רבים המקרים בספורט ששחקנים מוערכים יתר על המידה. כל מיני פרמטרים, לאו דווקא מקצועיים, גורמים לכך ששחקן יקבל הכרה של שחקן על - למרות שאינו כזה. וכפי שיש לכל עלייה ירידה, כך יש לכל "אוברייטד" גם "אנדרייטד". אבל ספק אם יש מישהו יכול להשתוות לחוסר ההכרה שקיבל הפאוור פורוורד מפורטלנד, למרקוס אולדרידג'.
כדי להבין את עומק הסיפור של אולדרידג' צריך לחזור אחורה, לרגע הראשון שנכנס באופן רשמי ל-NBA, בדראפט 2006. למרות גילו הצעיר, הפגין יכולות התקפה מרשימות, ניהול משחק חכם וקור רוח ייחודי אשר גרמו לו להיות מסוקר במדינת טקסס, בה שיחק באוניברסיטת טקסס בליגת המכללות.
הבחור המגודל כבר היה מוכן לשים את הכובע של טורונטו על ראשו אבל חוסר הרצון של אור הזרקורים להאיר לכיוונו כבר החל לפעול והוא נאלץ לראות את אנדראה ברניאני האיטלקי נבחר במקום הראשון ועושה היסטוריה על חשבונו בכך שהפך לאירופאי הראשון שנבחר במקום הראשון בדראפט. אולדרידג' נבחר שני ע"י שיקגו אך לאחר טריידים מצא עצמו באורגון הרחוקה. פורטלנד אשר מזוהה עם בחירת הדראפט הגרועה בהיסטוריה (העדיפו את סאם בואי על פני אחד, מייקל ג'ורדן) עוד לא קלטה באותו הרגע שיש לה יותר מזל משכל.
אולדרידג', 2.11 מ', לא הראה סימני אכזבה וכבר מהעונה הראשונה שלו בליגה הבינו שמדובר בבחור מיוחד. חכם מבחינה התקפית, דומיננטי מבחינה הגנתית. שחקן יציב עם יכולות קלאץ' נפלאות, שיטתי מאוד שיודע מה הן המעלות שלו ואולי יותר חשוב מכך, מה הן החולשות. לאורך 7 העונות הראשונות שלו רשם סטטיסטיקה של 18.3 נק' ו-7.8 ריב' למשחק וכל זאת באחוזים מעולים.
למרות שהוא דאג לרשום סטטיסטיקה מעולה ב"ריפ סיטי", לאולדרידג' היה קשה מאוד לבלוט. בעיקר בזכות העובדה שיחד איתו שיחק סופרסטאר שלעצמו, ברנדון רוי. האחרון נאלץ לפרוש בעל כורחו, עיקר תשומת הלב הופנתה לאולדרידג', וכך החל מעט שיפור במעמדו כאשר זכה להיכנס פעמיים לאולסטאר. עם זאת, הוא עדיין קיבל תשומת לב תקשורתית מעטה לעומת שחקנים אחרים שהציגו פחות או יותר אותם נתונים. התקשורת הצליחה להימנע ממנו, עד שהחלה העונה הנוכחית.
ספק אם האנשים בפורטלנד ציפו שכך תראה הקבוצה שלהם חודשיים אחרי פתיחת העונה. הבלייזרס הם ללא ספק ההפתעה החיובית עד כה והמרענן הרשמי של הליגה הטובה בעולם. זה לא רק המאזן המדהים, זו הדרך. הם מנצחים קבוצות שמתיימרות להגיע רחוק כמו אינדיאנה ואוקלהומה, מנצחים ברגעי הקלאץ' וגם חוזרים מפיגורים שנראה שאף קבוצה לא יכולה לחזור מהם. קבוצה המסמלת שילוב של כשרון ונחישות. אוסף של שחקנים שקיבלו רעב עז פתאומי להוכיח שהמצלמות צריכות לנוע צפונה ומערבה.
השיא מבחינת אולדרידג' מגיע בשבועות האחרונים, כשהקהל הביתי משמיע קריאות "MVP" כמעט בכל משחק. זה היה רגע מיוחד לא רק לו, ואפילו לא רק לאוהדי פורטלנד שכבר 7 שנים יודעים איזה כשרוני הוא, זה היה רגע מיוחד לליגה. זה שהוא לא מטביע כמו לברון, קולע כמו דוראנט או מחלק אסיסטים כמו כריס פול לא אומר שהוא לא מועמד ראוי לתואר. אולדרידג' סיכם זאת בעצמו בצורה הטובה ביותר כשאמר "זה היה סוריאליסטי, אני כאן הרבה זמן והיו כל כך מעט קריאות שכאלה לאורך השנים". רק כמה חבל שפורטלנד לא קרובה למה שהתקשורת מחפשת ולמרכוס הינו בחור אדיש ולא הטייפקאסט של חברות הפרסום.
כשמדברים על הצלחתה של פורטלנד חייבים להזכיר את דמיאן לילארד, הרכז שזכה בתואר רוקי העונה בשנה שעברה ונותן עונה מצוינת. ניקולה באטום, אלוף אירופה למי ששכח, שחקן הגנתי מעולה ואקס פקטור ואת וסלי מת'יוס שמספק נקודות מחוץ לקשת. אותו מת'יוס התראיין לאחר אחד הניצחונות ואמר בהקשר לאולדרידג': "אמרתי זאת כבר ממזמן, למרכוס הוא הפאוור פורוורד הטוב בליגה, הוא חייב לקבל הצבעות לתואר MVP בעקבות הדרך שבה אנו משחקים והרמה שהוא שרוי בה, הוא פשוט סוחב אותנו כל לילה".
תשומת הלב שאולדרידג' זכאי לה מתרחבת והקולות אשר תומכים בו לזכות בתואר הנשחק מקבלים תאוצה. האבסורד? הנתונים האישיים שלו העונה (23.3 נק', 11.1 ריב') לא שונים לגמרי מהעונה שעברה. למעשה, ההבדל המהותי ביחס לו זוכה הוא דווקא ההצלחה של הבלייזרס. למרקוס הוא אותו שחקן אדיר כבר כמה שנים טובות. הוא ימשיך לספק תצוגות תכלית ואם פורטלנד ימשיכו לשחק כמו בחודשיים האחרונים, מצפה לנו MVP מהבלייזרס לראשונה מאז 1978.
נכון לרגע זה, הוא השחקן האיכותי ביותר באחת הקבוצות היותר טובות של השנה. אז איך זה שהוא פחות מעניין ומוכר מהווארד או מגריפין? כנראה שהשואו משחק תפקיד מרכזי הרבה יותר ממה שחושבים. אולדרידג' נמצא כרגע בטופ 3 במאבק על תואר ה-MVP. האם הוא יזכה? הסיכויים קלושים לאור ההיסטוריה של מקבלי ההחלטות. טוב, גם לקווין דוראנט מגיע לזכות מתישהו.
