אמש (שלישי) ירד המסך על הקמפיין של מכבי חיפה עם שיא שלילי של 0 נקודות ו-0 שערים בשלב הבתים של ליגת האלופות.
אלופת המדינה לא יכלה לאריות אירופה והבהירה מעל לכל ספק שהצלחה בליגה אינה מקנה נקודות ברמות הגבוהות, וכרגע אפשר להתעסק רק בזירה המקומית.
האוהדים שבלי ספק היו השחקן ה-12 של הירוקים תמכו בהם לכל אורך המסע האירופי בעידוד מאסיבי, אך ירדו מאוכזבים פעם אחר פעם עם תחושת הפספוס המובנת מאליו.
לקראת סוף המשחק כבר היה אפשר לראות קבוצת אנשים כעוסים שמחפשים את מכוניתם כדי להתחמק מהפקקים הצפויים או מהטיפות שהתחילו לרדת ושטפו את תחושת ההחמצה מפניהם.
הגרעין הקשה של הקבוצה בטריבונות הגיב בצורה שקולה יותר כשהוא מודע לחוסר ההצלחה של הקבוצה, אך ראה בקמפיין כשכר לימוד בכל הנוגע לשיתוף הצעירים כדוגמאת: גולסה, כיאל, גאדיר וזגורי.
התחושות הלא קלות התחלפו באמונה גדולה כי בקרוב נראה את אותה קבוצה מבריקה, שהיתה הראשונה להביא כבוד גדול לכדורגל הישראלי בזירה האירופית הבכירה, קמה כעוף החול ומשחזרת ימים יפים שנצרבו בתודעה הלאומית.
השחקן שלא יזכה לחזור יותר לבמה המרכזית הוא אלון חרזי, אחד מהסמלים הגדולים של המועדון, שרגע הפרידה שלו היתה נקודת האור היחידה בעוד לילה חשוך משערים ונקודות.
