סדרת רבע הגמר בין קאחה לבוראל למכבי ת"א היא במידה רבה גם המסקרנת ביותר מבין ארבעת המפגשים בשלב ההצלבה של היורוליג. בעוד ששלוש הסדרות האחרות יוכרעו בעיקר במאצ'אפים בין הכוכבים השונים, מציגה הסדרה הזו קבוצות במובן הישן של המילה, כאלו שהשלם שלהן עולה על סך חלקיו.
על אף הדימיון שקיים לכאורה בין קאחה למכבי, ככל הנראה קבוצות ההתקפה הטובות ביבשת, מדובר בשתי קבוצות שדרכן אל הכרטיס לפיינל פור עוברת בדרכים מנוגדות. האחת תרצה לרוץ ולייצר נקודות קלות, השנייה תשאף להוריד קצב ולשחק את התרגיל עד הסוף.
מי יוצא לחסום את טלטוביץ'?
רבות כבר נכתב וסופר על דושקו איבאנוביץ', מאמנה הקשוח של קאחה לבוראל, הדוגל במשטר אימונים רצחני ובספר תרגילים כה עבה שרק בשביל לשנן אותו יש צורך בעונה שלמה. אבל עם עובדה אחת קשה מאד להתווכח: הקבוצות של איבאנוביץ' משתפרות תוך כדי עונה ומגיעות לרגעי ההכרעה בכושר שיא. בעונה שעברה זה נגמר באליפות סנסציונית על חשבונה של אלופת אירופה, ברצלונה.
המספרים של העונה הנוכחית מוכיחים שהמגמה הזאת נמשכת. קאחה, שגמגמה מאד בשלב המוקדם, והייתה קרובה להדחה מהיורוליג, הלכה והשתפרה ככל שהטופ 16 התקדם.
השיפור החשוב מכולם נרשם באחוזים מחוץ לקשת. מאז ומתמיד היו השלשות חלק חיוני במשחק ההתקפה של הספרדים, אך בטופ 16 ראינו עליה הן בכמות הזריקות (מ-20.5 ל-25) והן באחוזים (מ-36% ל-43%). הנתונים הללו קריטיים למפגשים של מכבי וקאחה, שכן כאן מגיעה נקודת החיבור בין הקבוצות
מכבי סובלת כבר שנים מקבוצות שקולעות באחוזים גבוהים מחוץ לקשת, והשנה נדמה שהסטטיסטיקה רק מתחזקת. בשלושה מתוך ארבעת הפסדיהם העונה ספגו הצהובים 10 שלשות ומעלה. בכולם קלעה היריבה מעל 40% מהטווח הזה.
קאחה היא קבוצה שבנויה על הזריקות מבחוץ (41% מהנקודות שלה מגיעות מחוץ לקשת) והולכת אליהן כחלק אינטגרלי ממשחק ההתקפה שלה. השחקן המשמעותי ביותר בנקודה הזו הוא הפורוורד הבוסני הנפלא, מירזה טלטוביץ', שקולע ב-35.5% מחוץ לקשת. נקודת תורפה קריטית עבור מכבי שהגבוהים שלה לוקים מאד ביציאה לקלעים.
המפתח של מכבי: נקודות קלות על באטיסטה
כל יתרונותיה של קאחה מחוץ לקשת מתהפכים כאשר מתקרבים אל תחום שתי הנקודות. בעוד שמכבי היא הקבוצה שקולעת באחוזים הטובים ביותר מהטווח הזה ביורוליג, סיימה קאחה את הטופ 16 במקום האחרון בקטגוריה הזו. הדברים נכונים גם בצד השני של המגרש. קבוצות שניצחו את קאחה העונה עשו זאת עם 50% ומעלה מתחום שתי הנקודות.
באופן אירוני למדי מכבי מתייצבת מול קבוצה ספרדית עם מאצ' אפ גבוהים נוח יחסית לשלה. סטנקו באראץ' אמנם חוסם כמעט פעם אחת למשחק, אבל חסר את המסה הדרושה כדי לשמור על סופו. כמו כן העבירות של הענק הסרבי יקרות מפז עבור קאחה, שתלויה בו מאד, ועל כן תשמור עליהן בקפידה.
גם אקס הצהובים אסטבן באטיסטה לא ידוע במשחק הגנה משובח. הוא מועד לעבירות, מסורבל וסביר שיתקשה להתמודד מול ליאור אליהו קל הרגליים. כל אלו מביאים את מכבי למסקנה שהמפתח מבחינתה הוא ללכת פנימה. לתקוף את לב ההגנה, לסחוט עבירות מהרוטציה הקצרה יחסית של איבאנוביץ', ולנסות להכריע את המשחק בצבע.
מאצ' אפ המנהיגים
אמנם בתחילת הכתבה הזו דיברנו על קבוצות שבנויות כמכלול, אבל בשתיהן ישנו בעל בית דומיננטי שהשפעתו על יכולתה של הקבוצה גדולה מאד. בצד האורח זהו דורון פרקינס, אולי הגארד הכי אנרגטי באירופה. האיש שמוביל את משחק הלחץ של מכבי בהגנה, ידוע בחדירות הקטלניות שלו לצבע והגו טו גאי ברגעי הקלאץ'.
הברומטר בצד הספרדי הוא פרננדו סאן אמטריו. בניגוד למסורת של קאחה, סאן אמטריו לא גדל במועדון אלא הובא אליו לפני שנתיים על ידי איבאנוביץ' מחירונה. מאז הפך להיות איש אמונו של המאמן הקשוח וזוכה לקבל ממנו את מספר הדקות הרב ביותר על הפרקט (בצוותא עם טלטוביץ') ואת המפתחות לקבוצה.
פרקינס וסאן אמטריו מייצגים יותר מכל את ההבדלים בין הקבוצות. בעוד פרקינס האנרגטי והקופצני ירצה לדחוף את מכבי למשחק הריצה בכל הזדמנות, לחדור ולסחוט עבירות, סאן אמטריו הוא קלעי של 53% מחוץ לקשת (וכ-58% בסה"כ), שקול ומחושב, מוציא לפועל ומחפש את החברים באינספור תרגילי הפינוי לקלעי של קאחה.
מבחן הדומיננטיות
הדרך לפיינל פור בברצלונה עוברת אם כן בסגנון. הקבוצה שתצליח להיות דומיננטית יותר בהשלטת הסגנון שלה ובניצול נקודות התורפה של היריבה תשיג לעצמה יתרון משמעותי. החלק הקשה באמת כאן הוא שצריך לנצח בקרב הזה שלוש פעמים. מי אמר שהדרך לברצלונה סוגה בשושנים?