אם תשאלו את אוהדי הפועל פתח תקווה מי אחד הכשרונות הכי גדולים שצמחו במועדון בשנות ה-90, השם של מנור חסן יעלה באופן מיידי. הקשר ניחן בטכניקה יוצאת הדופן, אבל משהו אחד תמיד ריחף מעל הקריירה שלו.
חסן נחשב לילד הרע של הכדורגל הישראלי בניינטיז, וזה שמתקשה לתרגם את הכישרון הבלתי רגיל, לתוצאות על המגרש. מכבי חיפה, בית"ר ירושלים, מ.ס אשדוד ובני יהודה ניסו למצות את הפוטנציאל, אבל משהו לא עבד.
בגיל 40, שמונה שנים אחרי הפרישה, חסן לא מוצא את עצמו. הוא רוצה לחזור לכדורגל ולהעביר מהידע שלו, אבל לא מוצא קבוצה שרוצה לקלוט אותו. כעת, ללא מקצוע ממשי מלבד האהבה לכדור, הוא נטול עבודה, יושב בבית ורק מחפש את המקום בו יוכל להתפרנס בכבוד ביום שאחרי הפרישה.
בראיון מיוחד ל"בוקר ספורט", הוא חושף את הסיפור שלו, זה שבוודאי כדורגלנים רבים יכולים להזדהות איתו, על היום בו נגמרת הקריירה ושום הצעה לא עומדת בפתח. ראיון מרגש עם כוכב עבר, שמתקשה לפתוח את הפרק השני בחייו.
"אני מאוד מתגעגע לכדורגל. זאת הייתה תקופה יפה עם הרבה דברים טובים", נזכר חסן בתקופתו כשחקן, "היו גם הרבה דברים לא טובים עם הרבה פציעות קשות שחוויתי. עשיתי הרבה טעויות עם מעברים לא נכונים בתקופות לא נכונות, אבל בגדול נהנתי".
חסן מודע לכך שהוא לא היה עוד שחקן, אלא כזה שרוכשים עבורו כרטיס רק כדי לצפות בכישרון שלו. "הייתי שחקן מיוחד, משהו אחר. נחשבתי לשחקן הכי טוב בשנתון שלי. היה לי הרבה כישרון והכל בא לי בקלות. לא אהבתי שמגבילים אותי והייתי צריך יותר מרחב ורוב המאמנים שאימנו אותי לא הבינו את זה", הוא נזכר, "תמיד דובר על זה שאני שחקן מבוזבז, היו מקומות שהוציאו ממני את המאה אחוז והיו מקומות שחנקו אותי בהם".
"כשהגעתי לחיפה של גרנט הייתה שם סוללה של כוכבים. התחלתי בהרכב והיו לי משחקים טובים עם כיבושים ובישולים, אבל אחרי זה נדחקתי הצידה. אל תשכחו שזאת הייתה קבוצה שגם ראובן עטר ויעקובו איגביני לא שיחקו בה באופן קבוע. אני לא מצטער שעברתי לשם כי לקחתי אליפות, מה שלא הגשמתי בקריירה לפני בהפועל פ"ת".
גם אחרי שעבר לשחק בליגות הנמוכות, חסן חי ונשם את הכדור, ולא רצה לעסוק בשום דבר אחר: "כל היום שיחקתי כדורגל, גם בשכונה, גם בבית ספר, כל החיים שלי היו כדורגל. הטעות שלי? שלא יצאתי לחו"ל בגיל מוקדם: היו לי מספיק הצעות והעדפתי לא לצאת החוצה. כנראה לא מספיק אהבתי כדורגל, אם הייתי אוהב יותר, אז הייתי מגיע הכי גבוה שיש, זאת האמת".
כעת כשהוא בן 40, חסן מחפש את עצמו. הוא רוצה לחזור לענף, אבל אין לו ממש הצעות, גם לא מהפועל פ"ת, המועדון אותו כל כך אוהב: "אני גם שואל את עצמי למה אני לא בכדורגל היום, הייתי רוצה להעניק לילדים את מה שלמדתי בתחום, הפועל פ"ת זה לא אותו מועדון שהיה כשהייתי שם, מאז שמאיר שמיר עזב, הכל השתנה. אף פעם לא התקשרו אליי מהמועדון להזמין אותי למשחק. יש לי זכרונות משם. זה מקום שהצלחתי בו וזה מועדון ששברתי שם גם רגליים, אבל זה לא אותה קבוצה: אין שם היום לא אבא ולא אמא".
"מאיר שמיר היה כמו אבא שלי, אני לא בקשר איתו כבר היום. חורה לי מה שקורה היום איתו, זה יותר מעצוב. הטלפון הראשון שלי אחרי שפרשתי היה למאיר שביקשתי ממנו לאמן את הפועל פ"ת. אין לי ספק שאם הוא היה נשאר עוד בתחום אז גם הייתי עדיין שם, הוא היה כמו אבא שלי, האיש הכי קרוב אליי".
חסן סיפק הצצה לחיים העצובים שאחרי הפרישה, כשאין לך מקצוע ממשי מלבד כדורגל, ולכן הוא נאלץ למצוא תחום חדש: "היום אני לא עושה כלום, התעסקתי בכדורגל בעבר, לימדתי ילדים בבית ספר. ברור שאני מת לחזור לעולם הזה: זה מה שאני יודע, אני לא יודע דברים אחרים".
מה ההחלטה הכי טובה בקריירה שלך?
"שהגעתי להפועל פ"ת במקום לקרית אונו".
מה ההחלטה הכי רעה?
"לא מתחרט על כלום".
מי השחקן הכי טוב ששיחקתי איתו?
"יוסי בניון".
מי השחקן שהכי קשה היה לך לשחק נגדו?
"אריק בנאדו ואדורם קייסי".
