סוף-סוף, לאחר תקופה לא קצרה, אני יכול לכתוב לכם לאחר שאנחנו חוגגים ניצחון חשוב בליגה. השמועות שצצו לאחרונה בנוגע לאפשרות העזיבה של הקבוצה את העיר סקרמנטו הביאו לכך שכל הכרטיסים לקראת המשחק שנערך הלילה מול הקליפרס (99:105 לקינגס) נמכרו, האוהדים הגיעו כדי להשמיע את הקול שלהם והאולם היה מפוצץ לחלוטין.
עשרות אלפי האוהדים שהגיעו אוהבים מאוד את הקבוצה ורוצים שהיא תשאר בסקרמנטו. הם יצרו אווירה בלתי רגילה והכניסו אנרגיה מטורפת לנו השחקנים ומחוות התמיכה שלהם ריגשה את כולנו, ובסופו של דבר, גם עזרה לנו להשיג את הניצחון.
מקצועית זה היה משחק טוב מאוד שלנו משני צדי המגרש. לא אחת הגענו ביתרון לדקות האחרונות של המשחקים והפסדנו, אך לא הפעם. לשם שינוי, קבלנו החלטות טובות לקראת הסיום, עשינו הגנה טובה ודייקנו מקו העונשין. ברגע שהצלחנו לעצור את התקפת הקליפרס, קבלנו אוטומטית ביטחון גם בחלק ההתקפי. השגנו ניצחון גדול וחשוב מאוד למורל של הקבוצה ושל האוהדים, שכל-כך רצו בו ודחפו אותנו אליו.
יהיו כאלה שיטענו שהצלחנו לנצח כי בסך הכל מדובר בקליפרס, קבוצה בסדר גודל שלנו, אבל אסור לשכוח שבמהלך העונה ניצחנו גם את הלייקרס, את דנבר, פיניקס, אורלנדו ופורטלנד – קבוצות פלייאוף שחלקן תאבקנה על האליפות. באופן כללי עשינו עבודה טובה מול הקבוצות הגדולות וההפסדים שלנו הגיעו דווקא מול אלו שלא היינו צריכים להפסיד להן. מה שבטוח הוא שבלא מעט משחקים ראו את הכשרון והפוטנציאל שיש בקבוצה הזו.
ממש לפני סיום חלון ההעברות כאן קבלנו בטרייד את מרקוס ת'ורנטון, שנתן הלילה הופעה. מרקוס הוא סקורר, הרגשנו שהוא "חם" הלילה ולכן הרבה כדורים הלכו אליו. כשהוא מרוכז, קשה מאוד לעצור אותו, ואני שמח שהוא איתנו בקבוצה.
המהלך הזכור ביותר שלו הלילה, וגם שלי, היה ברבע האחרון, כאשר יצאנו למתפרצת, רצתי הכי מהר שאני יכול, ומרקוס – שהיתה לו אפשרות לעשות צעד וחצי פשוט – הצליח להרים אותי לאלי-הופ שלשמחתי הכניס גם אותנו השחקנים וגם את האוהדים לטירוף. כיף גדול להיות חלק מהמהלך של המשחק, ואני שמח שהקהל נהנה.
היה לי חשוב להיכנס למשחק באופן אגריסיבי, לקבל את ההזדמנות בהתקפה, לחדור לסל להגיע לקו. כשמצליחים להיכנס למשחק דרך כמה דחירות טובות, גם הקליעות מבחוץ מגיעות. ההתקפה זזה ומניעים את הכדור ויותר נוח וקל לי.
באופן כללי, היה לי חשוב להיכנס הלילה למשחק דרך חדירות לסל, הגעה לקו ומשחק אגרסיבי. לאחר מכן, גם הקליעות מבחוץ מגיעות. כשההתקפה לא זזה אלא עומדת, ואנחנו מניעים את הכדור, הרבה יותר נוח וקל לי להביא את עצמי לידי ביטוי ולסיים עם דאבל-פיגרס.
לסיום, אי אפשר להתייחס למשחק מול הקליפרס מבלי לציין את הכוכב שלהם, בלייק גריפין. בלייק הוא שחקן מאוד מיוחד, חזק בצורה בלתי רגילה, פורוורד בעמדה 4 שיכול לשחקן גם עם הפנים וגם עם הגב לסל, והעניין הוא שלמרות שהוא נותן הופעות מדהימות – יש לו עוד לאן להשתפר. מפחיד.
בלייק נמצא במגמת שיפור בלתי רגילה תוך כדי העונה, וברגע שהוא ייצב את הקליעה מחצי מרחק, יוסיף לרפרטואר שלו עוד תנועה או שתיים ויקלע ב-60-70% מהעונשין, הוא יהיה מפלצת של 30 נקודות בלילה, כזו שבלתי ניתן לעצור אותה.
מאוד מוקדם לומר אם בעוד עשרות שנים הוא יזכר כאחד הגדולים, אבל ללא ספק הפוטנציאל שם, והוא בשמיים. בלייק לא נראה כמו רוקי ולא משחק כמו רוקי. הוא לא נח, ניצח גם בתחרות ההטבעות, שיחק באולסטאר והוא נראה כאילו אנחנו רק בתחילת העונה.
הוא יצטרך עוד זמן כדי להתבשל ולצמוח כשחקן, ולמרות שאולי אחרים יופתעו, אני חושב שהקליפרס מקום נהדר עבורו. מדובר בקבוצה צעירה מאוד, שמשחקת לאחרונה בלי הקלע האבסולוטי שלה, אריק גורדון הפצוע, ובטוח שבשנה הבאה הם יהיו בפלייאוף. האם הוא צריך לעשות מהלך כמו כרמלו שעבר לניקס או לברון למיאמי כדי לחפש אליפות? זה תלוי בו, אם הוא מאמין שהוא יכול להפוך את הקליפרס סביבו לקבוצה שתלחם על הטבעת.
מכל מקום, ביחד איתו, הקליפרס ידברו חזק בעונה הבאה. הם זכו בבחור מדהים, שהוא גם חבר טוב, כוכב כדורסל שהזמן שלו לשלוט בליגה עוד יגיע. בקרוב.
