פניו הזועפות של יעקב שחר אמרו הכל. הוא, שהיה רגיל להכתיב את הטון ולהביא את הקידמה לכדורגל הישראלי – נשאר מאחור. לותאר מתיאוס, מאמן העונה נכון לעכשיו, איש כדורגל גרמני אירופי ומוביל מהשורה הראשונה – הוא בדיוק הסטריאוטיפ המתאים לשחר ולמכבי חיפה. אבל יענקל'ה לא האמין העונה שיתפוס את בית"ר עם המכנסיים למטה והעדיף להצניע לכת, בעיקר בעמדת המאמן. במשחק העונה הוא שילם את המחיר במזומן.
כדי לקחת אליפות, לא מספיק לדעת לחייך – צריך גם כדורגל, תחכום וניהול משחק ברמה גבוהה. בעימות של סגל מול סגל, אין למכבי נתניה מה למכור מול מכבי חיפה. אבל בעמדת המאמן זה פשוט נוק-אאוט: בדיוק כמו ההבדל בין בית-שאן למינכן.
לותאר מתיאוס הגיע למשחק הזה מוכן מאוד – גם אלישע מאוד משתדל להגיע מוכן למשחקים, אבל כשמשהו בתכנית המקורית שלו משתבש, אז הכל הולך. נתניה זו לא בני-יהודה וכדי לנצח אותה צריך לדעת שחמט.
מתיאוס כפה את תכנית המשחק שלו שהתבססה על הסתגרות יעילה ומתפרצות קטלניות שחתכו את הגנת חיפה בדיוק במקומות הכואבים ולמאמן חיפה לא היו התשובות – אפילו לא אחת.
גרוע מכך – הטעויות הלכו וחזרו על עצמן. לוי היה צריך לפעול מיידית אחרי השער הראשון של שכטר ולשנות תפקוד או מערך – אך דומה כי עד לרגע זה אלישע לא התאושש מההלם. תגובותיו היו רפות, ניכר היה שהוא אינו יודע להתמודד עם המהלומה שנחתה עליו.
היו לי ויכוחים עם אנשי כדורגל רבים שלא הבינו מדוע אינני מפרגן למכבי חיפה ולמאמנה. תמיד טענתי כאן כי כשיגיע המבחן האמיתי – הירוקים (אותם אני אוהד אגב משחר נעוריי) יהיו בבעיה קשה. לצערי, צדקתי.
בפעם הראשונה בה אולץ אלישע לחשוב ונתקל ביריב הולם – מכבי חיפה כשלה. ודומני כי זה לא יהיה הכשלון האחרון.
עם או בלי קשר לכל זה, אני בטוח שלא רק אני התפרצתי בצחוק מגלגל למראה התעוזה של רוני לוי, שבטור אישי ב"ידיעות אחרונות" ביקר ומנה את טעויותיו של אלישע לוי. ובכן, עם כל מגרעותיו של אלישע – כדי לספר על הטעויות של רוני לוי, אפילו מוסף שלם של "7 ימים" לא יספיק.