עומרי כספי עשה השנה היסטוריה כשהפך לישראלי הראשון ב-NBA. הפורוורד שנבחר במקום ה-23 בדראפט על ידי סקרמנטו הפך לאחד הרוקיס הטובים בליגה.
רק לפני שנה, לא הרבה האמינו שכספי יכול להפוך לבורג מרכזי בליגה הטובה בעולם, אבל הישראלי הציג הרבה אופי, כח רצון וכמובן כישרון בדרך לממוצעים נהדרים שהובילו אותו לנבחרת הרוקיס בסוף השבוע של האול-סטארס.
לפנות בוקר (רביעי), הישראלי ערך את משחקו האחרון ב-NBA השנה כשסקרמנטו קינגס הפסידה 106:100 ללוס אנג'לס לייקרס ונותרה מחוץ לפלייאוף. בקיץ, הוא אמור להצטרף לנבחרת ישראל במוק' אליפות אירופה ולהתכונן לשנה השניה שלו ב-NBA.
רגע לאחר סיום המשחקים, עומרי כספי התראיין ברדיו ללא הפסקה בשיתוף ONE.
מה נשמע עומרי?
"הכל בסדר גמור, אני שמח מאוד ומאושר. אתמול בערב שיחקנו במשחק האחרון נגד הלייקרס בלוס אנג'לס" .
בעצם, סיימתם את עונת ה-NBA.
"כן, עונת ה-NBA הראשונה היתה עונה טובה מאוד. אני באמת מאוד מאושר".
מה התוכניות לימים הקרובים? אתה מתכוון להישאר שם או שאתה בא לנוח בארץ?
"אני מאוד מתגעגע לארץ. אני מגיע ארצה בשבוע הבא".
מה הדבר הראשון שעבר לך בראש עם שריקת הסיום הלילה?
"האמת, עדיין לא עיכלתי את זה. אני לא מעכל שנגמרה העונה. אין יותר משחקים, אין יותר אימונים. שיחקנו 82 משחקים ב-6 חודשים. זה כמעט כל יומיים משחק. רק עכשיו אני מתחיל לעכל שמחר בבוקר אני קם ואני בחופש".
הוקל לך? אתה מרגיש הקלה מסויימת שכרגע אתה לא משחק יותר?
"לא ממש. האמת שזה כיף. מאוד נהניתי בעונה הראשונה שלי פה. אין לי בעיה להמשיך אם היו עוד משחקים אבל אני גם שמח שזה נגמר. זה סיום טוב לעונה טובה. אין לי מילים. כל התמיכה מהארץ ומארה"ב ומהקהילות היהודיות ומהאנשים פה. היתה עונה חלומית מבחינתי".
עומרי, הצבת לעצמך יעדים כשהגעת לסקמנטו?
"אני אגיד את האמת. הגעתי כשחקן אירופאי לקבוצה חדשה, לקבוצה זרה בליגה הכי טובה בעולם. לא ידעתי למה לצפות. חלמתי בלילה שאני משחק 25 דקות וחלמתי לקלוע בדאבל פיגרס ולקחת 4.5 ריבאונדים. חלמתי בלילה ביני לבין עצמי אבל אם הייתי מספר את זה למישהו, אז כולם היו אומרים לי שאני משוגע ואולי גם אני הייתי חושב שאני משוגע. אני חושב שכשעליתי למגרש, שיחקתי עם ביטחון ורציתי לקלוע עוד ולקחת עוד ריבאונד ולעשות עוד אסיסט. יעדים לא הצבתי. היום אני במקום אחר ואני יכול להציב יעדים ואני יכול להגיד לעצמי שאני צריך להוסיף אספקט כזה או אחר".
במה אתה מרגיש שאתה צריך להשתפר בשביל להיות חד יותר וטוב יותר?
"יש המון לשפר וזה מה שכיף. עשיתי עונה טובה ויש לי הרבה מה לעשות. אני המבקר הכי גדול של עצמי. אני יודע בדיוק על מה אני צריך לעבוד. על יכולת הכדרור וההגנה ואני צריך להתחזק ב-4-5 קילוגרמים, צריך לשייף את הקליעה ולהעלות את האחוזים מהעונשין. יש המון מה לשפר וזה כיף. אני יכול לעשות קיץ טוב ולהתאמן לבד ולהשתפר עוד".
האמנת שתצליח להשתלב כל כך מהר כי ההשתלבות שלך מדהימה יחסית למישהו בשנה הראשונה שלו בליגה הטובה בעולם. מה יש באישיות שלך שעזר לך?
"לא יודע להסביר וזו לא נקודה מסויימת שאני יכול להצביע עליה. הגעתי לאימון הראשון בסקרמנטו עם ביטחון ונכנסתי לחדר ההלבשה ולא פחדתי מאף אחד. אני חושב שכל ספורטאי צריך שיהיה לו את זה. ברגע שעולים על המגרש אז אין חברים והמשפחה לחוד ואתה צריך לעשות את המקסימום בשביל הקבוצה ובשביל עצמך. לא באתי בשביל לשבת על הספסל ולהגיד שאני ב-NBA. באתי בשביל להתקדם".
הצלחת גם ליהנות חוץ מכל ההמולה שהיתה סביבך?
"זה כל העניין. אני נהנה מכל רגע. להגיע למשחק בניו יורק שאבא שלי ודורון ג'מצ'י ואחי ביציע ולא יודע כמה יהודים וישראלים ביציע, אז איך אפשר שלא ליהנות".
זה לא מלחיץ?
"אין ספורטאי בעולם ואין מישהו שלא חולם להגיע למגרש עם כל כך הרבה אוהדים ויהודים רבים שבאים לתמוך במשחקים בניו יורק, בוסטון וניו ג'רזי. זה חלום שהתגשם. לעלות למגרש ולראות את הדגלים ולשמוע את 'התקווה' במדיסון סקוור גארדן. אני לא יודע אם זה מלחיץ. כשהגעתי לבית מלון אמרתי לעצמי שזה חלום שהתגשם".
כשראית דגלים ביציע, הרגשת נציג ישראלי. זה ריגש אותך בטח במאת האחוזים. הרגשת שאתה שגריר ישראלי?
"האמת, אני תמיד עולה למגרש ומסתכל על הקהל ועל השופטים ועל הקבוצה היריבה. אני רואה את זה וזה ממלא אותי בגאווה. זו ההרגשה הכי כייפית בעולם. זה ממלא גאווה. אמרתי לעצמי שזה כיף והכי מדהים אבל אתה חייב להתרכז במשחק ואתה חייב להיות מרוכז ולספק את הסחורה כי על העמדה שלי יש 3 שחקנים בחוץ שמחכים להיכנס והם לא סתם שחקנים, זה שחקני NBA ושחקנים טובים בליגה".
היו גם רגעים פחות טובים, על מה אתה יכול להצביע כרגע שקצת שבר אותך?
"לא נשברתי אף פעם. לא הגעתי העונה ובקריירה לנקודת שבירה שאני אומר די אני לא יכול יותר. הרבע האחרון של העונה, ה-20 משחקים האחרונים, היו יותר קשים. היה קשה לי לשמור על יציבות גם מבחינת עייפות אישית שהתחלתי להרגיש את הרגליים והברכיים והידיים מתחילות להתעייף וגם מבחינת הרוטציה בסקרמנטו שהיתה שונה".
"היה לי תפקיד מאוד משמעותי ב-60 משחקים הראשונים ואז המאמן שינה את הרוטציה והיה יותר קשה. זו עונת רוקיס. אנחנו מדברים על ירידה מ-12 נק' ל-10.5 נק'. אם לפני שנה, הייתי אומר שאני אקלע 10.5 נק', לא הייתי מאמין".
אתה חושב שאתה פותח דלתות לישראלים אחרים ב-NBA ואם כן, אז מי?
"הלוואי. אני חושב שליאור אליהו, מבחינה התקפית, אין לי ספק שהוא מתאים ל-NBA וגם יותם מתאים התקפית לליגה הזו. הגנתית, זה מאוד קשה. קשה מאוד בליגה הזו לשמור על עמדות 3-4 ו-5, זה הכי קשות לשמור ב-NBA. כל קבוצה מחזיקה בכוכב בעמדות 3 ו-4 ואלה העמדות הקשות ביותר היום. ליאור ויותם בסיטואציה מתאימה יכולים לשחק בליגה".
איפה נראה אותך בשנה הבאה בסקרמנטו או שתגשים את החלום של אבא. החלום הגדול זה לשחק במיאמי היט?
"החלום הגדול היה לשחק ב-NBA והגשמתי את זה ואני מאוד מאושר. להוציא את התקופה האחרונה היותר קשה, זו היתה עונה מדהימה ואני אשמח להשתלב ולגדול עם הקבוצה".
אבל בכל זאת הגעת ל-NBA. עם האוכל בא התיאבון. מיאמי, ניו יורק או אולי לוס אנג'לס? יש כבר הצעות?
"קשה לי להגיד. אתם מנסים להתקיל אותי. אני אשב איתכם בארוחת ערב ואני אספר הכל. קודם כל יש לי חוזה לעוד שנתיים בקבוצה ואין שום דבר שתלוי בי. אני תחת חוזה וזה רק דרך הקבוצה שתסכים לשחרר אותי ולהעביר אותי בטרייד".
בקיצור, אתה מחוזר?
"אני מקווה".
נהיית חיה. גדלת לאורך ולרוחב.
"אני צריך לעבוד עוד ולהעלות עוד קצת".
מה יותר משתלם לשחק בקבוצה גדולה כמו הניקס או מיאמי היט ולא לקבל הרבה דקות או לשחק בסקרמנטו אבל לפתוח בחמישיה?
"שאלו אותי את זה הרבה. אין לי תשובה ספציפית. אני לא יודע. לכל מקום יש את היתרונות שלו. בלוס אנג'לס ישחקו עכשיו עוד 30 משחקים ויכולים לזכות באליפות ובסקרמנטו כבר גמרנו את העונה. בצד שני, בסקרמנטו רוצים לגדול ורוצים לבנות עלי בעתיד ובלייקרס אולי הייתי עולה מהספסל או שלא הייתי משחק בכלל. היום, אני מרגיש בשל יותר לעבור לקבוצה גדולה ואני יכול להגיד שאם אני אעבור אני אשחק X או Y דקות".
החלק השני של העונה אחרי משחקי האול סטאר היראה בוודאות על ירידה גדולה ביכולת שלך. האם מדובר רק בקטע מנטלי אחרי השיא של האול סטאר או שהתעייפת ואתה צריך עוד להתרגל בהיבט הגופני?
"זו שאלה טובה. אני חושב שזה גם וגם. קודם כל היה טירוף בניו יורק ואז המשכנו לאול סטאר וזה היה השיא של העונה מבחינתי. אחרי האול סטאר, היו 3 משחקים, שניים בחוץ ואחד בבית ואז התחילה קצת ירידה. אין לי הסבר. אתה מגיע למצב ששיחקת כבר 60 משחקים והגוף לא רגיל, העייפות והריכוז. פתאום השלשות קצרות והעונשין יוצא החוצה. אתה חודר ומקבל מכה ולא שורקים פאול".
בקיץ נראה אותך בנבחרת הכדורסל של ישראל?
"כן, איזו שאלה. בטח".
מה דעתך על מכבי ת"א שלא העפילה לפיינל פור?
"הם עשו עונה גדולה. הגיעו לרבע גמר. זו קבוצה חדשה שנבנתה. פיני והצוות עשו עבודה גדולה. פרטיזן הגיעה שלוש שנים ברציפות לרבע גמר. אני חושב שצריך לשמור על השלד הקיים. יש חבר'ה טובים. אני שמח בשבילם"
.
