כמה כואב, ככה צודק. צריך לומר את העובדות - מכבי חיפה מודל 2009/10 היא הקבוצה הגרועה ביותר בתולדות ליגת האלופות. מה שהספיק בשלב המוקדמות מול יריבות חלשות, התפוצץ בפנים מול האריות של אירופה.

הירוקים, שעושים חיל בזירה המקומית, לא נערכו נכון למשחקים על הבמה המרכזית בעולם. הסגל שלא עשה חשבון לקבוצות ראויות בליגה האירופית, זלצבורג והפועל ת"א, פשוט קרס מול החוזק והחוסן של באיירן מינכן, יובנטוס ובורדו.

אפשר להבין את האמירות של הנשיא, יעקב שחר, על כך שהוא כביכול מרוצה מההופעה ושבכלל לא תכננו העונה בכרמל להגיע לצ'מפיונס, הרי אין פה יותר מאשר רצון לעמוד מאחורי הקבוצה גם בזמנים הקשים.

יחד עם זאת, בחיפה עשו טעות חמורה כשבחרו לסמוך על סגל צעיר ומוכשר ובאותה מידה גם קצר. החתמה של שני שחקנים בכירים, על חשבון אלו שבאו לקשט את הספסל (דוטרה ושטרכמן) היתה גורמת בעיקר לצעירים להבין שאין כזו חיה מקום בטוח בהרכב.

לזכות האלופה צריך לציין את הרצון והלחימה שנראו בכל ששת ההפסדים. אין ספק שאם חיפה תעפיל בשנה הבאה בפעם השניה ברציפות לליגת האלופות, שערים ונקודות לא יהיו מצרך נדיר אצל הקבוצה של אלישע לוי.

ארבייטמן, גולסה, קטן ודוידוביץ'. כישלון צורב (צילום: מערכת ONE)
ארבייטמן, גולסה, קטן ודוידוביץ'. כישלון צורב | צילום: מערכת ONE

לכל סוף יש התחלה חדשה, אך לפני שיוצאים לדרך חדשה, אי אפשר שלא לסכם את הקמפיין הירוק בליגת האלופות. מי נחשב בגדר נעדר, למי אסור לקפוץ למים העמוקים ומי הפתיע לטובה? המסקנות לפניכם. 
 
הציבור מתבקש לעזור בחיפושים
לבחור את השחקן המאכזב של הקמפיין זו משימה לא פשוטה. כולם רצו, כולם השתדלו, אך השאלה היא האם גם כולם יכלו? וכאן עולות מספר תהיות. כמו שקשה לבחור מצטיין במסע של הירוקים לליגת האלופות, כך קשה המשימה להניח את האצבע על זה המאכזב, אך לשם כך התכנסנו וזה מה שנעשה.

הפעם החלטנו להניח שלוש אצבעות כשאת הבחירה הסופית לגמרי נשאיר לכם. בהתחשב בזה שהחלק האחורי לא ביצע טעויות קריטיות שעלו בנקודות, הגיוני שהאכזבה תגיע משחקני ההתקפה שנעדרים כבר 540 דקות באירופה.

הראשון הוא מלך שערי ליגת העל, שלומי ארבייטמן. הוא רץ, הוא משקיע, הוא התבגר ובישראל הוא גם כובש, אך לצערנו בזירה הראשית זה לא כל-כך מסתדר. 11 פעמים מצא ארבייטמן את הרשת במשחקי ה"לחם והחמאה" כמו שנהוג לומר, לעומת 0 כיבושים בימי שלישי ורביעי. הג'וקר של אלישע מהספסל, נוהג להזכיר בסיום כל משחק בו הזיז את הרשת שהוא מכבד את החלטות המאמן, אך תמיד רוצה לפתוח ב-11. בצדק? תלוי. מיד תבינו למה. 

השני הוא כמובן שותפו (או יריבו) של ארבייטמן למשבצת הקדמית, ולדימיר דבאלשווילי. הגיאורגי, שהחל את הקריירה שלו בכרמל בקול תרועה, דעך עם הזמן, בעיקר במשחקים מעבר לים (גם ר"ג נחשב).

ארבייטמן מאוכזב (דרור עינב) (צילום: מערכת ONE)
ארבייטמן מאוכזב (דרור עינב) | צילום: מערכת ONE

שלא תטעו, דבאלשווילי הוא חלוץ יוצא מן הכלל עם חוש נדיר להבקעת שערים. אולם, הבעיות העיקריות שלו הן חוסר הניסיון, בעיה עליה הוא צפוי להתגבר עם השנים, והיעדר מהירות. קשה להאמין שבגיל 23 הגיאורגי יפתח יכולות ריצה של צ'יטה, אך יחד עם זאת גם קולאוטי הגיע לבונדסליגה וספרינטים הם לא הצד החזק שלו.

בקמפיין הנוכחי אלישע לוי הירבה להעניק את הקרדיט בהרכב לחלוץ הזר, שלא החזיר טובה משלו. מנגד, גם ארבייטמן לא יכול לבוא בטענות על כך שלא קיבל הזדמנויות כי ההיפך הוא הנכון. לסיכום, שני חלוצי החוד של מכבי חיפה לא החתימו כרטיס בליגת האלופות. כלקח לשנים הבאות, יצטרכו במועדון מהכרמל לחפש שחקן שפיץ בעל שם ויכולות מוכחות כדי לתרגם את המחמאות אחרי המשחקים לכסף, או במונחים של כדורגל, לשערים.

השחקן הנוסף שנתעכב עליו הוא זה שתלו בו לא מעט ציפיות לפני פתיחת שלב הבתים וכל זאת מעמדת המגן השמאלי, פיטר מסיללה. על אף היותו שחקן הגנה, הוא חלק מרכזי בהתקפות של חיפה. לא מעט שערים בליגה עברו דרך הדרום-אפריקני, לעומת המשחקים באירופה בהם הוא נראה כבוי ומבוהל.

מסיללה. 7 בישולים (עמית מצפה) (צילום: מערכת ONE)
מסיללה (עמית מצפה) | צילום: מערכת ONE

מסיללה, שמשתוקק לצאת לאירופה (וגם יעשה זאת אחרי המונדיאל), יהיה חייב לעבוד על היציבות במשחקו, מאחר שהנתונים הראשוניים שלו הם של מגן ברמות הגבוהות באירופה. בינתיים, בקמפיין האירופי הוא מקבל ציון נמוך.
 
אזהרה: אין כניסה למים העמוקים ללא ליווי מבוגר
מאז הגיע אלישע לוי למכבי חיפה מתבצעים במועדון חילופי משמרות. בירם כיאל, מוחמד גדיר ואייל גולסה הם הפנים החדשות של הירוקים. בעוד שבעונה שעברה רק הראשון היה שחקן מוביל, השנה, כולל בליגת האלופות, כל השלושה הם חלק בלתי נפרד מהרוטציה של אלישע ובזכות גדולה.

בכדורגל של היום כל שחקן עם סוכן מקושר וקלטת ביצועים מרשימה יכול לצאת לאירופה. על פי השמועות האחרונות גם כיאל, גדיר וגולסה מעוניינים למצוא את מקומם באחת מהקבוצות מעבר לים, אך על-פי הקמפיין האירופי, יעשו טוב כל השלושה אם ימתינו עוד שנה-שנתיים.

גולסה עם גאדיר (עמית מצפה) (צילום: מערכת ONE)
גולסה עם גאדיר (עמית מצפה) | צילום: מערכת ONE

בעוד גדיר פתח את העונה בסערה וקנה לעצמו מקום של קבע בהרכב, גולסה עשה זאת בהדרגתיות עד אשר נפצע ונאלץ להתחיל כמעט הכל מהתחלה. גדיר היה מצויין בשלב המוקדמות, אולם לחובתו צריך לומר שבשלב הבתים הוא לא הצליח לשחזר את היכולת שראינו רק כמה שבועות קודם.

נכון שהוא לא צריך לעשות צבא, אבל העובדה הזו לא מחייבת אותו לצאת לאירופה כבר בגיל 19. מבחינה מנטלית הילד עדיין לא מוכן וששת המשחקים מול באיירן מינכן, יובנטוס ובורדו הראו זאת בבירור.

אצל גולסה הדברים מעט שונים. היהלום מטוברוק מוכיח במשחק שלו שהראש עומד איתן על הכתפיים והוא חסר מאוד לחיפה באירופה במשחקים בהם ישב בחוץ בשל פציעה באגן. מעבר לעובדה שעזיבה של גולסה (מעניין מה יגיד הצבא) לאירופה תהווה מכה מקצועית עבור הירוקים, גם מבחינה אישית כדאי לו להישאר בחממה של אלישע. אליפות היא לא מילה גסה בעיר הכרמל וגם הגעה נוספת לליגת האלופות היא לא בשמיים.

גדיר (אמיר לוי) (צילום: מערכת ONE)
גדיר (אמיר לוי) | צילום: מערכת ONE

נסכם ונאמר שקשה להכתיר את המסע הנוכחי כמוצלח מבחינת תוצאות עבור הצעירים של חיפה וגם לא צריך לנסות לעשות זאת. לבנות על ילדים בני 21, 19 ו-18 שיובילו את הקבוצה כבר בעונתם הראשונה המשמעותית באירופה זו טעות. לעומת זאת, ניתן להכתיר את הקמפיין כמוצלח מאוד מבחינת צבירת הניסיון וזה מה שיקנה לחיפה הצלחות בעתיד אם תשכיל להשאיר את השלישייה אצלה.
 
אהבה קולומביאנית וההשתוקקות למנהיג
הוא אולי המושמץ העיקרי, השחקן שמקבל הכי פחות קרדיט והעונה בליגת האלופות הוא הוכיח שמגיע לו יותר. ג'ון קולמה נחת בקרית אליעזר בתחילת העונה שעברה ומיד הפך להיות השעיר לעזאזל לאחר משחקים חלשים. אז הנה, זה הזמן לומר לקשר הקולומביאני שאפו.

יניב קטן (יעל מרגלית) (צילום: מערכת ONE)
יניב קטן (יעל מרגלית) | צילום: מערכת ONE

קולמה לא הקשר הכי טכני בעולם, בלשון המעטה, ואם כן הוא לא היה משחק בליגת העל. לצד כל השחקנים הטכניים בהרכב הירוק, הקולומביאני עם הקוקו הוא המשקולת המאזנת במרכז המגרש. נכון שהרבה פעמים הפסים שלו לא מדוייקים ומביאים להתקפות נגד מסוכנות, אבל לזכותו ייאמר שההיעדרות שלו מהמשחק הראשון עלתה לחיפה בשלישייה מבאיירן.

לסכם מבלי להתייחס לקפטן ולמנהיג החבורה יהיה מקביל לביצוע פשע. יניב קטן לא בשיאו בתקופה האחרונה וזה בא לידי ביטוי בעיקר בזירה האירופית, שם החברים תלויים בו במידה עצומה. בדומה לקולמה, את החשיבות של קטן אפשר היה לראות בבירור בשני המשחקים בהם לא נטל חלק.

מי שחשב שההיעדרות של הקפטן מול יובה ובהמשך מול בורדו תעשה טוב לחבורה הצעירה על כר הדשא, לא מכיר מספיק טוב את מכבי חיפה. בארבעת המשחקים בהם שיחק, קטן אמנם לא הצליח לספק את 'התכל'ס', שערים ונקודות, אך ניתן היה לראות כמה ביטחון הוא משרה על חבריו.

לסיכום, אם צריך לבחור את שני השחקנים הבולטים לטובה בקבוצה הכי גרועה אי פעם בליגת האלופות, אין ספק שקולמה וקטן הם השניים. לא מהסיבה שהם היו כל-כך טובים, אלא מכיוון שחיסרון שלהם במשחק כזה או אחר, חשף את החולשות של השאר.

אלישע לוי מאוכזב (עמית מצפה) (צילום: מערכת ONE)
אלישע לוי מאוכזב (עמית מצפה) | צילום: מערכת ONE


אחרון ובאמת חביב – אלישע לוי
בגדול, הראשון שצריך לבוא אליו בטענות לאחר כישלונות הוא המאמן. אולם, תמיד יש יוצאי דופן ובמקרה הזה אלישע לוי הוא לא האשם הבלעדי. המאמן החביב ניסה כל כלי אפשרי בסגל שלו כדי לשנות ממשחק למשחק כדי שהפעם זה יראה טוב יותר. בפועל זה לא מה שקרה.

כמו שכבר צויין, הטעות הגדולה של חיפה היא היעדר החיזוק. כתוצאה מכך נאלץ לוי לתמרן את הספינה בים הגדול עם סגל שלא מתאים ברמתו לליגת האלופות. לפתוח עם עלי עותמאן כקשר אחורי ב"אליאנץ ארינה" זה כמעט כמו להגיד מראש "על החיים ועל המוות".

לחובת המאמן חובה לומר שעל אף חוסר הניסיון האירופי, לסיים ללא שער בודד זהו כישלון, איך שלא ינסו להפוך את זה. חיפה של אלישע לוי נראתה כקבוצה לוחמת, אולם לא מעבר. טיפת יצירתיות, אפילו מול ההרכב המשני של בורדו, לא נראתה לעין ואת מספר המצבים לכיבוש אפשר לספור על יד אחת.

_OBJ

בדיוק כמו שעבור גולסה וגדיר היה זה קמפיין אירופי ראשון, כך גם עבור אלישע לוי. אפשר להגיד בביטחון מלא שהמאמן יסיק את המסקנות מהמסע בגרמניה, איטליה וצרפת ויפיק מהן את המיטב. בשנה הבאה, עם חיזוק נכון, מכבי חיפה של אלישע תחזור להביא כבוד לישראל.