עוד ניצחון אחד. כל מה שלברון ג´יימס צריך הוא עוד ניצחון אחד להכשר. לוולידציה. אם חס וחלילה מיאמי תפסיד את שלושת הבאים - דבר שעד עתה לא קרה לקבוצה המובילה 1:3 - אני לא יודע מה יעשו לו. אני מקווה שפציעתו לא חמורה. לפי מה ששמעתי מסטודנט לשעבר' שעובד היום במיאמי היט בתפקיד בכיר, החייב לצלצל אליי כעבור כמה דקות בסיום כל משחק, לעת עתה נראה שהוא לא נפצע אלא סבל מהתכווצות שרירים קשה. אבל כביומכניק, אני יודע שהתכווצות שרירים קשה הרבה פעמים מלווה בקריעת סיבי שריר, ואת זה יידעו רק מחר, או אם יחליטו לעשות לו MRI כבר הלילה.
היה זה המשחק השני שיכול היה ללכת בקלות לכל כיוון, אך כנראה שניסיון ובגרות עדיין משחקים תפקיד חשוב במשחקי גמר מהסוג הזה.
ללברון היה חסר ריבאונד אחד לטריפל דאבל, כשהוא מסיים עם 26 נקודות, 12 אסיסטים, ו-9 ריבאונדים. אני לעולם לא אשכח את חמש הנקודות האחרונות שקלע לברון, שבלעדיהן לא היה ניצחון: קודם כשעמד ליד סל OKC ללא יכולת לחזור להגנה בגלל נפילתו, אך איכשהו הוא הצליח לכדרר שניים-שלושה צעדים, ואז השלשה הנפלאה שבאה כשהוא עומד מאחורי הקשת, רובו על רגל אחת, והכדור רואה רק רשת.
איך אמר אריק ספולסטרה - שאני מנבא שיהיה המאמן מספר אחת ב-NBA תוך 3-4 שנים - אחרי המשחק? "THIS WAS COMPETETIVE SPIRIT AT ITS FINEST". כל הכבוד! עתה הוא מדבר כמו הנשיא לינקולן או וושינגטון.
דוויין ווייד עזר לו עם 25 משלו, הרבה פחות מה-60 מינימום שדרשתי משניהם עבור ניצחון, אבל מי ידע שמשום מקום יופיע מריו צ´למרס - גיימר שאין הרבה כמוהו שעשה בדיוק אותו דבר בקנזס כסטודנט מכללה, כפי שהוא עושה בהיט - ויקבור 25 נקודות בלתי צפויות ביותר. החשובות ביותר היו שתיים האחרונות בכניסה מזהירה לסל כשההיט מובילה רק בנקודה.
אבל כוכב המשחק היה ראסל ווסטברוק, שמג´יק ג´ונסון סיכם את משחקו כ"אחד המשחקים הטובים ביותר שראיתי בסדרת הגמר משחקן כדורסל". הוא קלע 43 בבראז´ של 20 מ-32 (וכן קטף 7 ריב´ וחילק 5 אסיסטים) בסדרה של כניסות שקשה כלל לתארן כשאיש לא יכול לו: לא דוויין, לא באטייה, לא צ´למרס, ולא לברון. כולם ניסו ונכשלו.
היה מי שהציע להעבידו לעמדת שוטינג גארד. לא ולא. הוא "שוטינג פוינט גארד" הצריך את הכדור בידו עבור ביצוע הצעד הראשון האופטימלי שלו, שרק לקובי ולטוני פארקר פעם היה. אם ישחק שוטינג גארד ויקבל כדור מפוינט גארד, העסק לא יעבוד.
אני לא מאשימו כהוא זה בפאול האחרון שעשה על מריו צ'למרס אחרי כדור ביניים כשלמיאמי היו 0.8 שניות לזרוק. בתוך כל הבלגן הכדור הגיע למריו שעמד לזרוק, וראסל עשה עליו פאול מיותר. אבל לא היה טיים-אאוט לפני קפיצת הביניים, ורק אנחנו ליד ה-TV היינו חכמים לדעת כשנותרו רק 0.8 שניות. במסיבת העיתונאים ראסל אמר שהוא לא היה מודע לכך. אבל ככה זה: הגיבור של 1,000 מהלכים הופך לבנזונה אחרי פאשלה אחת.
קווין דוראנט היה בינוני עם יום של 28 נקודות ב-9 מ-19, אך יותר מדי ניסיונות אבודים לשלשות, ושלושה איבודי כדור קריטיים.
כיצד קבוצה אתלטית וגבוהה כמו ה-OKC מפגרת אחרי ההיט 35:40 בריבאונדים? כאן זה כבר עניין של רצון, החלטיות ומלחמת חורמה. לך תסביר כיצד סנטר כקנדריק פרקינס לוקח 3 ריבאונדים וקולע 4 נקודות? זאת מן קומבינציה שהוא איטי ולא שייך לקבוצה האתלטית הזאת, אבל גם אשמת המאמן - והשחקנים - שלא משתמשים בו נכון, כששחקן נמוך כמו שיין באטייה שומר עליו.
כריס בוש נתן את נשמתו במשחק, אם כי קלע רק 13 נק´ ו-9 ריבאונדים. אך הוא היה כוח חובתי בהתקפת ההיט הנמוכה כל כך. לג'יימס הארדן היה שוב יום חלש של 2 מ-10 ל-8 נקודות.
כשהת´אנדר הובילה ב-17 בסיום הרבע הראשון, כתבתי באחת התגובות שהערב הם מנצחים על 30. אני עצמי לא האמנתי בנשמה של מיאמי היט. החזרה שלהם למשחק הייתה סופר-דופרית, וללא היום המטורף של ווסטברוק, היא הייתה מחסלת עניין כבר ברבע השלישי. אבל ווסטברוק לא ויתר, ובחלקים רבים של המשחק זה היה "ווסטברוק נגד מיאמי היט", כשאתה שוכח שמלך הסלים של ה-NBA משחק אף הוא בקבוצה, אך הפעם ככינור שני, רחוק מאוד מהראשון.
