רגע לפני שמתחיל הסיבוב השני של ליגת העל, זה הזמן לסיכום ביניים.
קבוצת הסיבוב: מכבי חיפה, שבשקט-בשקט, בהדרכתו השלווה של אלישע לוי וחוסר ההתלהמות הגאידמקית של הבעלים יעקב שחר, סיימה במקום הראשון כשהיא מציגה את הכדורגל הכי איכותי בליגה, וכרגע המועמדת הראשית לקחת אליפות
אכזבת הסיבוב: מכבי ת"א של רן בן שמעון שבטרום העונה השמיעה הו-כל-כך-הרבה רעש וצלצולים על כדורגל אטרקטיבי, רק כדי למצוא את עצמה במקום השמיני בטבלה עם ממוצע של פחות משער למשחק: הפסד לבני יהודה בשבת והתחתית כבר תבער לה באחוריים.
שחקן הסיבוב: אבירם ברוכיאן, שמצדיק בכל פעם את הייחוס המשפחתי המלמיליאני. תהנו ממנו כמה שאתם יכולים, כי בעונה הבאה הוא כבר ירקוד באירופה.
ההומלסית של הסיבוב: בית"ר ירושלים, שסיימה סיבוב שלם בלי ניצחון בית אחד, ובמשחק הקרוב תפגוש בטדי את בני סכנין למשחק הטעון ביותר של השנה. אתם לא רוצים לחשוב איזו אש תבער בטדי במקרה של ניצחון מהמגזר.
האיך זה שהוא עדיין פה של הסיבוב: לותר מתיאוס, שרובם המכריע של הפרשנים, כולל הח"מ, ניבאו שהוא לא יחזיק כאן מעמד עד לשלב הזה של העונה, בגלל הבדלי המנטליות. אז נכון שהיקה מאחר לאימונים ולמשחקים, אבל היי – מכבי נתניה שלו נמצאת במקום השני, וגם זה רק בגלל הפרש שערים נחות. הנבואה, אתם יודעים למי ניתנה.
העדיין לא מצליח באף קבוצה אחרת חוץ מזו של הדוד שלו של הסיבוב: גיא לוזון, שנכשל גם בבני יהודה, ומעונה לעונה מאבד את הקסם שכה דובר בו בשנים שאימן את מכבי פ"ת.
שובו של הג'דיי
לפני שנתיים, בעונת ספאחיה, נגמר ליריבות של מכבי ת"א הפחד האוטומטי כשמגיעים להיכל. בשנה שעברה בעונת קטשרף, נגמרה ההרתעה המיידית של מכבי הגדולה, זו שיכולה לחזור גם מ-20 הפרש דקה לסוף. בתקופה הקצרה עם אפי בירנבוים, נגמרה גם הבושה. זו אולי הסיבה העיקרית להחלפת הבזק של המאמן ש"הגיע תורו", באופן שהמחיש שוב את העיקרון הפיטרי (או במקרה הזה העיקרון הפוּטרי).
אחרי המינוי של פיני גרשון בתחילת השבוע קיבלתי כמות טלפונים וסמסים מברכים, יותר מאשר ביומולדת שלי. ואני לא היחיד. גם הכרטיסים למלאגה אזלו מראש אחרי ההודעה, לראשונה השנה.
צריך לזכור שגם כשגרשון הגיע למכבי בפעם הראשונה לפני 10 שנים, אחרי הפיטורים של יורם חרוש, מכבי סיימה את העונה בלי הצלחה אירופית, ובמקום השני בליגה הישראלית. אובדן האליפות לא היה רחוק מול הקבוצה האיכותית של הפועל ירושלים דאז, שנפלה קורבן פסיכולוגי לסיפור הפיצה המפורסם.
זו הפעם השלישית שפיני מגיע למכבי באופן לא מתוכנן, והפעם הוא לא הולך ללקק גלידה, כמו שראינו אתמול מול מלאגה הפצועה. גרשון הגיע לקבוצה לא אינטליגנטית שנבנתה עקום, וכבר אמרו לפניי שאבן שטיפש זרק לבאר, גם אלף חכמים לא יצליחו להוציא. אבל אתם יודעים איך זה עובד בטרילוגיית מלחמת הכוכבים שנרמז עליה בכותרת: קודם תקווה חדשה, רק אח"כ האימפריה מכה שנית.
אני לא יודע אם אפי ראה את המשחק, ומה הוא חושב עכשיו. מה שבטוח, האיש שדיבר על שתיקת הכבשים יכול עכשיו לישון בשקט. הכבשים כבר לא צורחות יותר.
הרסו את השבוע
כל מי שהיה מעורב בתקרית המכוערת בין אבי נמני ואלון יפת: נמני עצמו שהתנהג כמו אחרון האוהדים ונתן דוגמה רעה מאוד לאיבוד שליטה; אלון יפת שלא ציין את כל האירועים בדו"ח, ואח"כ גמגם בהסברים; הדיינים שגזרו עליו עונש מגוחך של הרחקה ממשחק אחד; ואולי יותר מהכל – ההתעלמות ממרקו בלבול, שנראה במפורש נותן כתף אגרסיבית לשופט ויצא נקי וחסר כל רבב. גועל נפש, כולם.
עשו את השבוע
אחרי שהוכיחה את עצמה כמעצמת כדורגל וכדורסל, ספרד לקחה גם את גביע דיוויס, בלי רפאל נדאל (בדיוק כפי שלקחה את אליפות העולם בכדורסל ב-2006 בלי פאו גאסול). רק לקנא. ויוה אספנייה