1. המפגש הערב (ה') בין הפועל ירושלים ומכבי ת"א במלחה היה אמור להיות בסך הכל משחק השלמה. אבל הוא לא. המשחק, שנדחה בגלל ההכנות של ירושלים לאירופה, חשוב הפעם לא רק בגלל מאבקי היוקרה והאגו, אלא גם בגלל ההשלכות המקצועיות והפסיכולוגיות שלו. על שני הצדדים.
נתחיל עם מכבי. היא מגיעה למשחק במצב מאוד לא נוח מבחינתה. הסגל עדיין לא מחובר, היררכיית החילופים לא מספיק ברורה, חלק מהשחקנים לא בטוחים בכלל במעמדם (באטיסטה), קלעי החוץ לא בכושר, ההגנה פרוצה, ואת העונה בארץ, כמו ביורוליג, היא פתחה בגמגום (הדחה מגביע ווינר, ניצחון דחוק על נהריה). כל זה נובע מהאקלים הבלתי אפשרי שבו היא פועלת: לחץ מההנהלה, לחץ מהאוהדים, לחץ מהתקשורת, לחץ, לחץ, לחץ. משהו שמוריד לפעמים ב-50% את התפוקה של כל שחקן ומאמן.
ובניגוד לעונות הקודמות (לא כולל עונת האליפות של חולון), שבהן מכבי היתה משתמשת במשחקים בליגה כהכנה לאירופה, הפעם הם בעיקר פוגעים בה. בטח כשהיא נגררת למשחקים צמודים ומתישים, אבל גם כשהיא דורסת.
בשבוע שעבר למשל היא הובסה בפיראוס ב-19 נקודות, אחרי ששלושה ימים לפני נהריה מתחה אותה בליגה. ואז היא הגיעה למשחק נגד קרית אתא, רק כדי להעביר 40 דקות מול קבוצה שלא ראויה לשחק בליגת העל. אפילו משחק אימון אי אפשר היה לקרוא לזה. ארויו אמנם כמעט עשה טריפל-דאבל ומסר מאחורי הגב, אבל איך זה בדיוק מקדם את המכונה של אפי. איזה מדד היא תקבל ליכולתה אחרי משחק גרוע בו ניצחה קבוצה חלשה ב-30 הפרש?
ניצחון בירושלים יקנה למכבי שקט עד המשחק מול מלאגה בשבוע הבא. הפסד יזריק עוד לחץ למערכת, שגם ככה עובדת על טורים גבוהים. אבל הוא יכול גם לתת חותמת סופית על תהליכים שהיא התחילה בהם. למשל קיצור הרוטציה של אפי על ידי פרידה סופית מבאטיסטה. מה שיבסס סופית את מעמדם של שחקנים חשובים אחרים - גרין ואליהו. לחלופין היא יכולה לזרז את ההחלטה בעניינו של פייזר, אם יתברר שהוא בריא. וגם אם הוא לא יחזור, זה ממש לא יהיה אסון. אפשר יהיה לסגור סופית את הסגל. כי מה שיש למכבי מספיק כדי שהיא תרוץ טוב עד סוף העונה. בטח בליגה.
2. גם ירושלים מגיעה למשחק במצב לא אופטימאלי. בשבוע שעבר היא הודחה מהיורוקאפ, ונשרה ליורוצ'אלנג' - בית הניחומים של הכדורסל האירופי, עם אריות כמו אמסטדרם, לאריסה ואולדנבורג. באותו שבוע היא גם העניקה לבני השרון את הניצחון הראשון שלה בליגה. במקביל שחקן מרכזי שלה, הפורוורד עומר סניד, יצא מאיפוס, ובתבוסה שהנחילה ביום ראשון לעירוני ר"ג היא סבלה מעליות וירידות במהלך המשחק.
אבל בניגוד למכבי, הסגל של ירושלים, שכבר זכה בגביע ווינר, מספיק מגובש. שני הזרים המרכזיים יעילים מאוד (באוורס ו-ווטסון), כולם בסגל בטוחים במעמדם, ואף אחד לא דורך לשני על האצבעות בעמדה. יש חמישייה ברורה, שחקני הספסל יודעים בדיוק מתי הם ייכנסו, קלעי החוץ בכושר טוב, והחיזוק החדש, רוג'ר פאוול, נראה כמו פגיעה בול של גיא גודס.
הפסד בשלב זה של העונה הוא דבר שהמערכת של ירושלים יכולה לסבול. יש עוד מספיק זמן לתקן. לניצחון לעומת זאת תהיה השפעה כפולה. הצהרת כוונות לא רק כלפי מכבי, אלא גם מול הטוענת השנייה לצלחת ולגביע שאותה תפגוש ביום ראשון - מכבי חיפה (תשחק הערב בשמינית גמר הגביע מול גלבוע/גליל, שידור החל מ-19:00 בערוץ 1). לירושלים יש העונה סגל מספיק טוב ועמוק כדי ללכת עד הסוף לפחות באחת המסגרות. ניצחון על מכבי ייתן לה רוח גבית ואמונה שזה באמת אפשרי.