גם אני, בהסתמך על האופי הקשוח שמכבי ת"א גילתה במדריד ובמספר רבעים אחרונים במהלך הטופ 16, האמנתי שמכבי פייבוריטית לניצחון בסדרה מול פרטיזן בלגרד ותעלה לפיינל פור.
בסופו של הדבר, הקבוצה הציגה קו עליה וכמועדון שאף פעם לא שמט יתרון ביתיות בסדרת פלייאוף ביורוליג, היה לה יתרון מול קבוצת חוץ בינונית מאוד בדרך כלל כמו פרטיזן. מתברר שתמיד יש פעם ראשונה.
אף אחד לא יכול היה לצפות איבוד יתרון מבטיח של 21 נקודות במשחק מספר 1 בסדרה. משם והלאה דברים נראו אחרת וכל החישובים התיאורטיים התהפכו. בסופו של דבר מדובר בתקלה, שמכבי לא הצליחה לתקן בהמשך, מול קבוצת בית יוצאת מהכלל שניצחה לאורך העונה את פנתינאייקוס, פילזן, ברצלונה ואולימפיאקוס לעיני הקהל שלה.
הפערים לטובת מכבי ת"א באותו זמן נתון, שהסתמכו בעיקר על יתרון הביתיות, נמחקו מרגע שפרטיזן העבירה אליה את היתרון הזה. כי שם בבלגרד, מול הקהל הזה ובאינטנסיביות הזו, קשה במיוחד לנצח.
כל זה יידחק בקרוב מאוד לספרי ההיסטוריה. עוד יומיים-שלושה-שבוע של דיונים וניתוחים והערכות ותגובות והופ – מכבי תחזור לשגרת הליגה, תספור את הימים עד לריגוש הבא – הפיינל פור הישראלי. היות שבאירופי היא לא תהיה, ובישראלי מקומה כבר מובטח, זה אולי זמן מתאים לחשוב הלאה והנה כמה נקודות לדיון:
איפה הישראלים של מכבי?
עניין הישראלים עמד מול העיניים לאורך כל העונה, אבל מטבעו הוחבא ונדחק אחרי ניצחונות וצף ועלה אחרי הפסדים. אגדת מכבי ת"א נבנתה סביב טל ברודי, יהודי שהפך את ישראל לביתו, מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי, ואמריקני גבוה אחד, אולסי פרי, שהיה כל כך נדיר לראות כמותו אי שם בימים ההם, שבמשך עשור שלם ויותר לאחר פרישתו אנשים עוד היו פונים ברחובות לשחקני חיזוק אחרים ברחבי הארץ ושואלים אותם אם הם במקרה אולסי פרי.
זה היה הבסיס הראשון להצלחות האירופיות. התקופה הזו חלפה אמנם, ובכל אירופה אפשר לראות קבוצות עם שבעה-שמונה אמריקאים כמו סיינה או אלבה ברלין. אבל עושה רושם שלמכבי ת"א דרוש הווי אחר, שבו לא תיתכן הרכבת חמישייה זרה על המגרש גם אם המאמן ירצה בכך.
יניב גרין, למשל, הוא בטח לא שחקן התקפה מבריק, אבל התמודד יפה הגנתית מול אלכסנדר מאריץ', זה שבעונה הקרובה או בזו שאחריה כבר ישתכר פי כמה וכמה בקבוצת על ביורוליג.
לא ברור בדיוק מדוע הפך הסנטר הפותח של נבחרת ישראל, שרשם קרוב ל-150 הופעות בינלאומיות, נמצא במקום החמישי בכל הזמנים בין הקלעים בה וייצג את ישראל באליפויות אירופה רבות, לשחקן שאי אפשר להסתמך עליו ליותר מאשר חמש דקות במשחק.
אין ספק שרביב לימונד, שיכול ללחוץ חזק על כל מוביל כדור, או לסייע בהובלת כדור ובקליעה מבחוץ ביום רע של גארדים מובילים, הוא שחקן של יותר מאשר דקה ו-25 שניות למשחק בסדרת פלייאוף.
זהות היא עניין חשוב ומרכזי, וגם אם פיני גרשון טוען שאין בנמצא ישראלים יותר טובים מאשר ישנם במכבי ת"א, הטענה נגדו מופנית בעיקר לשימוש באלה הקיימים שעמדו לרשותו. חבל על הכסף שמשלמים לשניהם אם זה המצב, ועדיף כבר להריץ בהרכב שחקנים מספר 9-10 ברוטציה, שיהיו בני 19 או 20, כמו בפרטיזן. אולי ייצא מהם משהו.
כאמור, עניין הישראלים היה ודאי מוחבא שוב אם מכבי ת"א היתה עולה לפיינל פור. מהבחינה הזו, אולי טוב שהפסידה והודחה והנושא פורץ שוב והפעם ביתר שאת ומתוך תקווה שבמועדון יבינו שמרקם שכולל כל כך הרבה זרים אינו עומד בקנה אחד עם השאיפות של מרבית אוהדיה.
הצורך העצום בסנטר משמעותי
האם בוז'יץ' מפרטיזן, שמקבל העונה 18 דקות למשחק, הוא שחקן כל כך גדול? אני חושב שלא. אבל הוא משחק ומאמינים בו, בעוד היחס לגרין, לימונד ולעיתים גם לפניני הוא כאל ברירות מחדל. ואגב, מכבי היא סמן ימני בעניין הזה: קבוצות ישראליות אחרות רואות את הפעולות של גרשון ומחקות אותן, במקום להתייחס בכבוד לישראלים, לדחוף אותם ולגרום לקהל המקומי להתעניין יותר בקבוצה ובמשחק.
עניין אחר נוגע כמובן לעמדת הסנטר. קבוצות שמגיעות רחוק עושות את זה עם שחקן או שניים שהם אנשי צבע אמיתיים. סשה קאון בצסק"א, אלכס מאריץ' בפרטיזן, פראן ואסקס ובוניפאס אנדונג בברצלונה או אולימיפאקוס, שמחלקת את העמדה הזו בין ארבעה שחקנים.
מהבחינה הזו היה ברור שמכבי ת"א נחותה בעמדה קריטית, ובכל זאת היא הצליחה לנצל את המיס-מץ' לטובתה במהלך הטופ 16 בזכות שימוש בפניני ובבלות'נטאל בעמדה מספר 4. זה גרם למשחק שלה להתרווח מאוד, ולגבוהים היריבים לאחר ביציאה אל זריקות השלוש של השניים, או הכניסה מבחוץ פנימה.
בסופו של דבר, התמודדות מול מאריץ' וסלאבקו וראנש, שהוא פריק של הטבע בגובה 2.29 מ', היתה מעל לכוחותיה. זו לא סיבה לפרק את הסגל הקיים, אלא מאיץ בדרך להתחזקות בסנטר או שניים.
מסירות האלי-הופ היפות כשלעצמן מצד פרקינס, אידסון ואנדרסון ללאזמה ולפישר האתלטיים במיוחד הפכו לחלק חשוב ברפרטואר ההתקפי, בשעה שהן אמורות להיות למעשה לא יותר מאשר כלי משלים בהתקפה ובשימוש בגבוהים.
עמדת הסנטר בעייתית בדרך כלל בשוק השחקנים, מכיוון שישנם מעט שחקנים ברמה גבוהה ועלותם יקרה מאוד. מכבי עשתה בזמנו בחוכמה כשהחתימה את ניקולה וויצ'יץ' בגיל צעיר למספר שנים ונהנתה מכל רגע.
במהלך העונה נעשה ניסיון להחתים את מירוסלב ראדוליצ'ה, שמסיים הקיץ את החוזה שלו בז'לז'ניק, ויודע שיוכל להשיג חוזה גדול יותר בקבוצה שנשענת על אירופיים ומשלמת יותר כמו אחת הספרדיות או היווניות.
אם מכבי אינה מוכנה לשלם סכומי עתק, היא תצטרך לחרוש היטב את שוק השחקנים האמריקנים מהדרג השני (יוצאי מכללות, שחקני ליגת הפיתוח, קבוצות אירופיות מדרג נמוך דוגמת מקרה פואנלבראדה ונייט האפמן) ולהמר על שחקן צעיר ומוכשר לטווח ארוך. זה הפיתרון היחיד שנראה לעין. עדיף אפילו להחתים שניים כאלה במחיר הגיוני, כדי לא לשים את כל הביצים בסל אחד.
שאלות הקיץ של מכבי: פיני גרשון ושמירת הסגל הקיים
ומשהו ברמה האישית בעניין פיני גרשון. פחות או יותר מאז 2001 גרשון מדבר על כך שלא ימשיך לאמן עוד זמן רב וכל עונה עשויה להיות האחרונה שלו. כמעט עשור חלף מאז וגם לאחרונה הוא אמר שמבחינתו אפשר להעביר את התפקיד לידי שרון דרוקר כבר בעונה הבאה, בעוד הוא יסתובב ליד העסק ויכוון אותו.
אני חושב שיש דברים שעדיף לא לומר, אפילו למאמן מוכתר כמו גרשון. או שהאיש רוצה לאמן ובא לעשות את זה במלוא המרץ, הרצון והחשק כבר ממחזור 1 ולא רק כשמגיע המאני טיים, או שאולי עדיף לשקול פגרה נוספת כפי שעשה לאחר הזכייה בסופרוליג ב-2001, או הסבה כבר עכשיו לעמדת הג'נרל מנג'ר, או הפסקת פעילות. אם פיני התעייף, שייקח החלטות בעניין לכאן ולכאן לטובתו ולטובת המועדון, מבלי למשוך לנצח.
אחרי שיתברר סופית אם גרשון רוצה לקחת על עצמו עוד עונה עם קבוצה שהוא עצמו בנה, אבל ברור כי אינו שלם לגביה במאה אחוז, צריך להחליט גם לגבי שחקנים אחרים.
זה מיותר ולא מכובד לדון בכל שחקן לגופו ברמת "אותו הייתי משאיר ואת ההוא לא" בעיקר משום שהדברים נתונים לאלף ואחד משתנים שלא לכולם אנחנו מודעים. אם סיינה, למשל, אכן תציע מיליון דולר לדורון פרקינס כפי שפורסם, אני לא בטוח שהצעד הנכון הוא לשלם לו 1.1 מיליון דולר בעונה כדי להשאיר אותו. אולי עדיף לחפש בו מקאלב חדש ברבע מיליון דולר ולהחתים אותו מראש לשנתיים בלי פתח יציאה.
לכן את ענייני "להשאיר או לא להשאיר" כדאי להותיר לידי ההנהלה והמאמנים, למעט חריג אחד שהייתי רוצה להביע בו את דעתי: אם אלן אנדרסון הוא הסקורר של הקבוצה, אפשר ורצוי למצוא טוב ממנו. סקורר הוא האיש שאמור להיות השחקן שעליו נשענים כשהולך וכשלא הולך מקצועית, ורצוי גם מוראלית ומנטאלית.
שחקן שבשמונה משחקים מתוך עשרים לא הגיע לדאבל-פיגרס בנקודות רחוק מלהיות מהסקוררים המובילים ביורוליג, גם אם הוא נהנה מיכולות אחד על אחד מרשימות ועליונות אתלטית על פני רבים.
דווקא כאן, בתפקיד הזה, אפשר לפקוח עיניים לכל הכיוונים ולחפש מחליף. בעיניי, אנדרסון מתאים יותר לשחק בקבוצת NBA כלשהי כגארד שני או שלישי מאשר להוביל קבוצה אירופית בעלת שאיפות ויומרות כמו מכבי ת"א.
השאלה היא אחת: האם ההנהלה מעוניינת להעניק הזדמנות נוספת לסגל הזה, שאלמלא נשמט מידיו פער גדול באופן נדיר מאוד במשחק מספר 1, היה קרוב למצוא את עצמו בפיינל פור?
אם התשובה חיובית, והצורך הוא בהשלמות קטנות בפינות והגדלת התקציב כדי להשאיר שחקן כמו פרקינס, אפשר בהחלט להשאיר גם את אנדרסון. כי בסופו של דבר גם לו, כמו לאידסון, ויזנייבסקי ואחרים, מגיע לשחק עם ביג מן אמיתי בצבע ולקבל הזדמנות שניה להוכיח את יכולתו.
