עוד קיץ לפנינו, רק שבוע עבר מסיומה הרשמי של עונת המשחקים וכבר אני עמוק בתקופה שהיא למעשה 'התקופה' בכל הנוגע לסוכני השחקנים.
אינני מתלונן חלילה על השגרה, אך מצד שני אל לאף אחד לחשוב שמדובר בסוג של גן עדן. בשעה שכל עמך ישראל נהנה מחופשת הקיץ שלו, אני מנהל מהבוקר עד הערב סדר יום שכמעט כולו קשור במה שמכונה "עונת המלפפונים".
מלפפונים? הרבה יותר מזה. החזית אינה רק מול קבוצות ומאמנים שמנהלים כל העת מלחמה פסיכולוגית, אלא גם מול השחקנים שנמצאים אמנם בחופשתם, אך מרביתם חיים בחוסר וודאות שמטריף את דעתם. חברות הסלולר יכולות לחגוג בתקופה הזו: הסוללה של הטלפון הנייד שלי מתרוקנת לפחות שלוש פעמים ביום ואלמלא הייתי מסתובב עם מטען צמוד, סביר להניח שהייתי מנותק מהעולם עוד לפני הצהריים.
זו תקופה בה אין דבר כזה שנקרא 'זמן פנוי', פשוט אין. על חופשה אינני מעיז לחלום בכלל (היא מגיעה בדרך-כלל רק לקראת נובמבר) ולקצת שקט עם עצמי אני זוכה רק במחצית הראשונה של השבת. זה גם בדיוק הזמן לצבור כוחות ולהיטען מחדש לקראת עוד שבוע מתיש.
ליגה גדולה? טוב ליהודים
באופן כללי, צפויה השנה ירידה כללית בסכומים שהשחקנים ירוויחו. חוסר הוודאות בבית"ר, הקיצוץ החד בנתניה והורדת התקציב במכבי ת"א – יגרמו להורדת שכרם של השחקנים הבכירים.
דווקא ליגה של 16 קבוצות היא בשורה מרנינה לשחקנים הישראלים: עוד ארבע קבוצות וסגלים שיוכלו להתמלא ב-80 כדורגלנים ישראלים נוספים, שיקבלו הזדמנות פז לשחק על הבמה המרכזית – ליגת העל.
ההחתמות והמהלכים שמרגשים אותי באופן אישי הם לא בהכרח אלו שלצדם אתנן כלכלי, אלא דווקא הענקת הזדמנות לשחקנים צעירים שקופצים ומתקדמים לקבוצות גדולות.
אחרי 15 שנים במקצוע הזה, אין דבר שמרגש אותי יותר מאתגרים חדשים ואת אלו אני רואה דווקא בכדורגלנים שמגיעים אלי אלמוניים לגמרי ובמהלך העונה הם מבצעים את ההתקדמות שתהפוך אותם לשם דבר. מספר רב של כדורגלנים בליגת העל, חלקם גם בחו"ל, עברו איתי את המסלול הזה. מי יהיו הבאים? את זאת נוכל לדעת רק בסוף הקיץ...