ארויו מוסר מול אבלינו (צילום: עודד קרני)
ארויו. עדיין לומד את מכבי | צילום: עודד קרני

עם יד על הלב: מכבי ת"א לא היתה מנצחת ב-7 הפרש את אבלינו גם עם וויל ביינום, או עם בנו אודריך בתחילת דרכו? ודאי שהיתה מנצחת. ככה ש-20 נקודות, 8 אסיסטים וכמה סלים יפהפיים, ספרינטים ומסירות מתוחכמות של קרלוס ארויו לא אומרות הרבה לגבי היכולת שלו להנהיג ולהוביל בהצלחה את מכבי ת"א בהמשך הדרך מול קבוצות טובות יותר.

במלים אחרות: לא אלה המשחקים שיקבעו אם ארויו טוב יותר או טוב פחות. ארויו הוא שחקן מצוין בכל מקרה, ואת זה שהוא מטוס סילון שיודע למסור לאלי-הופ, או לסיים תנועה בריוורס ליי-אפ ידענו עוד קודם.

המשחק נגד האיטלקים אומר בסך הכל דבר אחד: אחרי שבע עונות ב-NBA, שם משחקים כדורסל מסוג אחר ברוב המקרים, ארויו עדיין לומד את מכבי ת"א, את הכדורסל באירופה ובעיקר מחפש את מאפייני התפקוד הנכון מבחינתו לסיטואציה החדשה שבה הוא נמצא.

יותר מאשר צריך לבחון את ארויו או להדביק לו ציונים של עבר או נכשל, חשוב להביט על המערך הכולל של מכבי ת"א ולגלות את ההתבססות של ליאור אליהו; ההתקדמות של טל בורשטיין בכך שהגיע 7 פעמים לקו העונשין, ההשתלבות של סקורר נוסף בדמותו של מרקוס בראון בתוך המערכת ולצד ארויו, ודברים טובים נוספים שקרו במשחק הזה למכבי ת"א.

כך שאין דיבור על ארויו בנפרד מהנעשה סביבו. הליך הלמידה שלו בא לידי ביטוי בסגנון השונה של המשחק ושל היריבה מולו. אם בשבוע שעבר נגד ציבונה זאגרב הפעילו עליו לחץ באופן יחסי, הרי שמול אבלינו לא עמד מולו אף רכז עם רגליים טריות שיקשה עליו לאורך זמן. אם בזאגרב עיכבו לו את קבלת ההחלטות, כאן לא היה אף אחד שימנע ממנו את הריצה והמסירה בשניות הראשונות של ההתקפה.

גם ארויו יודע שיש כל מיני דרכים לשחק כדורסל. אפשר להתעקש על זריקות קשות לשלוש כמו בזאגרב ולסיים עם 10 נקודות ב-13 זריקות מהשדה ושני אסיסטים, ואפשר לפתוח את המשחק תוך ניסיון להזין את כולם במסירות ולקחת לסל בעיקר זריקות נוחות מטווחים קרובים יותר, ולסיים אותו עם 20 נקודות ב-9 זריקות מהשדה ובאחוזים טובים יותר, וגם עם 8 אסיסטים.

ככל שארויו, המאמנים והקהל יחיו בשלום עם ההנחה, שגובה תלוש המשכורת לא מחייב שורה סטטיסטית מטורפת וסגנון שמושפע מצורך לנפק מספרים מרשימים, כך מכבי ת"א תרוויח. ארויו צריך לשחק נכון, חכם ולנצח.

מרכוס בראון זורק, כדיר משקיף (צילום: אמיר לוי, רויטרס)
מרכוס בראון. מוצא את מקומו לצד ארויו | צילום: אמיר לוי, רויטרס

כמובן שיהיה נחמד אם הוא יקלע 20 נקודות באחוזים טובים, לא יחטיא מהעונשין וימסור שמונה אסיסטים כמו נגד אבלינו, אבל יהיה עוד יותר נחמד ולא פחות חשוב, אם מכבי ת"א תמצא פיתרון יעיל וסביר לדקות שבהן הוא לא נמצא עם המגרש. בדקות כאלה היא נראית כמו קבוצה אחרת, ורק מבליטה את הנחיצות
של ארויו בכל מחיר. חוסר פיתרון למצב הזה עלול לגרום לארויו, בסופו של דבר, לחזור למשחק אנוכי ומבולגן.

מעבר לזה, ודאי שעוד לא נאמרה המילה האחרונה מצד היריבות. העונה נמצאת בסך הכל שבועיים מפתיחתה והשלב הזה הוא, כידוע, מיותר ברובו יחסית לקבוצות עם מעמד, תקציב, יכולת, מסורת וסגל רחב כמו שיש למכבי ת"א. ביורוליג דברים נמדדים באפריל-מאי ולא באוקטובר-נובמבר. עד אז כמעט ברור שקרלוס ארויו יידע את מקומו טוב יותר וינווט את המשחק הקבוצתי ואת עצמו באופן מתואם ויעיל, ככה שבואו לא נעשה מהניצחון הביתי על אבלינו יותר ממה שהוא.

זה היה בסך הכל משחק נגד יריבה נחותה שהיה צריך לסמן עליו וי ולהמשיך הלאה, בדיוק כמו נגד היריבה הבאה, לה מאן, שגם המשחק מולה הוא בעיקר הזדמנות טובה להשתפר תוך כדי תנועה ולא יותר מזה.