ככה זה מרגיש מהצד השני של הדברים. אחרי רבע גדול נגד סיינה בבית, עם שיא יורוליג של 43 נקודות; אחרי 31 נקודות במשחק חוץ במדריד נגד ריאל, מתוך 66 נקודות בסך הכל, בא משחק נדיר של פרטיזן בלגרד, עם 13 שלשות ושל דושאן קצ'מן, שחקן בן 32, חריג וייחודי בנוף הצעיר של פרטיזן, שקבע לא רק שיא עונה אלא גם שיא קריירה ביורוליג, אחרי 7 שנים במפעל.
אז הנה המספרים של הרבע האחרון: 11:27 לפרטיזן. המסקנה: אי אפשר לחיות על רבע אחד, בטח כשהוא מגיע בפתיחה, ואי אפשר להיתפס ולבנות לאורך זמן על התעלות של שחקנים בודדים בשתיים-שלוש דקות אחרונות של המשחק. אלן אנדרסון, למשל, שהרבה בזכות היכולת הפנומנאלית שלו בחלק הראשון של הטופ 16 הגיעה מכבי ת"א לרבע הגמר, עשה פעולות הפוכות לגמרי ביחס לשחקן ברמתו.
הערב האחד הגיע. הערב שבו מכבי שיחקה רבע אחרון הפוך, לא ממוקד ולא מגובש, בניגוד גמור למה שהראתה בשבועות האחרונים, עלה לה באובדן יתרון הביתיות ובפיגור 1:0. זה כדורסל, משחק של מומנטום. בשעון של 24 שניות ועם שחקנים של 2.10 שחוצים את המגרש במהירות ובכמה צעדים, הכל יכול להתהפך מהר מאוד וגם יתרון 20 לא מבטיח ניצחון. מתברר שאפילו קבוצה בפאניקה יכולה להפוך משחק, ולהכניס את היריבה שלה לפאניקה משל עצמה.
פרטיזן לא עמדה באנרגיות, בשטף ובלחץ של מכבי ת"א בפתיחה, אבל ככל שהמשחק הלך והתקדם מכבי פגשה בסכנה הממשית שלה בסדרה הזו: לא קצ'מן דווקא, אלא הרכז בו מקאלב, שחקן שפרטיזן תלויה בו לא מעט ואין לה מחליף ברמתו.
המשימה העיקרית היא להגביל אותו ככל הניתן. זה עבד בהתחלה, כשמקאלב עלה על הלוח לראשונה אחרי 15 דקות מהפתיחה, אבל ככל שהמשחק התקדם מכבי לא עצרה אותו, לא משכה ממנו עבירות ולא הגבילה אותו כפי שעשתה בהתחלה.
זה ניצחון גדול לפרטיזן, שהיא קבוצה לא מנוסה ברובה ויורשה לי לומר, על אף הניצחון הגדול מבחינתה, שהיא גם לא מוכשרת במיוחד ביחס לקבוצות קודמות שהיו למועדון הזה. אין לה נכון להיום אף שחקן צעיר מקומי ברמה גבוהה שיכול להפוך לכוכב ענק כפי שעשו קודמים, והיא נאלצת להתבסס על שני אמריקאים, צ'כי אחד ושחקן נהדר כמו קצ'מן, שהוא זקן במונחים מקומיים ושיחק את הערב הגדול בקריירה שלו.
ובכל זאת, המיקס הזה אכל למכבי את הראש מול הקהל המקומי ונתן לשחקנים ולאוהדים שנכנסו לאופוריה, עושה רושם, להבין שעומדת מולה חבורה מגובשת מאוד. מכבי נתנה יותר מדי זריקות חופשיות יחסית לקצ'מן ואחרים, אולי כי חששה מאלכס מאריץ' בפנים והביאה עליו עזרה לאורך כל המשחק.
ההתרופפות ההגנתית התחילה למעשה כבר בהתקפה הראשונה של הרבע השלישי, כשגיא פניני יצא לשלשה של וסלי באדישות ובאיטיות. כבר אז, בפער דו ספרתי, נדלק אור אדום וההגנה של מכבי לא חזרה להיות זו של פתיחת המשחק.
רגעי האמת כבר כאן וכדאי מאוד לדאוג שלא יצטמצמו על פני דקות אחרונות של משחק אלא יבואו לידי ביטוי במשחקים שלמים. השאלה היא אם מכבי ת"א תחזור להציג את קור הרוח והיכולת לעשות דברים נכונים על פני משחק שלם, ולא להיות מרוכזת לרבע אחד פה ורבע אחד שם. שום דבר לא גמור. העסק רק התחיל, אם כי התחיל רע.
