הערב (21:45), כאשר מכבי ת"א תעלה למשחק החוץ החשוב שלה במדריד, יכול להיות שיבזיק במוחו של הקפטן שלה, דריק שארפ, משחק חשוב אחר בתולדות המועדון, שגם הוא נערך בספרד. אפריל 2002, התמודדות ישירה על עלייה לפיינל פור, מכבי ת"א נגד טאו ויטוריה. זה נגמר ב-29 הפרש לטובת מכבי באחד הניצחונות הגדולים שלה מאז ומעולם.
שארפ קלע אז 20 נקודות ב-28 דקות, שני נתונים שאין סיכוי שישובו על עצמם גם הפעם. על הניצחון ההוא היה חתום המאמן דאז, דייויד בלאט, שהביס את דושקו איבאנוביץ'.
לפיני גרשון, המאמן הנוכחי, יש שורה ארוכה של הישגים בטופ של הכדורסל האירופי. הוא ישמח ל-29 הפרש על אטורה מסינה כנגד כל הסיכויים, אבל אין צורך בכך. גם ניצחון בנקודה יספיק למקום הראשון.
ריאל טרם הפסידה במשחק ביתי העונה. כל מה שנותר לה הוא לעבור עוד משחק אחד בשלום, כדי להימנע ממפגש ברבע הגמר מול ברצלונה (ככל הנראה), זו שהרשימה יותר מכולן לאורך העונה. ככל שהמרחק קצר מבחינתה להשלמת המשימה, כך הוא ארוך מאוד: כל רצף דינו להיקטע, וככל שהוא נמשך הסוף מתקרב.
מסינה יודע שמכבי ת"א, עם האופי המיוחד שלה, עם השחקנים שהתחברו במהלך הטופ 16, עם גרשון על הקו ועם שורה של משחקי חוץ שהסתיימו בהפסדים דחוקים, היא יריבה מסוכנת. אולי האחרונה שרצה לפגוש הערב. הדרך שלו למקום מבטחים קצרה, אבל גם ארוכה.
מנקודת המבט של מכבי, המשחק מגיע בזמן הנכון. היא היתה מעדיפה כמובן לארח את ריאל ולא לשחק בספרד, אבל יודעת שגם אם לא תצליח לפתוח פער ולהוביל, היא צריכה להישאר קרוב כפי שעשתה במהלך העונה במוסקבה, בוויטוריה, באיסטנבול ובסיינה. גם כאן העיקרון עובד באותה דרך: לכל רצף רע יש סוף. ובאוויר עומדת תחושה שדווקא כאן, במדריד, אפשר לעשות את זה ברגע החשוב ביותר.
ריאל נמצאת בתקופה טובה, שהחלה בזכות יכולת מצויינת ברבע האחרון נגד סיינה בבית. התעלות של סרחיו יול הביאה אותה לניצחון בדיוק בפער הנחוץ (8 נקודות). משם היא המשיכה הלאה לניצחונות קלים בליגה ולניצחון החוץ באיסטנבול על אפס פילזן.
עכשיו נותר להשלים את המשימה. העובדה שקבוצת הכדורגל של המועדון הודחה מול ליון מהמשך משחקי ליגת האלופות שמה כעת במרכז הבמה את מועדון הכדורסל. מסינה, שעד עכשיו עבר עונה עם יותר הפסדים מאשר ציפה או העריך, יודע שיש לו הזדמנות לקנות את לב הקהל במדריד.
מסינה מתבסס, ודאי במשחק מכריע, על השחקנים הוותיקים יותר. מהבחינה הזו, היעדרותו של לואיס בולוק היא מכה עבורו, אם כי בולוק שיחק מתחת לרמתו והיה פחות דומיננטי בטופ 16.
מצד שני, הספרדים יקבלו את פליפה רייס, שלא שותף בתל אביב, ויחד עם נוכחותו של אנטה טומיץ' (2.17 מ'), שצובר ניסיון בכל יום שעובר, ושל דאריוש לברינוביץ', הקו הקדמי של ריאל צפוי להיות יעיל יותר מאשר היה בהיכל נוקיה. יחד עם הוותיקים פריג'יוני, גרבאחוסה, יאריץ' וקאוקינאס, המאמן ינסה להיות בשליטה כפי שהוא אוהב.
אבל יותר מכל מצ'-אפ אחר, הייתי רוצה להתמקד בשניים שעשויים להיות המרתקים ביותר על המגרש הערב: סרחיו יול מצד אחד, דורון פרקינס מצד שני. לא במקרה שניהם מסקרנים כל כך וקווי הדמיון קיימים לאורך ולרוחב: שניהם עולים מהספסל, שניהם משמשים כרכז השני של הקבוצה, שניהם מפיקים בדרך כלל יותר מאשר הרכז הראשון, במיוחד בתקופה האחרונה, ושניהם נהנים מיכולת אישית גבוהה.
יול קלע 14.5 נקודות בשני הניצחונות האחרונים של ריאל ביורוליג, ועומד על 7 מ-12 לשלוש במשחקים האלה (58%). יש לו סגנון אתלטי, שנשען על קליעה מבחוץ ויכולת חדירה לסל והוא מרשה לעצמו לפרק את המשחק הקבוצתי מפעם לפעם במבצעים אישיים. הוא בהחלט מסוג השחקנים שיוכל להגיע ל-NBA, רכוב על גל של שחקנים ספרדים אחרים שהגיעו לשם לפניו.
פרקינס, רשמית, הפך להיות השחקן היותר מעורב מבין הרכזים של מכבי במהלך הטופ 16. הוא עדיין עולה מהספסל ועושה את זה לאורך כל העונה, על אף שלאורך כל הקריירה המקצוענית שלו היה רכז ראשון.
הוא מקבל מפיני גרשון 24 דקות למשחק בטופ 16, שבע יותר מאשר בשלב הקודם ו-4 יותר מאשר אנדרו ויזנייבסקי. בשלב הבתים הנתונים היו אחרים לגמרי: 31 דקות למשחק לויזנייבסקי, רק 17 לפרקינס.
לפרקינס יש המון יתרונות כמעט מול כל רכז באירופה: הוא אתלטי כפי שיש כמותו רק בודדים, אגרסיבי מאוד, ריבאונדר מעולה לגובה שלו, שומר מצויין ויש לו טווח אדיר בקליעה. שלושה מינוסים יש לו, עם זאת: קבלת החלטות לא טובה ואיבודי כדור שקשורים זה לזה, והיעדר ניסיון במשחקי חוץ נגד יריבות קשות. או יותר נכון לומר, היעדר ניסיון בניצחונות חוץ מול יריבות קשות.
מול יול ופריג'יוני, דורון פרקינס הולך למשימה קשה יד ביד עם אלן אנדרסון (שאין לו שומר ראוי בריאל מדריד) וכל שאר השחקנים: לנצח במדריד ולהימנע מסדרה מול ברצלונה ברבע הגמר. זה הזמן להתעלות. וגם אם מכבי תפסיד, עוד יהיו הזדמנויות לתקן נגד ברצלונה. לא בטוח שיצליחו, אבל כל משחק בדרך לשם, במיוחד הערב במדריד, הוא עוד ניסיון ועוד התחשלות לקראת מאבקי ההכרעה.
