בשני המשחקים האחרונים, גם נגד פורטלנד וגם הלילה מול שארלוט, יצא לי לשחק כשעל הקווים יושב הגדול מכולם, מייקל ג'ורדן, מהבעלים של הבובקאטס. הקשר האישי ביני לבין מייקל נוצר במשחק האולסטאר בשנה שעברה, אז ישבנו ודיברנו. התברר שיש לו מזכירה יהודיה ושוחחנו בעיקר על ליגת ה-NBA ועליו, כאשר יצא לנו להיפגש עוד פעם אחת כששיחקנו בשארלוט.
יש סביבו הילה גדולה. כיף לפגוש אותו ולדבר איתו, כאשר מדובר בבן אדם שאני מעריץ ואוהב. מייקל הוא שחקן ששינה את הכדורסל מן הקצה אל הקצה, שחקן שאנשים בכל העולם, ואני ביניהם, היו קמים מוקדם בבוקר כדי לראות אותו. משחק בו הוא צופה מרגש פי כמה וכמה, נותן משמעות ענקית לפרקט שעליו אנחנו משחקים וגורם להבין את ההיסטוריה העצומה שיש לליגה הזו, שכבוד להיות חלק ממנה אחרי ששיחק בה אגדה כמו ג'ורדן.
בחזרה לסקרמנטו, בימים אלה אנחנו סוגרים חצי עונה ב-NBA. הסטטיסטיקה מספרת שב-16 מתוך 41 המשחקים ששיחקנו הובלנו ברבע האחרון והפסדנו, כולל שלושה משחקים בהם הפסדנו בהארכה.
בחלק גדול מהמשחקים אנחנו מגיעים לסיום כשהתוצאה צמודה ולא מצליחים לגמור את המשחק לטובתנו. את הסיבות לכך אנחנו מנסים למצוא יחד. אנחנו יושבים כדי לראות שוב ושוב את קלטות הווידאו כדי לתקן את הטעויות ולמצוא את הדרך לנצח.
יחד עם זאת, למרות הפתיחה הרעה, בתקופה האחרונה אנחנו משחקים כדורסל הרבה יותר טוב. ניצחנו את פורטלנד במשחק מותח והגענו ל-10 ניצחונות ליגה, המשחק הקבוצתי השתפר והפך הרבה יותר טוב ואנחנו חייבים להמשיך כך.
כאשר אנחנו משחקים כקבוצה, יש לנו המון כלים בהתקפה שמקשים על היריבות לעצור אותנו, זו עובדה. גם הגנתית אנחנו עושים דברים טובים ועוצרים את היריבות שלנו על פחות נקודות מהממוצע שלהן. זו הדרך בה אנחנו צריכים ללכת.
מבחינה אישית, אני סוגר חצי עונה כשחקן שנה שניה. אני מרגיש שאני מקבל את הביטחון מהמאמן ואת הדקות להן ציפיתי, ועכשיו - כל הלחץ נמצא עליי, לקלוע את הזריקות שצריך לקחת, להשתלט על יותר ריבאונדים ולשמור יותר טוב. בחלק ההתקפי, ככל שהמשחק הקבוצתי שוטף יותר, הדברים נראים טוב יותר מבחינתי.
את העובדה שזו השנה השניה שלי אפשר להרגיש, קודם כל, ביחס. היחס של השופטים שונה, היחס של הקהל והיחס של היריבות. כבר מכירות אותי ויודעים מי אני ומה לצפות ממני.
באופן כללי, אני מרגיש בכושר מצוין, הרבה יותר טוב מאשר השנה שעברה. באותה התקופה לפני שנה שקלתי 205 פאונד, שהם קצת פחות מ-93 ק"ג, בעוד היום אני עומד על 228 פאונד, כ-103 קילוגרם. אני צריך לשמור על הכוח הזה, כי הוא עוזר לי בשני צדי המגרש, אני מרגיש חזק יותר ומהיר יותר. גם בחלק ההתקפי המשחק שלי השתפר, ואני מקווה לקבל את הדקות בהתאם ולהחזיר כמה שיותר כשאני על המגרש.
בכל קבוצה בה שיחקתי התייחסו אליי בכבוד, רק שהשנה אין לי כבר את התיק הוורוד שלוקח איתו כל רוקי ואני כבר לא צריך לשלם על ארוחות הבוקר של כל הקבוצה. היום אני מתייחס לצעירים שלנו בכבוד ונהנה מהמעמד החדש שלי, כשבעוד כמה שנים נדאג לרוקיס החדשים שלא ישכחו את התיק הוורדרד שלהם ואת התשלום על הארוחות.
לפני דראפט 2009 בו נבחרתי, הרבה אנשי כדורסל ופרשנים צחקו על איכות הדראפט. היום, כשהשחקנים שנבחרו אז סוגרים חצי עונה שניה בליגה הטובה בעולם, האנשים האלה אוכלים את הכובע. שחקנים כמו טייריק אוואנס, ג'יימס הארדן, סטפן קרי, טאג' גיבסון והמון אחרים השתלבו נהדר, כשבראשינו עומד כמובן בלייק גריפין.
בדרך המיוחדת שלו, גריפין משתלט על הליגה. יש לו אופי שונה וחוש תחרותיות שלא מאפיין שחקן שזו השנה הראשונה שלו ב-NBA (בעונה הקודמת הוא היה פצוע). כיף לראות שחקן כזה ולדעת שהוא מהמחזור שלך.
הקבוצה ואני עומדים עכשיו בפני סדרה של משחק מאוד קשים נגד הקבוצות הכי טובות בליגה - סן אנטוניו, ניו אורלינס, אוקלהומה ודאלאס, שיגיעו אלינו בזמן הקרוב. אלא שעוד לפני כן, אנחנו יוצאים בעוד כמה ימים ללוס אנג'לס כדי לפגוש את הלייקרס. כמובן שזה משחק סופר-קשה ומאתגר מאוד מבחינתנו. לנצח שם זה אף פעם לא דבר קל ונצטרך לשחק בצורה חכמה מאוד כדי לעקוץ את קובי והחברים.
