עד כמה הניצחון של חיפה על בית"ר בגביע הטוטו ישפיע על המשחק בליגה? סיכוי סביר שהוא יהיה חסר משמעות. החשיבות של המשחק הזה שעומד במרכז המחזור הרביעי, מעבר ליוקרה שיש בו, היא ברייטינג. הישראלים לא טפשים (לא עד כדי כך טפשים בכל אופן), הם רואים איך נראה הכדורגל שלנו בשבועות האחרונים ומצביעים בשלט. משחק כזה שפעם היה זוכה לפחות ל-15% רייטינג, עלול להגיע למחצית מזה. אז נכון שממול משודר האח הגדול (איך אבי לוזון לא לוהק לתפקיד הזה זו תדהמה ענקית), אבל יש תחושה לא נעימה שבשנים קודמות זה לא היה משנה יותר מדי, והעונה כוח ההתנגדות של חובבי הכדורגל הפך זניח כמו האחוזים שקיבל דיכטר בפריימריז של קדימה. זה אולי עוד מוקדם מדי לצאת בהכרזות, אבל משחק איכותי והיי – לא יזיקו 2-3-4 גולים – יכול להחזיר לפחות לזמן קצר את הכדורגל למשחק הטלוויזיוני. תיקו מאופס נוסף, ואפשר להתעניין כמה עשה "פסוקו של יום".
ובינתיים, בשאר הליגה
בני סכנין תארח שוב בקרית אליעזר ולא באצטדיון דוחא הביתי את מכבי ת"א עם האקסים בוזגלו ויבוריאן, שעדיין מחכים לתת משחק סביר, ובלי המאמן המורחק אברם גרנ.. סליחה - רן בן שמעון, שיצטרך לתת הוראות מהיציע.
קרית שמונה שעדיין לא הבקיעה בליגה, תצא למשחק קשה נגד בני יהודה שחגגה בשלישייה על מכבי נתניה באמצע השבוע בגביע הטוטו.
אותה נתניה, שהחליטה לסגור מעכשיו את האימונים לתקשורת (אפשר להבין את מתיאוס, גם אני הייתי מתבייש באיך שהקבוצה נראית), תארח בקופסה את אשדוד. הפועל ת"א שעשתה בינתיים רק תוצאות תיקו (עם גוטמן? לא יכול להיות...) תפגוש בבלומפילד את הפועל פ"ת.
והכח עמידר, תאמינו או לא הקבוצה עם ההתקפה הכי פורייה בליגה (אבל גם עם ההגנה הכי חדירה), תתארח באורווה אצל מכבי פ"ת, שמנסה להתאושש מהתלונה שהגישה אשתו של החלוץ ליאור אסולין בטענה שהוא היכה אותה (אם רק על המגרש הוא היה פוגע ככה).
תכלה שנה וקללותיה
שנבחרת ישראל תעלה למונדיאל; שנבחרת הכדורסל תפתיע באליפות אירופה; וגם שנבחרת הגברים תצליח שם; שנקבל בדיוויס נבחרת אטרקטיבית ברמת השרון ושדודי סלע ואנדיוני יעשו את זה מותח; שליגת העל תפסיק להיות מלאה באפסים על לוח התוצאות, וגם בשאר המקומות; שליגת הכדורסל לא תחזור שוב 14 שנים אחורה, אבל שמכבי ת"א תצליח להגיע לפיינל פור גם השנה; ששחר פאר תצליח להעביר כמה טורנירים רצוף בלי להחליף מאמן, אה וכן – וגם לעבור סיבוב שני מדי פעם; שמשפחת לוזון על אחיה, דודיה ובניה תצליח לרסן את עצמה, ותתמקד 80 אחוז בעשייה ו-20 אחוז בדיבורים, ולא להפך; שארקדי גאידמק ירגיע, אבל שיהיו לנו עוד משפטי קאלט כמו "פוצ'ימו גרשון"; שפעם אחת יהיה שר ספורט שמבין מהחיים שלו; ובכלל שהקודקודים והעסקנים יבינו שצריך להתחיל הכל מלמטה, מהילדים וממערכת החינוך.
בקיצור: שתהיה שנת ספורט טובה
זה מוגזם מדי לבקש?