דודו אברהם מול אדריאן רוצ´ט (יניב גונן) (צילום: מערכת ONE)
דודו אברהם מול אדריאן רוצ´ט (יניב גונן) | צילום: מערכת ONE

עוד מחזור חלף ועירוני קרית שמונה צברה ניצחון נוסף. אוהדי הכדורגל הוותיקים בישראל שכבר ראו הכל, לא יודעים אם להתייחס לקבוצה המרעננת של רן בן שמעון כאפיזודה חולפת או כאיום רציני על תואר האליפות.

מאז 1983, אז מכבי נתניה זכתה באליפות "נתניה ועוד 15" עם המשפט האלמותי אותו טבע מוטל'ה שפיגלר, הזוכה בליגה לא יצאה מגבולות שלוש הערים הגדולות של המדינה, תל אביב, חיפה וירושלים. אפילו שתי ההפתעות הגדולות של 25 השנים האחרונות, בני יהודה (1990) והפועל חיפה (1999) הגיעו מהערים הגדולות ואחרי כל כך הרבה זמן, הליגה ראויה לשינוי מפתיע.

ההגנה של קרית שמונה היא שעושה את ההבדל בינתיים. ספיגה של שמונה שערים ב-20 מחזורים זה נתון מרשים, בלי קשר לרמת הליגה ולאיכות הקבוצות. זה נתון מרשים בכל קנה מידה.

שחקני קרית שמונה חוגגים (יניב גונן) (צילום: מערכת ONE)
שחקני קרית שמונה חוגגים (יניב גונן) | צילום: מערכת ONE

מוליכת ליגת העל ספגה רק שער אחד בתשעת משחקיה האחרונים. דני עמוס, סאלח חסארמה, שיר צדק, דושאן מטוביץ' ואלעד גבאי הם החומה הבצורה של רן בן שמעון ואם ימשיכו כך ייאבקו על התואר הנכסף.

הפועל תל אביב לא משחקת טוב ונכון לעכשיו עדיין נראית כאיום הגדול ביותר על הקבוצה הכי צפונית בארץ (וסליחה לאשדודים). קרית שמונה צריכה להציב לעצמה מטרה ברורה: להגיע למשחק שיסגור את הסיבוב השני מול הפועל תל אביב עם יותר מארבע נקודות הפרש על פני האדומים.

עוד לפני כן תידרש קרית שמונה לשני מבחנים רציניים בסוף החודש הנוכחי ובתחילת החודש הבא, מול מכבי תל אביב ומכבי חיפה. למרות שקבוצות הפאר לא במיטבן העונה, המוליכה תצטרך להוכיח שהניצחונות עליהן בסיבוב הראשון לא היו מקריים. על האוהדים הנייטרלים לתמוך בקרית שמונה, לעזור לאיזי שירצקי לחלום על מפגש מול ברצלונה בעונה הבאה בליגת האלופות ואז גם ליונל מסי יידע מי זה RABASH.

הכתוב הינו טור דעה