אז מה הולך להיות בווימבלדון? פרישתו של רפאל נדאל נראית לי יותר פסיכוסומאטית מאשר פציעה אמיתית. אחרי שקיבל זעזוע ברולאן-גארוס, שנחשב למבצרו הבלתי מעורער, סביר להניח כי בטחונו נפגע אנושות. מן ראוי שילמד מפדרר, שעבר גם הוא תקופה קשה אך התחשל מהפסד להפסד עד שחזר לעצמו.
השוויצרי הוא ללא ספק המועמד הראשי לקחת את טורניר הטניס החשוב בעולם - ובכך לנפץ עוד שיא בדרך להיות הגדול מכולם. אבל פדרר לא לבד. יותר ויותר מומחים מצביעים על אנדי מארי כמי שמסוגל לחולל את הנס ולהיות הבריטי הראשון זה עשרות שנים שיכהן כאלוף ווימבלדון. דווקא בגלל הלחץ הכבד שיהיה עליו, אני חושש שמארי יסיים את דרכו הרבה לפני חצאי-הגמר.
מי בכל זאת יוכל לאיים על פדרר? אולי נובאק ג'וקוביץ', שאחרי שנה בינונית עשוי להבליח על הדשא הלונדוני. ככה זה כשאף אחד לא מצפה ממך לכלום.
ארץ המגף הישן והלא רלוונטי
במקום ללמוד מההיסטוריה שלה, נותנת נבחרת איטליה לגורל להכות בה שנית.
ב-1982, אחרי שהגיע לשיא בזכייה בגביע העולם, לא הסיק דור הזהב האיטלקי של אותה תקופה את המסקנה הנכונה ונשאר להתבזות במוקדמות יורו 1984. איטליה סיימה אז רק במקום הלפני אחרון בבית, שבלשון המעטה לא כלל אריות כדורגל. בנוסף, המשיכו שחקני הנבחרת את העוול הנורא להם ולאוהדים בתצוגת כדורגל פאתטית במונדיאל 1986 - שהסתיים אחרי משחק חלש מול צרפת בשמינית-הגמר.
אחרי 24 שנים, היה ניתן לצפות מהאיטלקים שילמדו וימציאו את עצמם מחדש. מתברר כי לא לחינם זועקת התקשורת המקומית ביטויים כמו "נבחרת זקנה ואיטית" - הם כבר היו שם בעבר.
הפעמונים צלצלו כבר ביורו האחרון, מול הולנד, אחרי תבוסה מבישה 3:0. אפילו ההפסד בפנדלים לספרד ברבע-הגמר לא טשטש את הבעיה: זו נבחרת עייפה, מבוגרת, מעבר לשיא והגרוע מכל – ההגנה, שהייתה סימן ההיכר של הכדורגל האיטלקי, פשוט נוראית.
דונאדוני שילם את המחיר ראשון ובצדק, אבל כאן נעצר התהליך. המחשבה כי ליפי יחזור ואיתו תשוב גם נוסחת הקסמים ממונדיאל 2006 הייתה מופרכת מלכתחילה. המאמן הוותיק יודע הרבה על כדורגל, אך הוא אינו יכול להחזיר את בופון וקנבארו לימי השיא שלהם.
זה קורה לגדולים ביותר
כמי שחזה את זכיית איטליה במונדיאל הקודם, אני חוזה את קריסתה בזה שיבוא. ההפסדים למצרים וברזיל הגיעו וכעת הם יוכלו לנער את ראשי הנבחרת מאשליות שווא. שמות כבר מזמן לא מנצחים משחק כדורגל ואפילו נבחרות קטנות כבר אינן פוחדות מאגדות כדורגל, במיוחד מכאלו שנמצאות כבר מעבר לשיא.
אם ליפי מסוגל להחליף ולרענן יותר ממחצית מהסגל – איטליה יכולה לשוב ולהימנות על המועמדות לזכייה בגביע העולם. אם יקפא על שמריו ויישאר עם החומר שהיה טוב ל-2006, הוא ייצא המפסיד הגדול וייזכר כאחד שחזר מפרישה של אלוף עולם היישר אל כשלון מהדהד. בדיוק כפי שקרה ב-1982 לאנצו ביארזוט.