פיני גרשון צודק כשהוא אומר שקשה מאוד לנצח קבוצה ששני שחקנים שלה קלעו משלוש כמו שמירזה טלטוביץ' וקארל אינגליש עשו לזכות קאחה לבוראל בחמישי בערב.
עם זאת, יש גם נתונים נוספים שכדאי להתחשב בהם כשמחפשים סיבות להפסד. השניים קלעו יחד 14 מתוך 25 שלשות (56%), אבל אל תסתכלו על רק על סך הקליעות או על אחוזי הקליעה המצויינים מחוץ לקשת, אלא שימו לב בעיקר לכמות הזריקות.
טלטוביץ' לקח 14 שלשות וקלע 8, אינגליש הוסיף עוד 11 ניסיונות ודייק ב-6. שני שחקנים לוקחים 25 שלשות, יותר מכל מכבי ת"א ביחד ועוד נשאר עודף. עבור שניהם מדובר בשיאי עונה ביורוליג ובליגה הספרדית גם יחד. באף משחק העונה, והיו 11 כאלה בליגה הספרדית ועוד 6 ביורוליג עד למשחק בת"א, הם לא הגיעו למספר זריקות כזה.
טלטוביץ' ואינגליש הם קלעים מוצהרים. אינגליש היה ונשאר כזה לאורך כל הקריירה שלו, לגבי טלטוביץ' עוד נוטים להתבלבל בגלל הגובה ולחשוב שהוא פאוור פורוורד, כשמעשית הוא גארד נוסף לכל דבר ועניין במערך הספרדי, שאולי מוריד שניים-שלושה ריבאונדים יותר מגארד ממוצע בזכות גובהו.
העניין הוא לאו דווקא היום הגדול בקליעה מבחוץ שהם תפסו, אלא כמות הזריקות שמכבי איפשרה להם. כשקלע מרגיש שהוא חם הוא ימשיך לזרוק כל הערב עד שמישהו יכריח אותו לעצור. מתוך 14 הזריקות של טלטוביץ', להערכתי רק 3-4 היו זריקות קשות. עם כל השאר לא היתה לו בעיה להתמודד ולקלוע.
גם אינגליש הופתע מהחופשיות הרבה, ומשחקן שלוקח 4.5 שלשות בממוצע למשחק ביורוליג ו-4 בממוצע בליגה הספרדית, ראינו פתאום בחור שלוקח על עצמו 11 זריקות מחוץ לקשת. זה לא שהוא השתגע, זו מכבי שנתנה פתח נוח ואינגליש, כמו טלטוביץ', לקחו את זה בשתי ידיים. טלטוביץ', אגב, עמד על ממוצע של 6.2 ניסיונות לשלוש לפני המשחק. ובקיצור, לא בלי סיבה השניים הגיעו לסך הזריקות אליו הגיעו.
החופשיות נוצרה בעיקר כי מכבי היתה לחוצה מהנוכחות של טיאגו ספליטר בצבע, אותו סנטר שעשה לה בית ספר במשחק בספרד וסיים עם שיא קריירה ביורוליג של 26 נקודות. הצורך לקצץ בתפוקה של ספליטר ולהקשות עליו עלה למכבי בשלשות חופשיות מצד קבוצה של קלעים.
אחרי משחקים של מכבי ת"א נגד יריבות מדרג נמוך יותר כמו מארוסי או לובליאנה נהוג לומר: "כשיגיעו קבוצות עם גבוהים אמיתיים למכבי לא יהיה כל כך מה למכור". אז הנה, אתמול הגיעו הגבוהים - ספליטר (2.12) ובאראץ (2.17) - מכבי עשתה כל מאמץ להכיל אותם, אבל ספגה מבחוץ בלי הכרה. כשבראד אולסון יחזור מפציעה יהיה עוד יותר קשה לשמור על קאחה לבוראל, כי גם הוא קלע אוטומטי מהרמות הגבוהות ביותר.
ככה שבסופו של דבר זה לא רק ערב הקליעות הגדול של טלטוביץ' ואינגליש, זו ההגנה של מכבי ת"א שהצטיינה כל כך מתחילת העונה ואתמול קרסה.
כשאנדרסון ראש בראש מול קיר, יש סיכוי לא רע לקיר לנצח
התקפית בלטה מאוד הבעיה סביב אלן אנדרסון. האיש טיפס אתמול שוב ושוב על קירות גבוהים ממנו, נחסם או נבלם, בין אם באופן נקי ובין אם בעבירות שלא תמיד נשרקו, ולא הצליח להבין איך הוא לא מקבל שריקות מהשופטים בקצב הנכון, מבחינתו.
אנדרסון לא הראה את התכונה החשובה ביותר במקרים כאלה - היכולת להוריד הילוך ולשנות כיוון, להניע כדור, או לנוע בעצמו בלי כדור, כדי להגיע למצבי זריקה נוחים יותר מבלי להסתמך כמעט אך ורק על אתלטיות וכוח פיזי שלא עמדו לזכותו הפעם. כשהולכים ראש בראש מול קיר, יש סיכוי לא רע לקיר לנצח ואנדרסון לא קלט את זה.
גיא פניני עלה על הפטנט כבר במהלך הראשון כשנכנס, ומצא את עצמו עם שתי נקודות אחרי ליי-אפ קל יחסית כתוצאה מתנועה בלי כדור. אם אלה פני הדברים, ואם אנדרסון לא יצליח להתייצב או להפחית אגו (שפת הגוף שלו מאוד לא מחמיאה למשחק הקבוצתי שפיני גרשון קיווה ליצור במכבי ת"א), אני חושב שעדיף שפניני ישחק במקומו.
גיא קולע מבחוץ לא פחות טוב, שומר לא פחות טוב ובעיקר מתלהב ומלהיב את הקבוצה. היו דקות שלו על המגרש שבהן נראה כי הוא בעל הבית האמיתי על המגרש, ולא אחד הרכזים שהיו חלשים הפעם, או אחד מהצמד אנדרסון/איידסון. לא יזיק שחקן כזה על המגרש במקום אסופת זרים בלתי נגמרת.
אגב, מאוד יכול להיות שאחת הבעיות העיקריות של מכבי בצד ההתקפי, וכבר דובר בזה לא מעט, היא העובדה שאנדרסון ואידסון מתקשים לבלוט זה לצד זה באותו משחק. ההסבר פשוט: אם מישהו חשב שאנדרסון הוא שוטינג גארד, הוא טעה. האיש הוא סמול פורוורד הרבה יותר מאשר גארד ולפיכך יושב על המשבצת של איידסון שגם הוא, בדיוק כמו אנדרסון, מין קומבינציה של 2-3 אם כי שונה ובעל אפיונים אחרים.
לכאורה אפשר לחשוב ששני שחקנים שיושבים על שתי משבצות יוכלו להתחבר זה לצד זה, אבל בפועל ההתנגשויות רבות יותר מאשר האיזונים העדינים שאמורים לחבר בין השניים האלה.
