לא הרבה היו מהמרים שהקבוצה הצנועה של ציבונה זאגרב תגמור את הסיבוב הראשון של היורוליג כמובילת בית א', בו לוקחת חלק הקבוצה היקרה באירופה (אולימפיאקוס) והקבוצה היקרה ביותר בתולדות מכבי ת"א. מה, יכול להיות שכסף זה לא הדבר הכי חשוב בספורט?
לא רק הכסף מבדיל בין ציבונה לבין "הגדולות" של הבית, אלא גם התמהיל הקבוצתי. במכבי ת"א השחקנים הישראלים מהווים 46% מהסגל הרחב וגם זה רק אם סופרים את דרק שארפ כישראלי. המצב באולימפיאקוס של ינאקיס, מאמן הנבחרת היוונית, לא שונה, כאשר גם שם היוונים תופסים רק 50% מהסגל במשחקי היורוליג. ולעומת זאת, בזאגרב יכולים להתהדר בסגל של 12 קרואטים מחוזקים בשלושה אמריקנים.
מעבר למצב על הנייר, בפועל ניתן לראות שבעוד שבמכבי ת"א בונים על השחקנים הזרים, ואולימפיאקוס קמה ונופלת על האמריקנים צ'ילדרס וגריר - בציבונה עולים בחמישייה הפותחת ארבעה קרואטים שעזרו לה לסיים את הסיבוב הראשון עם מאזן 1:4 מרשים - פתיחת העונה הטובה ביותר של ציבונה בעשר השנים האחרונות.
העובדה שציבונה נוחלת הצלחה במסגרת האירופית אירונית למדי לאור העובדה שהקבוצה נבנתה בעיקר כדי להחזיר את ההגמוניה בליגה הקרואטית לאחר שאיבדה בעונה האחרונה את האליפות והגביע המקומיים, אלו נחשבו לכמעט מובטחים בשנים האחרונות (נשמע מוכר?).
ולימיר פרסוביץ', שקיבל את המושכות בקבוצה, בנה קבוצה על טהרת הכדורסל היוגוסלבי הישן. קלעים טובים מבחוץ, הגנה אינטליגנטית ושחקנים אתלטים שיכולים לרוץ בשני צידי המגרש. פרסוביץ', שהודה בעבר שהוא בכלל חלם לשחק כדורגל, זכה כשחקן עם ספליט הגדולה בשלוש אליפויות אירופה רצופות ואף זכה באליפות העולם עם נבחרת יוגוסלביה ובמדליית כסף עם נבחרת קרואטיה בברצלונה, שהפסידה בגמר לדרים טים של מייקל, לארי ומג'יק. קריירת האימון שלו זכורה בעיקר בזכות ההגעה לפיינל פור בפראג עם טאו ויטוריה ב-2006, אז הפסיד למכבי ת"א ופיני גרשון בחצי הגמר. הערב, מדובר במשחק אחר לגמרי.
עברו עשרים שנים מאז כיכב בזאגרב דראזן פטרוביץ', יחד עמו הגיעו הקרואטים ארבע שנים ברציפות לגמר אירופי (ואף זכו שלוש פעמים; פעמיים ביורוליג ופעם אחת בספורטה). מאז מנסים בבירת קרואטיה לשחזר את הימים של "פטרו", ללא הצלחה יתרה. והנה, דווקא השנה, ללא יומרות מיוחדות, ניכרים בהיכל ע"ש פטרוביץ' ניצוצות של ווינריות.
מי יודע, אולי עוד עשרים שנים יקראו לאולם הכדורסל של זאגרב ע"ש הכוכב הנוכחי של הקבוצה. היכל קוס.
קללת הסיבוב השישי של פיני
במבט על ההיסטוריה של מכבי ת"א, נראה שהסיבוב השישי של הליגה האירופית לא מאיר לה פנים. למעשה, ב-18 העונות האחרונות הצהובים ניצחו בסיבוב הזה רק 6 פעמים, אף אחת מהפעמים הללו לא הייתה תחת הדרכתו של פיני גרשון.
גם בעונות הגדולות של גרשון ביד אליהו, עם אנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ' על הפרקט, לא הצליח המאמן המעוטר להתגבר על "קללת הסיבוב השישי" שלו. ב-2004 מכבי הובילה ביד אליהו במשך 39 דקות וחצי על צסק"א מוסקבה אך פיניש מצויין בראשות מרקוס בראון (המצטיין אצל הרוסים עם 24 נק') הפך את המשחק לטובת האורחים.
בשנה לאחר מכן הגיעה מכבי כאלופת אירופה למשחק חוץ קל על הנייר בלובליאנה אך הקללה לא פסחה גם על בירת סלובניה, שם הפסידו הצהובים של גרשון 93:81. עוד עונה חולפת ומכבי, שוב כאלופת אירופה, מפסידה בנוקיה לריטאס וילנה של נבן ספאחיה.
האם גרשון, מאמין גדול בעולם הנסתר ובסטטיסטיקות, יצליח לשבור הערב את הנאחס?
קטנות
• הפעם האחרונה שמכבי ת"א ספגה שני הפסדי בית רצופים היה לפני 10 שנים. אז הפסידו הצהובים של יורם חרוש לפאנאתנייקוס ואפס פילזן בשני המשחקים הראשונים של העונה. ההפסדים הובילו לעזיבתו של חרוש ובמקומו הגיע, מי אם לא, פיני גרשון.
• אחד המשחקים הכי גדולים בקריירה הענפה של דרק שארפ ביורוליג הגיע בעונת 2006/7 בניצחון ביתי על ציבונה. הקפטן הצהוב שיחק 37 דקות, קלע 19 נקודות, חטף 5 כדורים, הוריד 4 ריב', חילק 3 אס' וסחט 5 פאולים.
• בדצמבר 1996 קלע דורון ג'מצ'י סל ניצחון ענק משלושת רבעי המגרש (כ-22 מטרים) עם הבאזר במשחק יורוליג ביתי מול ציבונה. הסל נבחר ל"סל השנה" בעולם באותה עונה ושודר רבות גם בארה"ב.
• בשנת 1975 אימצו את קבוצת הכדורסל של זאגרב ארבעת גופי המזון הגדולים של קרואטיה ונתנו לה את השם "ציבונה". הפירוש המילולי של השם הוא: אוכל טוב. מאמן מכבי ת"א, פיני גרשון, ידוע כאחד שנהנה מאוד מאוכל טוב. שיהיה בתיאבון.