משחק העונה בין מכבי חיפה להפועל ת"א היה מראה של הכדורגל הישראלי העונה. כל קבוצה יצאה שבעת רצון מהמשחק מסיבתה שלה וחוץ משתי הקבוצות, אף אחד לא באמת יצא מחייך מהשיעמומון שהיה לנו אמש (שני) בקריית אליעזר.
מכבי חיפה יודעת היטב שפער 10 הנקודות חייב להספיק לתואר נוסף מכיוון שבליגה עם קבוצות כל-כך חלשות, קל יותר לא למעוד מול כאלה שבעבר היו עושות בעיות לגדולות. הקלישאה העתיקה ש"אליפות לוקחים נגד הקבוצות הקטנות" מקבלת משנה תוקף רציני העונה.
הפועל ת"א חזרה בשלום מחיפה. על פניו, התוצאה מאכזבת מאוד, אבל בראש של האדומים רצו שני דברים: הראשון, העובדה שהקבוצה נכשלה בשנים האחרונות שוב ושוב בקריית אליעזר והשני: רק לא להפסיד למכבי חיפה.
התוצאה: שתי קבוצות שלא רוצות להפסיד ומספקות את אחד המשחקים עם האווירה המרגשת ביותר ועם המשחק החלש ביותר. אייל ברקוביץ' לא אמר סתם: "אל תקראו לזה משחק עונה".
ומי יצאו מאוכזבים? מאות אלפי אוהדי כדורגל שקיוו להתרגש אחרי תקופה ארוכה ממשחק עונה אמיתי. משחק עונה עם מתח, שערים, דרמה, דמעות של שמחה, דמעות של כאב. כל אותם אוהדים הלכו הביתה עם התחושה הדי מזופתת של: "לפחות האווירה היתה מדהימה". השחקנים חזרו הביתה עם המחשבה: "העיקר שלא הפסדנו", המחשבה הכי גרועה שיכולה להיות לשחקני כדורגל.
המאמנים ניסו, אבל לא עד הסוף
ה"אשמה" בתיקו המאופס שהיה לנו הוא לא במאמנים. גם אלישע לוי וגם אלי גוטמן ניסו לנצח במשחק, אבל ללא הצלחה. אלישע עלה עם מערך התקפי כשכל החלק הקדמי שלו לא הצליח במהלכים בסיסיים. מוחמד גדיר נחלש בתקופה האחרונה, יניב קטן נעלם במרכז השדה, ליאור רפאלוב עשה הרבה הגנה, אבל לא מספיק פעולות אישיות ודבאלישווילי נאלץ לרדת רחוק משערו של אברבנל, שם דה סילבה ניטרל אותו לחלוטין.
אלי גוטמן פתח את המשחק בצורה מצויינת ושלט לחלוטין במרכז המגרש. האדומים הצליחו להניע את הכדור כמו שגוטמן כל-כך אוהב ואפילו הצליחו להביא את הכדור לאיתי שכטר לאחד על אחד פעמיים, מה שהיה אמור להיות ה"שח-מט" של הפועל.
אבל שכטר לא הצליח להתמודד עם טשיירה המצויין ועם עלי עותמאן שהפתיע ביכולת טובה מאוד. החלוץ האדום נמצא בתקופה קצת פחות טובה, אבל הוא לא אשם. מאז שסמואל יבואה עזב, לשכטר קשה יותר. למרות זאת, הוא עדיין השחקן הטוב ביותר של הפועל העונה.
חוץ מזה הפועל לא הפתיעה מספיק את חיפה. ההכנסה של דה רידר בילבלה את חיפה כי אף אחד עדיין לא יודע איך לאכול את הכישרון ההולנדי. אבל במשחק כזה, כששתי הקבוצות מכירות כל-כך אחת את השניה, צריך להכין עוד הפתעות. גם אלישע לא הפתיע את גוטמן.
במחצית השניה אלישע עשה חילוף מצוין כשהעלה את שלומי ארבייטמן כחלוץ שני. אז התחיל ברדק במגרש והירוקים היו מסוכנים יותר. צעד גדול של אלישע, אבל לאחר מכן הוא "תיקן" וקלקל עם החילוף של בוקולי במקום דבאלישווילי. שני חלוצים, ביחד עם הפציעה של דה סילבה שכמעט לא עמד על הרגל, היו מכריעים את משחק העונה לטובת האלופה.
הכל בראש
הפסיכולוגיה עבדה שעות נוספות. כל השבוע דיברו בהפועל על "מנחוס קריית אליעזר" שכנראה השפיע. הפועל הגיעה כמה וכמה פעמים לאזור הרחבה של דוידוביץ', אבל בעטה בעיקר כדי לקבל עוד מספר חיובי בטור הסטטיסטיקה של הבעיטות לשער.
הפועל בבעיה. חיפה צריכה למעוד כמה וכמה פעמים כדי לצמצם את הפער ונראה שדווקא האדומים נופלים פה ושם. העונה של הפועל טובה מאוד, אבל של חיפה מצויינת פלוס. אלי גוטמן תלוי עכשיו בעיקר בקבוצות קטנות, שכבר הוכיחו את חוסר היכולת שלהן להתמודד עם הירוקים. מדברים על הקיזוז? גם אם חיפה תהיה עם פער של 7 נקודות אחרי הקיזוז (הגיוני), אז הם ייאלצו להפסיד 3מתוך 5 משחקיהם בפלייאוף. אפשר להירגע: זה לא יקרה.
מכבי חיפה חששה מהפועל. למה? כי כרגע נראה שהפועל ומכבי ת"א הן היחידות שיכולות להפריע במירוץ הקל לאליפות הירוקה. אלישע יודע שהוא יטייל נגד הקבוצות הקטנות ולכן הוא לא מתרגש. פער כל-כך גדול אחרי שני מפגשים עם הפועל זו ברכה לחיפה. עכשיו הם יצטרכו לכבוש מול האריות מעכו, רעננה, הפועל ר"ג ונצרת. והם יעשו את זה.
משחק עונה בלי שחקנים של משחק עונה
משחקים גדולים צריכים להיות בראש ובראשונה של שחקנים גדולים. אף שחקן על המגרש לא לקח את המושכות ואמר: "אני הולך לנצח במשחק העונה". כולם היו "נחמדים", אבל עם "נחמדים" אי אפשר ללכת למכולת.
בעונה שעברה יניב קטן בא לנצח במשחק העונה והוא ניצח בו כמו גדול. אייל ברקוביץ' וראובן עטר באו לנצח במשחק העונה נגד מכבי ת"א ויצאו עם חמישייה היסטורית לרשת של שורה אובארוב. יוסי בניון ניצח בדקה ה-90 את מכבי ת"א ואבי נמני עשה מהפך מדהים בטדי בעונת האליפות האחרונה של מכבי, רגע לפני שהתואר בורח. אלה שחקנים שבאים כמו שצריך למשחק עונה.
כל השחקנים שעלו אתמול על הדשא בקריית אליעזר לא עשו את הצעד הנוסף כדי להיות הכוכבים של המחר. כולם עשו מה שהמאמן ביקש מהם טקטית, אבל במשחקים כאלה, עם כל כך הרבה מתח ועניין, מרגישים את ההבדל בין שחקנים טובים לשחקנים מצויניים.
ושאלה רטורית לסיום: מה עדיף? שני משחקים עם פלייאוף באווירה כמו שהיתה אמש בקריית אליעזר, או ארבעה משחקים בין שתי הקבוצות הטובות בארץ בליגה קטנה הרבה יותר. נראה שהתשובה ברורה...
