מכבי ת"א עולה לטופ 16 עם מאזן 4:6 ומהמקום השלישי בבית ג', אבל בעיקר עם תחושה של אדישות, כמעט השלמה, ביחס למשחק הלא מלהיב שהציגה לאורך החודשים האחרונים למעט יוצאים מהכלל.
אחרי הודאתו של פיני גרשון בסיום המשחק באתונה, לפיה מאצ'יי לאמפה טוב יותר משחקנים שנותרו בסגל של מכבי ת"א, והסיבה הכלכלית היא לפחות חלק שווה ערך בשחרורו לזו המקצועית, נותר להמשיך ולחפש סיבות ליכולת הבינונית ומטה של מכבי ת"א ברוב משחקי שלב הבתים.
בעיניי, מעבר לשוני הרב בסגנונות המשחק של אנדרו ויזנייבסקי ודורון פרקינס, והצורך של הקבוצה להתאים את עצמה לשני מנהלי משחק שונים לגמרי, ומלבד בעיית הגבוהים שהתקשו לבוא לידי ביטוי התקפית ורחוקים מלספק תשובות הולמות בנושא הריבאונד, הסיפור העיקרי היה ונשאר מהרגע הראשון החיבור הלא מספיק מוצלח מקצועית בין צ'אק איידסון לאלן אנדרסון.
אנדרסון, בעיניי, הוא לא שוטינג גארד. גם איידסון לא. למעשה, כשמכבי ת"א עולה למגרש עם שניהם אין לה קלע כמו טרייג'אן לנגדון בצסק"א או קארל אינגליש בוויטוריה. אנדרסון, למשל, עבר בתוך רצף עשרה המשחקים של שלב הבתים ארבעה משחקים בלי אף שלשה. לא תמצאו דבר כזה אצל אינגליש, לנגדון או קלעים מוצהרים אחרים, ואני בכלל לא מדבר על אחוזי קליעה אלא על ההכרה שכגארד וכקלע אחד התפקידים של שחקן הוא לתפור שלשות בכל משחק.
איידסון הוא שחקן מגוון מאוד, שלפרקים נוטה לזוז הצידה ולאפשר לאחרים לקחת את הכדורים לסל. גם הוא לא קלע אמיתי, אם כי הוא מבין שחלק מסגנון המשחק שלו כולל השגת שלשות בכל ערב. אצלו לא תמצאו רצף של ארבעה משחקים בלי שלשה, או בלי לזרוק בכלל משלוש, כמו שקרה לאנדרסון, אבל גם אצל קלע של 40 אחוזים כמותו יש מקום לשיפור: בשלושה משחקים הוא לא קלע אף שלשה, בשלושה משחקים אחרים קלע רק אחת. קלע אמיתי הוא לא.
הצמד שהיה אמור להוביל את מכבי ת"א להישגים
אנדרסון חושב דווקא אחרת, חושב כסקורר, ומחפש את הסל הרבה יותר מאיידסון, אבל נוטה לשגות ולטעות. ביחד, הצמד הזה היה אמור להוביל את מכבי ת"א להישגים. בינתיים זה לא קורה, ואם צריך לתת הנחה לאנדרסון בעקבות פציעות שעבר – היא בהחלט ניתנת כל עוד ישנה תקווה שהשניים האלה יוכלו לשחק יחד טוב יותר בשלב הבא.
המספרים מציגים את זה מצויין: בהנחה שמדד סטטיסטי משוקלל בן 10 נקודות לכל הפחות נחשב מניח את הדעת, הצמד אנדרסון ואיידסון הגיע לנתון כזה באותו משחק רק שלוש פעמים מתוך עשרה משחקים. שלושתם, אגב, במשחקי חוץ.
היא ניצחה שניים מהם (לובליאנה בהפרש גדול, רומא במשחק המהנה ביותר של העונה והפסידה לצסק"א במשחק שכבר היה לה ביד).
בשלושה משחקים בלבד מתוך עשרה, אנדרסון ואיידסון קלעו לפחות 10 נקודות כל אחד בו-זמנית. רומא ולובליאנה בחוץ, שהם לא במקרה אותם משחקים מהדוגמא הקודמת, והמשחק נגד צסק"א מוסקבה בבית אותו מכבי ניצחה בערב שהיה, כנראה, הטוב ביותר שלה לאורך הסיבוב.
אני לא יודע מה מתכוונת מכבי ת"א לעשות בנושא שחקני הפנים, והאם תחתים את מירוסלב ראדוליצה או כל אחד אחר, אבל דבר אחד די ברור: כדי להצליח בטופ 16 גם מול יריבות עדיפות, פיני גרשון חייב למצוא דרך שבה הוא מחלץ את המיטב שבאיידסון ואנדרסון ביותר מאשר רק 30% הצלחה, כפי שקרה בשלב הבתים.
הדרך לכך טמונה באנדרסון. הוא בעיניי החוליה החלשה מבין השניים. לא רק שאינו סקנד גארד ומופקד לפעמים בעמדה מספר שתיים (ונגד מארוסי שיחק רוב הזמן קרוב לסל עם הגב), הרי שלהבדיל מאיידסון שהציג משחקים סבירים ואפילו טובים נגד היריבות החזקות בבית ג', אנדרסון לא התעלה.
במשחקים נגד צסק"א מוסקבה וקאחה לבוראל ויטוריה, הן בבית והן בחוץ, איידסון סיים עם 17 נקודות למשחק ו-15.2 נקודות מדד. באותם משחקים, שהם למעשה קנה מידה מייצג פחות או יותר למה שמצפה למכבי ת"א בהמשך, אנדרסון סיים עם 8 נקודות בממוצע ו-5.5 נקודות מדד.
זה לא אומר בהכרח שאנדרסון הוא שחקן פחות טוב ושלם מאיידסון (אם כי לדעתי התשובה חיובית גם לשאלה הזו), אלא שכצמד השניים האלה לא מצליחים לסחוב את מכבי ת"א לכדורסל טוב יותר ממה שהראו עד עכשיו. אם הם יכולים או לא יכולים, ואם יצליחו או לא יצליחו בטופ 16, זו כבר שאלה שצריך להפנות אליהם ואל פיני גרשון.
