא תופס ואומר: בוא נשב, בכל זאת עשית משהו בקבוצה, אתה מחזיק את חדר ההלבשה, אתה קפטן. אבל קל לזרוק האשמות על שחקן כמוני", הוא המשיך והתייחס לקבוצה אותה עזב.
בהמשך, הוא תקף גם מאמנים אחרים, שלשיטתו פשוט ויתרו עליו. "שחקן שיושב בבית, לא נוגעים בו. לעומת זאת, מאמן שיושב בבית, דווקא כן רוצים אותו. איך זה הגיוני?", שאל רטורית והתכוון לאורי גוטמן, מאמן הפועל חדרה, שם התאמן אך הוא החליט שלא לרצות אותו. "הוא (גוטמן) היום יושב בבית בעצמו. גם אם אתה לא רוצה לשחקן, תכבד אותו. ניר קלינגר, למשל - הביא אותי למכבי ת"א, שחרר אותי אחרי חצי שנה. הביא אותי להפועל ב"ש, שחרר אותי אחרי חצי שנה. כשהוא הגיע לבית"ר, אחרי שנפגשנו בתקופה שלו בהפועל חיפה, לא נתן לי לשחק דקה".
"והזלזול הזה", הוא המשיך, "זו הסיבה שמעמד המאמן כל כך נחלש. מי שלא מכבד, לא יכבדו אותו. מי שמזלזל, יזלזלו בו. צריך לזכור שבסוף יש בנאדם בצד השני, שחוזר למשפחה, ואי אפשר לפגוע בו ככה. בגלל שאנשים מכערים, כבר קשה לי לשחק כדורגל".
בהמשך, הוא התייחס גם לחתימה שלו בעפולה: "אי אפשר לשקר, ברור שעפולה היתה האופציה היחידה. הגעתי בעיקר בגלל שלומי דורה שהאמין בי. דיברתי גם עם יובל נעים ואדומים אשדוד, זה לא הסתדר. דורה אימן אותי, יודע מה הוא מקבל, והמטרה שלנו היא להישאר בליגה". אבל הרגש? הרגש כבר לא קיים. "כדורגל היתה ונשארה האהבה הגדולה שלי, אבל אין לי כבר את ההתרגשות לשחק. חבל שלקחו את זה למקומות האלה, ואני מקווה לתת כמה שנים טובות עד הפרישה".