בגיל 17, כשהיה חלק מהנבחרת הצעירה של ארגנטינה, זומן דייגו סליס (כיום בן 25) ליום העשרה עם גבריאל באטיסטוטה, שלקח תחת חסותו את החלוצים הצעירים והמבטיחים במדינה, שם התמקד החלוץ האגדי בטיפים והכוונות ובעיקר חלק איתם מניסיונו העשיר בסיפורים. שש שנים לאחר מכן, בגיל 23, סליס נכשל במבחנים בהפועל עפולה, אך הצליח להרשים את סלימן אזברגה ולהצטרף לבני לוד, שם שמע על חוויותיו של דני פרדה בבית"ר ומכבי פ"ת ושל מתן לוטטי במחלקת הנוער של מכבי תל אביב. הערב (20:30, נתניה) הוא יעלה לחצי גמר גביע המדינה עם הפועל ר"ג וינסה להוכיח לכולם, ובעיקר לעצמו, כי גם אם לא יהיה כבר באטיגול הבא, הוא שייך למקומות גבוהים בהרבה מהליגה הלאומית.
אז איך הגיע מי ששיתף פעולה באלביסלסטה הצעירה עם שמות כמו אריק למאלה, דמיאן מרטינס, סרחיו אראוחו ואחרים עד לליגה השנייה בישראל? "האמת שאני בקשר איתם עד היום, חלק יותר וחלק פחות, וגם הם שואלים אותי את זה", הוא מספר בחיוך ספק מבויש, ספק מתנצל. "אבל ככה זה בכדורגל. גדלתי בוולס סרספילד ושיחקתי שם בליגה הראשונה, הסוכן של סרחיו אגוארו היה הסוכן שלי, וכדי להשתפשף ולקבל עוד דקות יצאתי לליגה הצ'ילאנית, שם הייתי אמור לשחק בליגה הראשונה, אך ולס דרשו עבורי דמי השבחה גבוהים מאוד. חזרתי לוולס ואז הייתה לי הצעה טובה מהליגה השבדית הראשונה. כבר עברתי, אבל שוב ולס דרשה הרבה מאוד כסף ולכן הייתי שם במשך חצי שנה, אך לא הייתי יכול לשחק. חזרתי לארגנטינה ועברו עוד ארבעה חודשים בלי ששיחקתי, ואז ירדתי לליגה השנייה ושם ירדתי עם הקבוצה לליגה השלישית ומשם הדרך ללוד כבר לא כל כך ארוכה".
"המעבר מארגנטינה לישראל היה קשה, אבל רק רציתי לשחק כדורגל ולצבור עוד ניסיון. הגעתי לבד לגמרי, ואף אחד בלוד לא מדבר אנגלית. למזלי שיחק איתי שם פיליפ מנה, שעד היום הוא אחד החברים הטובים שלי. הוא יודע ספרדית כי שיחק שם. אם לא הוא, אחרי שבועיים כבר הייתי אורז את החפצים שלי וחוזר הביתה. הוא עזר לי בהכל, המשפחה שלו הפכה להיות המשפחה שלי. אפילו את הטלפון שלו הוא נתן לי כי לא היה לי כרטיס סים מתאים לישראל בהתחלה".
אחרי תקופת התאקלמות הכללה היכרות עם המזון המקומי ("זו פעם ראשונה שאכלתי דברים כמו שווארמה או חומוס. זה טעים, אבל כבד נורא והתקשתי להתרגל. בארגנטינה אוכלים רק בשר. אני גם שונא מלפפון ואתם בישראל שמים את זה על הכל") ומעברים תכופים בין עמדת החלוץ לאגף לעמדת הפליימיקר, סליס פרח בלוד וסיים את העונה עם 11 שערים ו-10 בישולים מתוך 36 שערים שכבשה הקבוצה סך הכל באותה עונה. "הגענו לפלייאוף, היינו מקום ראשון עד סוף ינואר, אבל אז התפרקנו", הוא משחזר. "כולם אומרים לי שלוד לא רוצים לעלות ובגלל זה זה ככה".
במהלך העונה קיבל הצעות מליגת העל וצמרת הלאומית, אך בני לוד טענו כי לשחקן חוזה לעונה נוספת על בסיס אופציה שהייתה להם ללא ידיעתו. בעצת פיליפ מנה הוא עזב את הסוכן של אגוארו ("שראה בי כבר רק מספר") והחליף אותו בסוכן של מנה עצמו, בעז גורן. זה מימן לו את כרטיס הטיסה חזרה מארגנטינה לישראל על חשבונו והבטיח לו כי יהיה בסדר. לאחר מספר ימים של דיונים משפטיים, מצא את עצמו סליס בהפועל רמת גן.
"לרמת גן יש היסטוריה, אנחנו רוצים לעלות ליגה, לזכות בגביע, יש אוהדים", הוא מספר בסיפוק. "אנחנו קבוצה של שחקנים צעירים ורעבים ויש לנו מאמן צעיר עם ראש פתוח שכל הזמן מחפש לחדש. הוא מקשיב לנו, לא רק נותן פקודות. אם בלוד היו הרבה שחקנים טובים ממש, אבל לא היינו קבוצה טובה, פה אין לנו שמות גדולים אבל אנחנו קבוצה טובה וזה הסוד שלנו". ברמת גן הוא מצא את השקט אותו חיפש. "לפני שבאתי לישראל כל מה שידעתי עליה זה שיש פה מלחמות פצצות וטרור, אבל זה ההפך. שקט ובטוח פה", הוא הבין, ולכן מיד שלח כרטיס טיסה לחברתו שתצטרף אליו. "בארגנטינה המצב לא טוב, יש הרבה מקומות שאתה כל הזמן מסתכל אחורה לראות אם מישהו לא בא. פה אני והיא הולכים לטייל בלילות בלי דאגות בכלל".
סליס גם זכה להכיר את חברו הטוב ביותר השנה בדרך מעניינת. "הלכתי בסופרמרקט ושתיתי מאטה, אף אחד חוץ מארגנטינאים לא אוהב את זה כי זה מר מאוד, פתאום ניגש אלי בחור ארגנטינאי ושאל אותי מאיפה אני. אמרתי לו 'סליחה, אתה לא במקרה אוסקר סקריונה?' ומאז אנחנו החברים הכי טובים. אין יום שהוא לא בא אלי הבייתה לשתות מאטה". במהלך הראיון מתקשר אליו סקאריונה. "הוא עצוב מאוד עכשיו כי הוא שיחק לא טוב מול באר שבע. ראיתי את המשחק, לא הגיע פנדל לב"ש אבל הם היו טובים יותר ממכבי, מכבי נראו עייפים, אמרתי את זה לאסא (סקריונה ד.ב) והוא גם הסכים. אבל הוא שחקן גדול והוא עוד יתרום הרבה בליגה הזאת. הוא סבל מחוסר מזל העונה, נפצע הרבה, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בכדורגל, הוא יכול לתת פתאום שניים-שלושה שערים חשובים ומכבי לא תחשוב בכלל על לשחרר אותו".
"רגע, אם אנחנו נגד מכבי בגמר בגלל שהם כבר באירופה, אנחנו נשחק באירופה גם במקרה של הפסד?", תוהה לפתע בקול סליס, ומיד מוסיף, "אני אהרוג את אוסקר אם הם לא מנצחים את בית"ר!", ומיד מסמס לו. התשובה, אגב, היא לא. "טוב, אבל רמת גן כבר זכתה פעמיים במצבים כאלה, אנחנו יכולים לעשות את זה. כולם אומרים לנו שרמת גן בגביע זו קבוצה אחרת". סליס מגיע הרבה למשחקים של סקריונה בליגת העל, וזה מנגד מגיע לראות אותו בלאומית, שניהם בטוחים כי מקומו של סליס בליגת העל. "בשנה שעברה היו לי הצעות מעכו ובני יהודה, השנה גם פנו אלי מאמנים מליגת העל, אבל אמרתי להם שאני מתרכז רק ברמת גן ובסוף העונה נראה מה יהיה. בכל מקרה, אם רמת גן תעלה ליגה אני רוצה להישאר רק כאן, יש לנו קבוצה מיוחדת. אני רוצה להגיע לאירופה וישראל זו קרש קפיצה טוב, לא ישר לסרייה A או לפרמייר-ליג, אבל לבלגיה, שוויץ, יוון ושבדיה".
סליס עוד חולם לאחד כוחות עם חבריו לנבחרת לשעבר, אבל טוב לו בישראל. "צריך לחיות את הרגע ולשרוד בכדורגל, אין ברירה", הוא גם מכיר את הליגה פה בצורה מפתיעה. "אנחנו משחקים באיצטדיון רמת גן ולא משנה כמה קהל נביא, הוא גדול מדי ומרגיש ריק. וינטר אצטדיון טוב מאוד עבורנו, אבל אני מבין את האוהדים שלא רוצים לשחק שם כי זה של הכח. אני לא מבין למה בני יהודה משחקים בפ"ת ולמה עברו לבלומפילד בכלל. המגרש בשכונה זה וואו. זה כמו בארגנטינה. אם יאשרו להם לשחק שם, זה ייתן להם עוד כמה וכמה נקודות בעונה". המעבר מאצטדיון רמת גן לאצטדיון בנתניה, הוא מיוחד עבור סליס. "האצטדיון יהיה מלא? יבואו 12 אלף לדעתך? בכל מקרה, זה משחק שכל העיניים יהיו עלינו ואנחנו צריכים לתת 110% לפחות. ר"ג זו קבוצה טובה להתפתח בה, הנה, מוטי ברשצקי ומייקל סיטון היו טובים והתקדמו מהר. אם ניקח גביע ונשחק באירופה, בכלל זו תהיה הזדמנות לכל השחקנים הצעירים והמוכשרים פה, ונוכל להביא עוד כאלו".
עם שמונה שערים העונה, שניים מהם בגביע, ועוד 11 בישולים, סליס משוכנע כי בעונה הבאה כבר יהיה בליגת העל. מול בני יהודה הוא ינסה לדאוג כי ר"ג תגיע לשם גם עם הגביע."אנחנו הקבוצה הקטנה, אין לנו מה להפסיד", הוא מוריד לחץ. "ובני יהודה לא חזקים בהרבה מאיתנו. לא נבוא רק להגן. נבוא לשחק. נגד הפועל חיפה שיחקנו, הנענו את הכדור, היינו טובים, ובני יהודה מתחתיהם בטבלה. יהיה משחק טוב, אנחנו צריכים שהמזל יהיה איתנו, לפעמים זה כל מה שצריך", הוא מסכם את המשחק, ואולי את הקריירה שלו עד כה.
