שני שועלי קרבות ותיקים יעלו הערב על הפרקט במגרש הקפוא של אייר אבלינו. מהצד הצהוב יהיה זה הקפטן המנוסה של מכבי ת"א, דרק שארפ, ומהצד האיטלקי יעלה טרוויס בסט בעל הניסיון העשיר ב-NBA. האחד מהם נחשב לאחד משחקני היורוליג היעילים ביותר והשני הגיע לאירופה בקול תרועה רמה כאחד השמות הכי גדולים שנחתו ביבשת.
נקודות הדמיון החיצוניות בין השניים זועקות לשמיים. שניהם לא בדיוק התברכו בגובה של שחקני כדורסל ממוצעים. בסט "מתנשא" לגובה של 180 ס"מ, בעוד שארפ, על 183 הס"מ שלו, הוא בין היחידים בשורות הצהובים שיכול לדבר עם פיני גרשון בגובה העיניים, תרתי משמע.
שניהם גם לא בדיוק השחקנים הכי צעירים בענף. בסט בן ה-36 נבחר בדראפט ה-NBA יחד עם קונסטנטין פופה, שזכור במחוזותינו בעיקר בזכות זריקת העונשין הייחודית שלו. לעומתו, שארפ בן ה-37 הספיק לשחק ביורוליג עוד כשהמפעל נקרא "גביע אירופה לאלופות" ואלכסנדר גומלסקי היה הנשיא של צסק"א מוסקבה.
פרט לאותם נתונים טבעיים דומים, השניים לא חולקים הרבה במשותף. לאחר ארבע שנים בקולג', שני השחקנים פנו למקומות שונים. שארפ, שלא נבחר בדראפט, עזב את ארה"ב לטובת הליגה השניה בישראל וחתם במכבי חדרה, אחרי עונה אחת עבר לבית"ר מגדל העמק, איתה ירד ליגה– לאחר שלוש שנים בליגות הנמוכות הגיע לשחק במכבי ת"א ב-1996 והשאר היסטוריה. בעונתו הראשונה זכה בתואר "תגלית העונה" של הליגה הישראלית ו-12 שנים אח"כ הוא יכול לזקוף לזכותו שלושה גביעי אירופה, 11 אליפויות, 9 גביעים ושתי השתתפויות באליפות אירופה עם נבחרת ישראל. הספק מרשים, אפילו אם משמיטים את אותו נס מפורסם מהמשחק נגד ז'לגריס.
הסיפור של בסט שונה לחלוטין. כבר בגיל תיכון ניתן היה להבחין בניצוצות הכישרון של השחקן הנמוך. הוא קיבל את הכינוי "הרובה מספרינגפילד", לאחר שקלע במדי בית הספר 81 נקודות, שיא שלא נשבר עדיין במדינת מסצ'וסטס. לפני שהצטרף לקולג' הוא זומן לנבחרת ארה"ב לגילאי תיכון יחד עם כוכבי NBA לעתיד כמו ג'יילן רוז, כריס וובר ו-דוניאל מארשל.
עם כל הכבוד להצלחה בתיכון, את הפריצה הגדולה חולל בסט באוניברסיטת ג'ורג'יה טק, עמה זכה באליפות הבית האטלנטי של ליגת ה-NCAA. בעונת הסניור שלו הוביל את הליגה ביחס אסיסטים-איבודים ובאחוזים מקו העונשין. כמו כן, נבחר חמש פעמים ברציפות לשחקן השבוע, שיא שטרם נשבר. בנוסף, הוא אחד משני השחקנים היחידים בהיסטוריה של הבית האטלנטי שקלע מעל ל-2,000 נקודות ומסר מעל ל-600 אסיסטים.
הדרך ל-NBA הייתה סלולה והוא נבחר בסיבוב הראשון (בחירה 23) בדראפט 1995 ע"י אינדיאנה פייסרס, שם שיחק שבע שנים בהצלחה חלקית. לאחר כמה שנים של הסתגלות, נהפך בסט לשחקן משלים בעמדת הגארד בקבוצה החזקה של לארי בירד שהגיעה לגמר ה-NBA בשנת 2000. למעשה, בסט זכור באינדיאנפוליס בעיקר בזכות "נס מילווקי", כאשר קלע את שלשת הניצחון במשחק הקובע מול מילווקי באקס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. בשנים שלאחר מכן הספיק בסט לנדוד בשיקגו, מיאמי, דאלאס וניו ג'רזי, דבר שפגע בממוצעי הקריירה שלו, שירדו ל-7.6 נקודות ו-3.5 אסיסטים למשחק.
בשנת 2005 עזב בסט את ה-NBA והגיע לקאזאן של סטניסלב ירמין, כחלק מההתחמשות של הליגה הרוסית בשחקנים יקרים מהליגה הטובה בעולם. למרות עונה טובה של בסט, קאזאן סיימה רק במקום הרביעי את הליגה הרוסית ולא הצליחה בגביע יול"ב. בשנים שלאחר מכן נהפך להיות למועמד מוביל למכבי ת"א בתחילת כל עונה, אך שמו ירד מהפרק עקב עלותו הגבוהה וחוסר הניסיון שלו בכדורסל האירופי. את הקריירה הוא המשיך בוירטוס בולוניה בליגה האיטלקית, ביורוליג עם פרוקום סופוט הפולנית והעונה חתם במחזיקת הגביע האיטלקית, אייר אבלינו.
לאור גילו המתקדם, יכולת ההרתעה של בסט מתגמדת ובכל זאת, אסור לזלזל בו. עם רקורד של 800 משחקים ב-NBA הוא מביא לאבלינו כמות ניסיון שאין אף שחקן במכבי שיכול להתחרות איתה, אפילו לא שארפ.
בסט עדיין יכול לעקוץ בקליעה מבחוץ וראיית המשחק שלו לא נחלשה, אלא להיפך. בניצחון של מכבי על אבלינו בהיכל נוקיה ניתן היה לראות שבסט לא מחפש רק את הסל אלא מכוון את כל הקבוצה ומנהיג אותה גם מהספסל. לעומת ארויו שהגיע למכבי מה-NBA בגיל 29 עם רצון לחזור לליגה הטובה בעולם, בסט כבר הרבה מעבר לשיא. הוא מגיע עם ניסיון אירופי של ארבע שנים ובלי יומרות לחזור ל-NBA אלא רק עם מטרה אחת – לחזור לארה"ב בראש מורם, ואם אפשר – אז גם עם איזה תואר קטן.
קטנות
• הגארד השני של אבלינו, אנטוניו פורטה הארגנטינאי, מכיר טוב את קרלוס ארויו מהמסגרת הבינלאומית. בפעם האחרונה שנפגשו השניים במסגרת נבחרותיהם סיימה נבחרת ארגנטינה של פורטה במקום השני את אליפות אמריקה (אחרי ארה"ב) בעוד פורטו-ריקו של ארויו הסתפקה במקום השלישי.
• המאזן של מכבי ת"א תחת פיני גרשון מול קבוצות איטלקיות הוא לא פחות ממדהים. 4-22 לטובת הצהובים. שניים מההפסדים היו בנוקיה לבולוניה בעוד פזארו ומילאנו מתחלקות ביניהן בכבוד של לנצח את פיני גרשון על אדמה איטלקית.
• 16 מתוך 26 המשחקים של גרשון מול האיטלקיות הוכרע בפער של עד 7 נק'. אחד מהמשחקים הללו (מול מילאנו) הוכרע בהארכה כפולה, משחק נוסף נגרר להארכה ועוד שבעה משחקים הוכרעו בפער של סל אחד בלבד!
• מצד שני, שניים מהניצחונות הכי גדולים של מכבי ביורוליג היו תחת פיני גרשון מול... קבוצות איטלקיות. הראשון ביניהם הוא הניצחון הביתי ב-50 הפרש (73:123) על פזארו ב-2004/5. השני הוא בגמר אליפות אירופה באותה עונה על בולוניה, 74:118.