היכל נוקיה, חמש דקות לפני הטיפ, תורים ארוכים של קהל צהוב מחוץ לשערים. תשעת אלפים מעריצים של דיוויד בלאט שבאו לראות הצגה, חלקם מתיישבים בכיסא בדיוק כשמתחיל. מולם אלף אדומים שסוגדים לטפירו על תקן המושיע של הבירה. גומא נעלם, הם נשארו עם מאיר בעל הנס קפה.

אפשר לקרוא למשחק בין מכבי תל אביב מול הפועל ירושלים במחזור הפתיחה של הליגה הקלאסיקו של הכדורסל הישראלי, אבל אפשר גם לראות שבעוד שבירושלים רעבים אפילו לסיכוי לתואר, במכבי לא כל כך מתרגשים מפתיחת העונה, רק פוחדים להפסיד.

מבחן הרבע השלישי

הניצחון של מכבי תל אביב על הפועל ירושלים לא הושג בקלות, משום שירושלים בנויה השנה, כמו שהיה בלא מעט שנים בעבר, כדי לאתגר את מכבי תל אביב בכמה מנקודות התורפה שלה. לכן, במשחק רגיל, עומד, על חצי מגרש, הקבוצות די שוות בכוחן, וירושלים אפילו הובילה בפתיחה וניצחה את הרבע השלישי (גם מול מלאגה הרבע השלישי היה הבעיה של המכבים). היתרון של מכבי הוא בשמירת לחץ שמייצרת איבודים ומתפרצות, דבר שמזכיר את הקבוצה של לפני שנתיים.

מבסוט. תומאס (צילום: ספורט 5)
לא הביג-מן שכולם ציפו לו. תומאס | צילום: ספורט 5
בהיעדרו של דווין סמית' למכבי לא היתה אמש תשובה לידית של קורטני פלס מחוץ לקשת שלוש הנקודות, שהתאפסה בדיוק כשהאישית המתחלפת לאזורית של מכבי השאירה אותו חופשי שוב ושוב על אותה בלטה. ברבע הרביעי פלס מצא מולו את ריקי היקמן ואפילו את דיוויד לוגאן, הנמוכים ממנו, והשחיל להם שלשות בפנים. גם בעמדת הרכז לא הציבה מכבי שומר גבוה שימנע מטפירו לנהל לו את המשחק מעל הראש.

זה יישמע מוזר, אבל בלא מעט הרכבים ששיחקו אמש ירושלים היתה גבוהה וחזקה יותר ממכבי. ככה זה כשבונים קבוצה עם יותר מדי שחקנים שדומים אחד לשני - גארדים נמוכים, וזריזים וגבוהים ארוכים אבל חלשים פיזית.


למכבי לא היה מי שישים גוף על סמית' או מי שימנע מכדיר לקחת ריבאונד התקפה. לא היה לה מי שייצא על השלשות של דאנקן או יסגור לטפירו את הפוסט-אפ. לכן חשובה האגרסיביות, ועולה החשיבות של לנדסברג, שהיה מצויין כששיחק, אבל לא קיבל מספיק דקות מבלאט.

טפירו ופניני, שתי גישות מנוגדות (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
החברים של השופטים. טפירו ופניני | צילום: ספורט 5
מצד שני, כשמכבי לוחצת בהגנה, חוטפת או חוסמת מתחת לסל ורצה - אין לאף אחד בשלב הזה של העונה סיכוי מולה, ואת זה ראינו כבר במלאגה. חמשת הגארדים של מכבי, במיוחד היקמן, אוחיון ולנדסברג, מסוגלים לייצר אפקט שמזכיר את מה שעשו כאן לפני שנתיים פארגו, פרקינס ואידסון.

גבוהים מדי לליגה, חלשים מדי לאירופה

מתחת לסלים שרמדיני לא שומר אבל מסיים טוב בהתקפה. שון ג'יימס מראה סימני שיפור בהתקפה, ובהגנה הוא עדיין באנקר. תומאס השתלב מהר מהצפוי, הוא אתלט שחוסם ומטביע, אבל הוא לא הביג-מן שכולם ציפו לו. יוצא שהגבוהים של מכבי גבוהים מדי לליגה שלנו ולא מספיק פיזיים באירופה. אולי היה עדיף לוותר על שניים מהם ולהביא ביג-מן אמיתי אחד. באופן מוזר הגבוה הכי אגרסיבי שיש היום למכבי הוא ליאור אליהו, שהחזיק אתמול לבד את העמדה מס' 4.

שני הכוכבים הגדולים, טפירו ולוגאן, פתחו על הספסל. לטפירו זה היה ערב בינוני, עם כמה מתנות מהשופטים, כי כנראה הבכי במחצית הראשונה משתלם לך במחצית השנייה אם אתה "שחקן העשור". לוגאן הוא שוטר אמיתי, רחוק מאוד מאלן אנדרסון וקית' לנגפורד ביכולת החדירה, אבל הקליעה שלו טובה בהרבה. כל עוד היד שלו מאופסת, בלאט ימשיך לרשום נצחונות.