אלישע לוי ויניב קטן באימון (צילום: עמית מצפה, מערכת ONE)
אלישע לוי מחזיר את החיוך לפנים של יניב קטן | צילום: עמית מצפה, מערכת ONE

מכבי חיפה מול מכבי ת"א. פעם, כשעל הקווים של שתי הקבוצות הנפלאות הללו עמדו לסירוגין גיורא שפיגל, אברם גרנט, שלמה שרף , ניר קלינגר ויצחק שום – היינו רואים השפעה מקצועית מבורכת על משחקן. אם פעם היו למאמנים הישראלים קריצות מוצלחות, הרי שהיום נמצא הענף הזה בשפל – בכל הקשור לישראל.

כך מוצאים עצמם אנשי מקצוע שונים במקומות שהם לא חלמו לעבוד בהם גם בתור עוזרים וכך מסלול קידום של מאמן ישראלי צעיר שהיה לוקח עונות ארוכות ומגובה בקבלות – הפך להיות לא רציני, מהיר וכמעט שלא מקצועי. באווירה זו נפגשו שתי האימפריות בירוק ובצהוב לקרב של כדורגל שלילי, משחק בו הקבוצה היותר מוכשרת תנצח.

מכבי חיפה, בזכות הסגל שלה ובעיקר בזכות הניהול המצוין, היא קבוצה שתרוץ יפה בליגה שלנו גם בלי מאמן ובעונה בה בית"ר כמו רכבת שדים –אפשר גם שתהיה אלופה. אם כבר יש מאמן – לפחות שלא יפריע לשחקנים. אלישע לוי מכר את עצמו ליענקל'ה שחר בתור "מר חיוך" שיחזיר לשחקניו את השמחה שנעקרה מהירוקים. שחר, שהחליט לא להשתתף עם גאידמק ושניידר בתחרות, התעמק בעיקר באווירה. אין לי ספק שאם היה סבור שחר שלחיפה תהיה הזדמנות לקחת אליפות, הוא לא היה מביא מאמן שהרזומה שלו מסתכם בבית-שאן וסכנין.

אז לוי נותן לשחקניו לחייך וזה עוזר מאוד שהיריבות לא פוגעות, אך בכל פעם שנדרשת פעולה מחשבתית של חילוף או שינוי במערך – ביצועיו אינם משביעי רצון בלשון המעטה. היה לו משחק ביד עם 0:3 שהיה יכול להפוך אצל יצחק שום למשל ל-0:5, אך אלישע קפא על שמריו, הניח לבן-שמעון ליזום שינויים וכמעט שהפסיד ניצחון בטוח.

רן בן שמעון (צילום: מערכת ONE)
בן שמעון. חטא היוהרה | צילום: מערכת ONE

בן-שמעון אכן יזם, אך אצלו הצרות גדולות יותר. על התאווה לאמן במועדון גדול עוד לפני שהוא מוכן לכך, עוד ישלם רן ביוקר. לבנות קבוצה זו אמנות וניסיון, לבנות במכבי ת"א קבוצה זו כבר אמנות מקצועית בפני עצמה. תשאלו את אברם גרנט שבנה קבוצה אדירה במכבי, רק אחרי עונות רבות בהפועל פ"ת, בה השתפשף חווה את כל מה שהפך אותו לאחר מכן לאחד מגדולי המאמנים בישראל.

אי-אפשר להגיד שבן-שמעון לא מבין כדורגל. הוא יודע והרבה, אך נהג ביהירות מהרגע שקיבל את מכבי ת"א ושידר לסביבה כאילו קטן עליו. במקום לבנות סביבו צוות ותיק ומנוסה שידע לתת לו גב ואופציות בימים קשים (כפי שעשה גרנט שהביא עמו למכבי ת"א את עמנואל אופיר שהיה גדול ממנו בגיל ובניסיון), שם רן את כל הביצים בסל שלו, כאילו ההצלחה במכבי היא דבר מובן מאליו.

אלי כהן, המאמן האחרון שהצליח לרוץ לאליפות עם מכבי ת"א, הבין על כל מגרעותיו, שהבסיס בקבוצה טראומתית ועמוסת ציפיות כמו מכבי הוא ההגנה. וכשההגנה לא עובדת, היא מרוקנת את שאר הקבוצה.

ליאור רפאלוב (צילום: עמית מצפה, מערכת ONE)
רפאלוב. מכבי חיפה עדיין לא פגשה יריבה חזקה | צילום: עמית מצפה, מערכת ONE

מכבי חיפה לא פגשה עד כה אף יריבה חזקה ביום טוב. כשזה יקרה, יגיע קרוב לוודאי הפסדה הראשון. אבל עד אז, יכול המאמן שלה להמשיך ולחייך על המזל הטוב שהועיד לו היושב במרומים.

במכבי ת"א זה ייקח עוד משחק או שניים, אבל בסופו של דבר ללא שינוי דרמטי – העונה הזו תלך לטמיון ועבור מי שרצתה לקרוא תיגר על התואר, ההשתקעות במרכז הטבלה היא אסון שלא יעבור בשקט.

בעיית מאמנים גם בכדורסל

גם בכדורסל ידענו ימים טובים יותר בכל הקשור למאמנינו. תופעת "גנבי הדעת" עליה מדבר כל העת שלמה שרף – באה במלוא הדרה לידי ביטוי דווקא בכדורסל.

גם בענף הייצוגי מס' 1 של ישראל, שומרים העסקנים את המשאבים לשחקנים ואת המאמנים – החלק הכי חשוב – שומרים לסוף, כאילו שאינם מבינים עד כמה חשוב האיש שמעצב וקובע את דרכה המקצועית של הקבוצה.

מכבי חיפה היא דוגמא מצוינת. הגיע בעל-בית עשיר מארה"ב שהחזיר את הכדורסל לעיר הכרמל ומשקיע קרוב ל-3 מיליוני דולר בעונה! במקום לנצל חלק נכבד מהסכום כדי להביא מאמן בעל שיעור קומה או לחילופין מאמן עם שם מחו"ל – בחר למנות דווקא מאמן שנכשל ברגעי האמת עם קבוצתו הקודמת וגם אשתקד נחל כשלון אדיר בליגה הרגילה ורק בזכות שיטת פליי-אוף הזויה ולא הוגנת – רשמה חיפה עלייה לליגת העל.

מאמנים מנוסים כמו אפי בירנבוים ומוישל'ה ויינקרנץ הפכו למוצר נדיר בליגת העל. אנו נתקלים יותר ויותר בצעירים מחייכים שמספרים בדיחות ומקשקשים בטלוויזיה שמות של תרגילים וכך הם רוצים לשכנע אותנו שהם מבינים.

אפי בירנבוים (צילום: עודד קרני, mako ספורט )
אפי בירנבוים. זן נכחד | צילום: עודד קרני, mako ספורט

אילן קובלסקי, מאמן ליגה מצויין שנמצא כיום דומני בתפקיד ניהולי באחת המכללות, שם בכיס הקטן את כל אלה – אבל יחסי ציבור הם לא הצד החזק שלו ושל מאמנים ותיקים וטובים שהיעדרותם חסרה.

מאיר קמינסקי, שפרץ לטובה בתחילת שנות התשעים עם בית"ר ר"ג והתקלקל אחרי זה בחולון (בחירות שחקנים מגורם שאין בו ברכה) – חוזר עם קריית-אתא והוא בהחלט משב רוח מרענן.

אפרופו קריית-אתא, אברך את הקולגה ארז קוחנסקי על סל הניצחון בראשון-לציון. ידידי אלי סהר תמיד אמר לי שהוא כדורסלן מוכשר עם עתיד. הנה הוא מממש אותו...

אייל – פרשנות לעניין

יגידו מה שיגידו על אייל ברקוביץ', אבל אי-אפשר שלא להתמוגג מהפרשנות שלו. חפה מאינטרסים, נקייה משיקולים אישיים. כמו שופט ששורק מה הוא רואה ולאייל אף פעם לא הייתה מסננת לדבריו. אפרופו ובוודאי ביחס לפרשנים אחרים, אני מעדיף את הפרשן שלי בוטה וענייני מאשר ערס ומתחנחן.