לא כל יום רואים גבר בן 35 על סף דמעות בשידור חי בטלויזיה. לי אישית חקוקה בזיכרון התמונה של דרק שארפ ממרר בבכי לאחר הניצחון הענק של ז'לגיריס קובנה והשלשה המטורפת שבסופו של דבר נתנה למכבי ת"א את אליפות אירופה.
לפנות בוקר היה מדובר בדרק אחר שהתרגש אחרי ניצחון, דרק פישר מהלייקרס, למרות שבין שניהם אפשר למצוא הרבה נקודות דמיון.
שניהם מוכנים להקריב המון בשביל המשחק ובשביל הקבוצה, לשניהם יש יכולת נהדרת לקלוע שלשות בקלאץ' ושניהם נמצאים בחצי השני של העשור הרביעי לחיים שלהם, אבל ממש לא נראה כאילו הם מוכנים לפרוש.
אחרי ההפסד במשחק השני בבית הלייקרס נזכרו בסדרה ההיא נגד דטרויט ב-2004. אף אחד לא חשב אז שהפיסטונס יוכלו לנצח שלושה משחקים רצופים מול לוס אנג'לס, אבל בילאפס, המילטון, פרינס וחבריהם עשו את הבלתי ייאמן וזכו באליפות.
הפעם הלייקרס החזירו לעצמם את יתרון הביתיות מיד לאחר המשחק השני וכעת בבוסטון יודעים שהם יהיו חייבים לנצח עוד משחק בל.א. כדי לזכות באליפות, כאשר הפסד נוסף בבית יסגור את הסיפור.
בחזרה לפישר, עד כה לחברו לקבוצה של הרכז, קובי בראיינט, יש ארבע אליפויות, בדיוק כמו לבלאק ממבה. הסלטיקס הצליחו להאט את בראיינט, שלא קלע מעל 30 נקודות בסדרה הזו ושחקני המשנה עשו את ההבדל עד כה.
פישר לא עשה זאת רק בחלק ההתקפי, אלא גם גרם לריי אלן, הכוכב של משחק מספר 2, לסיים עם 0 מ-13 מהשדה. כאשר הלייקרס יניפו את הגביע, החלק של פישר בתואר הזה יהיה לא פחות מקטן מקובי.
