"בלילה בלי כוכב - הכל כמו נחרב", שר שימי תבורי בלהיט שהפך אותו בין לילה ושלושים שנה ל-VIP של ממש. ועכשיו, שעות לפני המשחק הגורלי של נבחרת ישראל מול נבחרת יוון ניתן כבר לומר בוודאות - שימי צדק. בלי יוסי בניון - הכוכב, היהלום, הילד, הנסיך – אנחנו בסכנת חורבן.
בלי יוסי במגרש, פשוט אין לנו מה למכור מול היוונים. עם כל הכבוד למערך הנאמן של קשטן, יש רק שחקן אחד בנבחרת שיכול לעשות את ההבדל. שחקן שבדקה אחת של גאונות, בהברקה אחת של כישרון – יכול לקחת את הכדור ולהפוך את ההגנה היוונית כמו הייתה הקיבה של גליקריה אחרי סופלקי מקולקל. ברגע האמת, אתה חייב שחקן כמו יוסי על הדשא.
תמיד היו שחקנים כאלה. שלום תקווה הוליך את הפועל ת"א לזכייה בדאבל ענק בגיל 34 עם ברכיים מחרסינה. מדי משחק היה מוכנס לדקות הסיום (על ידי אותו קשטן) כדי לקנח בכיבוש או בישול שער הניצחון. מהצד השני של הכביש עשה אבי נמני קריירה שלמה ממהלכי קלאצ' שכאלה. לצד עשרות שערים ומהלכים גדולים, נמני נטה להיעלם למשך דקות שלמות ולעתים אף למשחקים שלמים, דבר שהוביל את שלמה שרף לשאול בסיום משחק: "מישהו ראה את נמני היום?". אגב, שרף פוטר ממכבי ת"א בעקבות אותה שאלה.
בניון הוא שחקן ענק, גם במונחים אירופיים. הוכחה לכך, אם נזקקנו, קיבלנו במשחק בין ליברפול לריאל מדריד בשמינית הגמר של ליגת האלופות. 80 אלף איש בסנטיאגו ברנבאו ראו את הילד מדימונה עושה ככל העולה על רוחו במגרש, שורף שטחים, מגיע להזדמנויות – ומנצח את הקבוצה העשירה בעולם עם שער שכולו נחישות וכישרון.
במידה והצוות הרפואי יחליט שיוסי כשיר – הוא פשוט חייב להיות על המגרש. גם עם שישים אחוזים מהיכולות שלו הוא עדיף על כל שחקן אחר בסגל. האלטרנטיבה המוצעת משמאלי, בדמות הגוזל מאור בוזגלו פשוט לא מתאימה עכשיו. זה משחק בו אין מקום לילדים שעוד לא קרעו זוג נעליים.
מאור בוזגלו בורך בכישרון גדול ואבא עם נחישות של איווט ליברמן בכנס מפלגה של בל"ד – אבל אין לו את הניסיון של בניון במשחקים גדולים, אין לו את קור הרוח ויותר חשוב – יש לו יותר מדי מה להוכיח, דבר שבניון כבר לא צריך לעשות מזמן.
אז קשטן, בקשה אישית - תן ליוסי לנצח.