סוף העונה הסדירה ב-NBA היא תקופה קצת מוזרה. חלק מהקבוצות כבר יודעות שהעונה שלהן הולכת לשום מקום או שהן פחות או יותר בטוחות במקומן בפלייאוף, ואנחנו רואים דברים קצת מוזרים במהלך משחקים על בסיס כמעט לילי. קבוצות מאבדות יתרון של 20 נקודות, שחקנים כמו פי ג'יי וושינגטון קולעים רק 43 נקודות וכל זה מהלילה האחרון.
ולמרות זאת, הערב של דני אבדיה הלילה (בין שלישי לרביעי) מול בוסטון היה הכל חוץ ממוזר. אבדיה קלע שיא קריירה של 25 נקודות ב-10 מ-16 מהשדה, הוסיף עשרה ריבאונדים ו-5 אסיסטים בניצחון 111:130 על בוסטון סלטיקס, אולי הקבוצה השנייה בטיבה בעונה הסדירה האחרונה.
בשונה ממשחקים טובים אחרים של אבדיה, כמו מול שיקגו או מול סן אנטוניו, כאן זה היה מול אחת מהקבוצות הכי טובות ב-NBA (גם אם היא הבטיחה כמעט באופן סופי את המקום השני במזרח ולא מעבר לכך). בדומה למה שראינו במשחקים קודמים שלו העונה, גם כאן זה חלק ממגמה.
אבדיה קלע 16 נקודות ב-7 מ-9 מהשדה עם 8 ריב' ו-6 אס' בהפסד לדנבר. הוא קלע 21 עם 11 ריב' ו-6 אס' בניצחון על סן אנטוניו, ובשני המקרים באחוזים טובים מהשדה. הוא נתן 15/9/7 מול טורונטו ועכשיו המשחק הזה מול הסלטיקס. ראינו אותו עובר בין תקופות טובות לרעות מספר פעמים ב-2022/23, וזה אולי סיפור העונה (בהתחשב בכך שבשנתיים הקודמות היו מעט מאוד תקופות טובות). לכן יש לא מעט דברים שאפשר ללמוד מהמשחק הזה על המשך הדרך של אבדיה בליגה ובוושינגטון.
לא איבד את הראש
אבדיה לא פתח את המשחק הזה טוב. הפעולה המשמעותית הראשונה שלו הייתה עבירת תוקף וריב עם השופטים אחרי ספק פלופ של מרקוס סמארט, והוא התחיל עם 0 מ-2 מהשדה, אסיסט ואיבוד. מאותו רגע הוא קלע 10 מ-14, וגם במשחק עצמו עבר בין רצפים של קליעות (ברצף אחד 5 זריקות נכנסו, בשניים אחרים 3) לכאלה של החטאות (כולל איירבול ברבע הרביעי). אחרי אותו איירבול הוא קלע 3 זריקות חשובות, אולי אלו שעצרו את הריצה של מחליפי הסלטיקס.
אבדיה עצמו אמר בסיום ש"אני לא חושב יותר מדי. אני פשוט עולה למגרש ועושה את הפעולות הנכונות". קריסטפס פורזינגיס, חברו הקרוב, העיד ש"אני מנסה לוודא שהוא ישאר מאוזן גם אחרי עליות וירידות". זה מרגיש כאילו אנחנו שומעים את אותם משפטים אחרי כל משחק שיא של אבדיה, וברמה מסוימת זה נכון. רוב הסלים או האסיסטים שלו הערב הגיעו מחצאי פעולות נכונות שיצרו מצבים, פשוט מאינסטינקטים של כדורסל טוב.
העונה הזאת הייתה העונה הכי מעניינת שלו בליגה, פחות או יותר, כי הוא הראה גם משחקים טובים כמו הלילה וגם תקופות פחות טובות. בלי קייל קוזמה ובראדלי ביל, אבדיה מראה שהוא יכול ומקבל את מרווח הטעויות שלא היה שם בקבוצה מדשדשת, ואפילו יותר מכך: הוא ממשיך להאמין בעצמו גם אחרי שהשריקות לא הולכות לכיוון שלו או שהכדורים הולכים החוצה. זה בכלל לא מובן מאליו.
מנצל את הגודל
עכשיו, ברשותכם, נעבור לכדורסל. הדבר המעניין ביותר ב-25 נקודותיו של אבדיה הלילה, באופן טבעי, היה מפת הזריקות שלו. הוא לא קלע באחוז יוצא דופן מהשלוש (2 מ-5) וקלע ב-3 מ-5 מהעונשין, אלא פשוט ניצל את הגודל שלו. מול הסלטיקס האלה, אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה בימים כסדרם, זה עבד.
אבדיה 2.06 מ' שיכול לכדרר כמו גארד ולהסתדר עם שומרים גדולים או מנוסים ממנו. הלילה הוא עלה כפאוור פורוורד בהתחשב בהעדרו של דניאל גאפורד, הסנטר של הוויזארדס, וזכה לצבע פנוי הודות ליכולת של קריסטפס פורזינגיס לשחק בחוץ. כשהוא קיבל למשל את אל הורפורד, אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה גם בגיל 36, זה נגמר בסל.
שבריר השנייה בה הורפורד איבד שיווי משקל הובילה את אבדיה לסל יחסית חופשי בטבעת, בה חיכה מרקוס סמארט הנמוך ממנו ב-15 סנטימטרים. הליי-אפ הכי פשוט שיש.
אין סיבה שאבדיה לא יעשה אותם יותר. גם אם יהיה סנטר לידו, הוויזארדס יכולים להשתמש בו יותר במהלכי פיק-נ'-רול. הוא הריץ 1.4 בלבד למשחק העונה, ביעילות לא מרשימה, אבל הוא מספיק אתלטי בשביל להשיג נקודות מול גבוהים כבדים ממנו כמו הורפורד. גם אם אינו אחד השחקנים המהירים בעמדה שלו, הוא מכדרר מספיק טוב בשביל לנצל הזדמנויות כאלה.
מהלך מעניין אחר, ולא פחות חשוב, היה כאן. מונטה מוריס קיבל את אל הורפורד, מסר לאבדיה בזמן שההגנה בתוך הצבע והוא ניצל את חצי הצעד הפנוי בשביל לחדור ולקלוע. גם אם הוא לא קולע מהשלוש, הדברים האלה מעידים שיריבות לא יכולות להשאיר אותו חופשי. צפו:
ההמשך: מקום בחמישייה?
רצף המשחקים הזה יכול לעשות לאבדיה טוב. נשארו לוויזארדס משחקים מול אורלנדו, ניו יורק, מילווקי, אטלנטה, מיאמי ויוסטון, כאלה שיכולים להוביל למספרים מרשימים במיוחד. הוויזארדס עצמם במרחק 2.5 משחקים משיקגו וכנראה יפסידו לניקס ולמילווקי, כך שהסיכויים שלהם לפליי-אין קלושים.
זאת השנה השנייה ברציפות בה וושינגטון תישאר מחוץ לפליי-אין, מה שעלול (או עשוי) להוביל לשינוי על הקווים ולמינוי מאמן שמאמין בהתקפה קבוצתית יותר. שמות כמו מייק ד'אנטוני או פרנק ווגל מחכים, אבל התקווה הגדולה של אבדיה מגיעה ממקום אחר.
קייל קוזמה מסיים חוזה בקיץ ויושב על המשבצת של דני כפורוורד היוצר. הוא אמנם שחקן טוב ממנו בהרבה, אבל יכול להיות שהפער בין אבדיה והכסף שיתפנה לוושינגטון (שיכול לסייע בהשגת רכז או סנטר טובים, משהו שחסר להם) גדול מזה של קוזמה ומונטה מוריס.
במקרה כזה יכול להיות שנראה את אבדיה פותח ומתפקד כמעין מספר 3 גם בהיררכיה של וושינגטון, אחרי הניצוצות שהוא הראה העונה. בהתחשב בחוזה הענק של ביל אין להם ברירה אלא להיות תחרותיים ולנסות לנצל את הכישרון שלהם, ומשחקים כמו 25 נק', 10 ריב' ו-5 אס' מול הסלטיקס מראים שלאבדיה יש כישרון גם ברמות הגבוהות ביותר. האם הוא יצליח לשמור על זה ולצאת ממגמת הרצפים בעונה הבאה? האם וושינגטון תהיה קבוצת כדורסל סבירה ומעלה מכך? אחרי 3 שנים קשה להאמין, אבל יותר כיף להיות אופטימיים.
Follow @Roi_Weinberg