התמונות האלה שתראו בכתבה צולמו לפני כחצי שנה על ידי הבמאי הדוקומנטרי בועז רוזנברג, כשרמי הדר עוד אימן במכבי חיפה, בעיצומה של הליכת הבוקר שלו. הוא לא חלם אז שיהיה בסיטואציה שבה הוא נמצא כרגע. אבל מיום צמוד איתו אפשר היה ללמוד לא מעט מהאיש שהוא בעיקר חידה עבור לא מעט. במיוחד אלה שהרימו גבה על ההחלטה להשאיר אותו כמאמן ראשי אחרי הפיטורים המפתיעים של ארז אדלשטיין.
את רוב הקריירה, הדר העביר בליגה השנייה. הוא לא התחנך על ברכיו של אף מנטור ואולי זו הסיבה שגרמה לו לפרוץ לתודעה רק בגיל 49. רמי הוא בנו של דני הדר, שחקן עבר גדול משנות החמישים והשישים שהעביר את הקריירה בחולון ובמשמר העמק. "הרבה פעמים כשאתה מגיע לאמן בגיל 30 או בגיל 45, יש הבדל במטען שאתה לוקח איתך מהחיים", הוא אומר.
משיחות עם אנשים שעבדו עם הדר, אפשר ללמוד שמדובר באינטלקטואל ואיש ספר. מאמן קשוח שדורש המון מהשחקנים. אחד שיודע להגיע אליהם ברמה המנטלית או בקיצור מנהיג. בשיחות בחדר ההלבשה הוא אמר לא פעם: "כדורסל זה לא דמוקרטיה. אתם פה בשבילי ותעשו מה שאני מבקש. כולם יקבלו יחס שווה. זרים וישראלים, אצלי לא יהיו הבדלי מעמד".
אחד הדברים שהדר יצטרך להתמודד איתו זה הלחץ התקשורתי והביקורת היומיומית מכל כיוון. העניין, שאצלו המנוח 'ניטרול רעשי רקע' זה לא קלישאה, כי האיש פשוט לא קורא עיתונים, לא גולש באתרים והכל מבחירה. זה פשוט לא מעניין אותו.
הרבה סיגריות הדר ידליק בשבועות הקרובים, השאלה היא האם דווקא הוא שלא אימן מעולם ביורוליג, שלא לקח אף תואר בקריירה, יוכל להדליק את הקבוצה עם התקציב הגבוה בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי. ולא פחות חשוב, יוביל את כולם רק בדרך שלו.
