"בלילה בלי כוכב - הכל כמו נחרב", שר שימי תבורי בלהיט שהפך אותו בין לילה ושלושים שנה ל-VIP של ממש. ועכשיו, שעות לפני המשחק הגורלי של נבחרת ישראל מול נבחרת יוון ניתן כבר לומר בוודאות - שימי צדק. בלי יוסי בניון - הכוכב, היהלום, הילד, הנסיך – אנחנו בסכנת חורבן.

בלי יוסי במגרש, פשוט אין לנו מה למכור מול היוונים. עם כל הכבוד למערך הנאמן של קשטן, יש רק שחקן אחד בנבחרת שיכול לעשות את ההבדל. שחקן שבדקה אחת של גאונות, בהברקה אחת של כישרון – יכול לקחת את הכדור ולהפוך את ההגנה היוונית כמו הייתה הקיבה של גליקריה אחרי סופלקי מקולקל. ברגע האמת, אתה חייב שחקן כמו יוסי על הדשא.

תמיד היו שחקנים כאלה. שלום תקווה הוליך את הפועל ת"א לזכייה בדאבל ענק בגיל 34 עם ברכיים מחרסינה. מדי משחק היה מוכנס לדקות הסיום (על ידי אותו קשטן) כדי לקנח בכיבוש או בישול שער הניצחון. מהצד השני של הכביש עשה אבי נמני קריירה שלמה ממהלכי קלאצ' שכאלה. לצד עשרות שערים ומהלכים גדולים, נמני נטה להיעלם למשך דקות שלמות ולעתים אף למשחקים שלמים, דבר שהוביל את שלמה שרף לשאול בסיום משחק: "מישהו ראה את נמני היום?". אגב, שרף פוטר ממכבי ת"א בעקבות אותה שאלה.

בניון הוא שחקן ענק, גם במונחים אירופיים. הוכחה לכך, אם נזקקנו, קיבלנו במשחק בין ליברפול לריאל מדריד בשמינית הגמר של ליגת האלופות. 80 אלף איש בסנטיאגו ברנבאו ראו את הילד מדימונה עושה ככל העולה על רוחו במגרש, שורף שטחים, מגיע להזדמנויות – ומנצח את הקבוצה העשירה בעולם עם שער שכולו נחישות וכישרון.

במידה והצוות הרפואי יחליט שיוסי כשיר – הוא פשוט חייב להיות על המגרש. גם עם שישים אחוזים מהיכולות שלו הוא עדיף על כל שחקן אחר בסגל. האלטרנטיבה המוצעת משמאלי, בדמות הגוזל מאור בוזגלו פשוט לא מתאימה עכשיו. זה משחק בו אין מקום לילדים שעוד לא קרעו זוג נעליים.

מאור בוזגלו בורך בכישרון גדול ואבא עם נחישות של איווט ליברמן בכנס מפלגה של בל"ד – אבל אין לו את הניסיון של בניון במשחקים גדולים, אין לו את קור הרוח ויותר חשוב – יש לו יותר מדי מה להוכיח, דבר שבניון כבר לא צריך לעשות מזמן.

אז קשטן, בקשה אישית - תן ליוסי לנצח.

לפני יותר מעשור, ערך יוסי בניון את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ישראל. מישהו היה מעניק לו דף אחד של זהב בהיסטוריה שלה?

יש שחקנים חסרי מזל וכאלו שהמזל רודף אחריהם ללא פרופורציה, עד כדי כך שהם הגיעו למקום שגדול עליהם בכמה מידות. יוסי בניון יצא מישראל במחיר של שחקן בינוני ומטה – לקבוצה ספרדית בינונית ומטה. את השדרוג שלו לליברפול, אני מניח שהוא חייב לפיני זהבי – הסוכן הכול-יכול שמתעסק בעסקאות ולא במכירת לוקשים תמידית.

לכן, אני מסרב להתרגש מכל ניסיונות הכזב להפוך את בניון למשהו שהוא מעל כל שחקן ישראלי אחר. הוא לא. מאור בוזגלו עולה עליו בכמה דרגות מבחינת איכות משחקו והוא לא היחיד. התקשורת (או יותר נכון חלק ממנה), התאהבה בו ויצרה מציאות מדומה בה אין בלתו.

יוסי לא בחור טיפש. לא בכדי (ונראה לי שיש גבול למקריות), לפני כל משחק נבחרת, הוא מגיע לכאן כמו "הפצוע האנגלי", כשנראה על פניו שהמטרה היא כזאת: שיחקתי – תגידו תודה ואל תתפלאו אם אהיה גרוע. לא שיחקתי – לא קרה דבר.

קראתי באחד העיתונים שקשטן השתנה. נכון, הוא השתנה. ומי אמר שלטובה? פעם את דרור קשטן שאני הכרתי, לא עניין כלום מלבד דרכו ועקרונותיו. איך יתכן שנבחרתו תהפוך לבמת ספינים לשחקן אחד? נראה שאף אחד לא באמת יודע כמה לצערנו עמוקה השפעתו של בניון בנבחרת.

עד לרגע האחרון, יש לקשטן הזדמנות לתקן. אל תדאגו, הוא לא יעשה זאת. אם זה היה תלוי בי, בניון היה מנופה עוד לפני נחיתתו בישראל ואם בכלל הייתה נבנית כאן נבחרת טובה יותר בלעדיו – מה טוב. תאמינו לי שבלעדיו, תהיה לנו נבחרת טובה יותר, חזקה יותר וווינרית יותר.

אבל הוא כמובן ישחק ויהיה בריא כבדרך פלא, רק כדי להציג עוד הופעה גרועה במדים הלאומיים.