ישראל, פלסטין, כדורגל

סרג'יו קונסטנצה כבר אמר בזמנו על המצרים "אני לא מבין איזה אינטרס יש להם לעבור פה בחום הזה". דומה שהציטוט הזה מדויק גם כלפי ענף כדורגל החופים. לצפות בכדורגל חופים מזכיר ניסיון להוציא גרגיר אבק שנכנס לעין והחפירות בתוך האישון רק גורמות ליותר מצמוצים ודמעות. מה זה הדבר הזה?

אבל מסתבר שהכדורגל הישראלי, ככל שיעננו, כך ירבה ויפרוץ. והפעם: כדורגל חומות. חיילינו המופלאים בפרסומת של סלקום כל כך שמחים לחלוק עם הפלסטינים כדור מסוג אחר לשם שינוי, שיש לפנות אל פיפ"א על מנת לפתח את הענף הזה. מונדיאל קירות.

אולי ככה ייפתר הבלאגן בבילעין, נעלין ובית"ר ירושלים. ככה כן בונים חומה, וגם פרובוקציה סלולרית בשקל. ואם הם לא ירצו, אולי בכלל שווה לפלסטינים ליצור איזו תחרות ספורט לפלסטינים בלבד. הנכביה, כל 15 במאי, יכולה להיות פיצוץ.

טור דה נמאס

אז ככה מרגישות נשים במשחקי כדורגל. מאמצות את עיניהן כדי למצוא היגיון במה שהן רואות. למה האיש הזה מניף דגל, נשמע כרגע כמו השאלה הכי הגיונית בעולם. איזה ירוק הדשא, נשמע כמו ההערה הכי תבונית שיכולה להיאמר. ככה אני מרגיש עכשיו, כשהטור דה פראנס בעיצומו. דומה שמדובר בגרסה הצרפתית ליום כיפור רק עם יחסי ציבור הרבה יותר טובים. אני מאמץ את עיני כדי למצוא היגיון וכל מה שעולה לי בראש כרגע זו השאלה למה האנשים האלה לובשים טייטסים עם פרסומות ורוכבים ביחד, זיעה אל זיעה, במעלה ההר הזה? הא כן וגם, איזה יפה הנוף מסביב. צרפת, הא? יודעים לחיות הצרפתים האלה, צריך לנסוע מתישהו.

ואיפה לאנס, איפה? איזה ביצים, כלומר, ביצה, יש לבחור הזה. ומתי מופיעות הבחורות עם השמפניות? והסמים, תגידו, אלה שכולם לוקחים ורק את האיטלקים תופסים, זה חוקי?

אני יודע שטרנד האופניים נוסע בדיוק מולי. אופניים זה השחור החדש והצמיד הצהוב של ארמסטרונג, פריט אופנה חובה לשנת 2004, התמוסס אל תוך מחזור הדם של רבים. תראו אותם בשבתות בבוקר. תפגשו את הרכב שלהם בפקק, משודרג ומוכן להכיל כל זוג אופניים. בעיתונים, בטלוויזיה, כולם דבוקים יחד בפלוטון של צדקנים מדוושים המתלהבים מ...תחרות אופניים.

המלשן מטנסי

זה נכון שהעיסוק המרכזי של משתתפי המכביה שמגיעים מחו"ל הוא להצטלם עם טנקים בלטרון, להניח פתק בכותל, להשתכר כאילו הם עדיין בקולג' ולנסות לשכב עם חיילת ישראלית. אבל הפעם במשלחת האמריקנית ישנה דמות מרתקת ששווה להתעכב עליה. מאמן הנבחרת האמריקנית בכדורסל הוא ברוס פרל, מאמנה של אוניברסיטת טנסי.

לפני שהוא הגיע לאמן את נבחרת הבנים של המכללה, שני הענפים המרכזיים שם היו פוטבול וכדורסל נשים. כדי להבין את מקומו של הפוטבול בטנסי, צריך להבין שבמדינה הדרומית אסור לערער על שלושה דברים: פוטבול, אלביס וישו, בסדר הזה. בכדורסל נשים טנסי היא אימפריה אול-אמריקנית בהדרכת פאט סאמיט, מאמנת הכדורסל עם מספר הניצחונות הגבוה בהיסטוריה של המכללות, כולל מאמנים גברים. לסיטואציה הזו נכנס פרל. הוא לקח את נבחרת הבנים של המכללה והפך אותה לכוח שיש להתחשב בו הן בליגה בה היא משחקת והן בטורנירים הארציים. בשלב מסוים הקבוצה שלו אפילו היתה מדורגת מספר אחת בארה"ב.

אבל זה לא הסיפור. הסיפור שפרסם את פרל היה כששימש עוזר מאמן באוניברסיטת איווה, ב-1988/9. איווה ואוניברסיטת אילינוי היו במרוץ אגרסיבי אחר שחקן תיכונים מצטיין משיקגו. כשהשחקן החליט ללכת לאילינוי, פרל צלצל אל השחקן והקליט את השיחה ביניהם. שיחת הטלפון הזו, של עוזר המאמן הצעיר מאיווה, תרדוף את פרל כל חייו. במהלך השיחה, פרל שאל את השחקן אם עוזר המאמן של אילינוי ג'ימי קולינס הציע לו ג'יפ יוקרתי וכסף מזומן. השחקן אישר שהדברים נכונים. פרל העביר את תוכן השיחה להנהלת ה-NCAA, שמחמירה מאוד בענייני גיוס שחקנים. במהלך החקירה השחקן הכחיש את הדברים. בדיקת פוליגרף שעבר הראתה שהוא דובר אמת. חקירת הליגה מצאה את אילינוי נקייה בעניינו של השחקן הנ"ל ואת ההוכחות של פרל כינתה "לא אמינות ולא משכנעות".

אבל החקירה מצאה עבירות אחרות שנעשו על-ידי אילינוי והטילה עליה מספר הגבלות בגיוס שחקנים. פרל נתפס כמלשן. מאמנים רבים מדיוויז'ן 1 החרימו אותו. גלגל החיים הסתובב בצורה כזו שפרל וקולינס נפגשו מספר פעמים כמאמנים כמה שנים מאוחר יותר. מעולם לא נרשמה ביניהם לחיצת יד.

פרל המשיך הלאה. אחרי שאימן תשע שנים בדיויז'ן 2, היה עוזר מאמן ומאמן של מכללות קטנות, הוא עלה לבמה של הגדולים והראה מה הוא יודע. מדובר בטיפוס חם, פנאט של טנסי, צבעוני ודעתן, שלא מתבייש לעשות קטעי ראפ או לעמוד ביציע כאחרון הסטודנטים השיכורים ללא חולצה כשגופו צבוע בצבעי המכללה במשחק כדורסל נשים של המכללה. כשהוא כאן, משעמם לא יהיה. רק זהירות אם אתם מדברים איתו בטלפון.