במסגרת המחקר שנערך בשיתוף אוניברסיטת מלבורן, תושאלו 582 שחקנים מהליגה האוסטרלית המקצוענית בפוטבול (AFL), לגבי הרגלי השתייה שלהם ב־4 תקופות שונות של העונה: עונת ההכנה, עונת המשחקים, סיום עונת המשחקים והפגרה. בעוד שבמהלך העונה, רק 2% מן השחקנים דיווחו שהם שותים בכמות מסוכנת לעומת שיעורים של 15% בקרב אוכלוסיית הגברים האוסטרלים, הרי שבסיום העונה ובמהלך הפגרה, 54% מהם דיווחו שהם שותים בכמויות כאלה שעלולות לגרום לנזק ארוך טווח.
המחקר מצא שבכמה מן המועדונים הרגלי השתייה היו חריגים באופן יוצא דופן, לעומת זאת בכמה מן המועדונים ננקטו פעולות הסברה שתרמו לשינוי בהרגלי השתייה של השחקנים.
עוד מצא המחקר שהחוקים הפורמליים של המועדונים בנוגע להרגלי השתייה של השחקנים אין די בהם על מנת למגר את התופעה. החוקים והענישה הנלווית אליהם, אינם מרתיעים דיים ודרושות פעולות הסברה ופעולות חינוכיות על מנת להתמודד ביתר יעילות עם התופעה החולנית הזו.
במהלך עונת המשחקים השחקנים הנשואים, נוטים להיות מעורבים פחות בערבי שתייה פרועים, אולם נראה שלוותיקי המועדון אין כמעט השפעה על הרגלי השתייה המסוכנים של השחקנים הצעירים. שחקנים אשר נוהגים לשתות במקומות ציבוריים מקבלים בדרך כלל כרטיסי שתייה חינם. שחקנים אלה נוטים להיות מעורבים יותר בשתייה בכמויות מסוכנות.
השחקנים דיווחו על תוצאות שונות שנגרמו להם כתוצאה מהרגלי השתייה הפרועים שלהם. 33% מן השחקנים הודו שהשתייה המופרזת פגעה להם בבריאות, 32% דיווחו שהרגלי השתייה המוגזמים פגעו בהם כלכלית ו־26% הודו שבעקבות השתייה הם נטו להתווכח ואף להיקלע למריבות ותגרות.
עוד דיווחו השחקנים שבעקבות הרגלי השתייה שלהם נפגמה מערכת היחסים שלהם עם בנות זוגם, אצל חלקם הדבר פגע במוסד הנישואין, חלקם איבדו חברים וחלקם החמיצו הזדמנויות לימודים או עבודה.
בדברי הסיכום שלו קורא המחבר לרשויות הספורט המקצועניות באוסטרליה להירתם למיגור התופעה החמורה. לדבריו דרושה תכנית התערבות לאומית שתכלול את ארגוני הספורט המקצוענים.
מולי אפשטיין – פיסיולוג, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "חיים וספורט".