אחרי פגרה ארוכה, ארוכה מדי, ה-NBA חוזרת. ליגת הכדורסל הטובה בעולם שבה לחיינו כדי לתפוס את מקומן של שעות השינה, וגם בעונתה ה-76 יש מספר שאלות גדולות במיוחד. מעבר לשאלות המתבקשות על זהות האלופה, ה-MVP, מצבו של דני אבדיה והסיפורים שעוד מחכים לנו, יש שאלות שיכולות לשנות את ההשקפה שלנו על דברים גדולים יותר בספורט בכלל ובכדורסל עצמו.
מלוקה דונצ'יץ' עד קוואי לנארד, מג'ואל אמביד ועד הניסוי היומרני של מינסוטה טימברוולבס, לא מעט השתנה בקיץ האחרון בליגה הטובה בעולם. רגע לפני מרתון בן 82 משחקים, בואו נעלה כמה סימני שאלה לפני התשובות שנקבל בעונה עצמה.
האם לוקה דונצ'יץ' יכול לנצח את ההאנגאובר?
זה מרגיש כאילו כל שנה יש קבוצה שמפתיעה לטובה בפלייאוף ואז קורסת בשנה שאחריו. ב-2021/22 זאת הייתה אטלנטה הוקס, שאחרי עונה בה הגיעה לגמר האזורי מול יריבות שהתפרקו אחת אחרי השנייה סיימה במקום השמיני. ב-2020/21 זאת הייתה מיאמי, ששנה אחרי שהגיעה לגמר ה-NBA סיימה במקום השישי במזרח.
השנה זאת עלולה להיות דאלאס. הדונצ'יצ'ים הרשימו כשעברו את יוטה ופיניקס המפורקות עד לגמר האזורי מול גולדן סטייט ומתחילים מחדש השנה עם ציפייה לעונה מוצלחת. זה הרגיש כאילו הם היו אובר-אצ'יברים באותה עונה, והשנה הם ירצו להוכיח לנו שדברים ישתנו.
הישג כזה יכול להוביל לשאננות. טריי יאנג אמר שהעונה הסדירה לא מעניינת ואז סיים במקום השמיני במזרח, והשנה דונצ'יץ' מגיע אחרי אליפות אירופה מאכזבת בה בילה עד מאוחר רגע לפני המשחק עצמו.
בשנה שעברה דאלאס היתה קבוצת התקפה ממוצעת וקבוצת הגנה טובה מאוד. בשביל להצליח השנה הם יצטרכו מחויבות דומה בהגנה, ואת דונצ'יץ' חד מהרגע הראשון. הוא מספיק טוב בשביל להיות ה-MVP, אבל פתיחה איטית ואמונה שברגע שדאלאס רק תרצה היא תוכל להתחיל לנצח ולהגיע לפלייאוף עלולה להשאיר אותה מחוץ לפליי-אין במערב קשה מאוד.
עדיין יש פציעות מסיימות קריירה?
קוואי לנארד עבר שתי פציעות "מסיימות קריירה". ב-2017/18 הוא שיחק בתשעה משחקים בלבד אחרי שנפגע בברכו, ואז חזר לאחת מריצות הפלייאוף המרשימות בהיסטוריה עם טורונטו. בפלייאוף 2021 הוא קרע את הצולבת, ופספס כמעט 500 ימים. בעבר הלא רחוק הוא לא היה חוזר מאף אחת מהפציעות האלה, אבל הקליפרס מאמינה שהוא יכול להוביל אותה לאליפות.
על הנייר הם מספיק עמוקים בשביל להסתדר בעונה הסדירה עם ניהול עומסים של קוואי ושל פול ג'ורג'. בשנה שעברה, בלי קוואי או ג'ון וול ועם 36 משחקים של נורמן פאוול וג'ורג' ביחד, הם הגיעו לפליי-אין וכנראה היו מגיעים לפלייאוף אלמלא ג'ורג' היה חולה בקורונה.
השנה יש להם את טיירון לו, מאמן פלייאוף טוב ומנהל משחק נפלא, ועומק בסגל שיכול להספיק ל-50 ניצחונות בלי יותר מדי מאמץ. אם קוואי חוזר להיות השחקן שהוא היה ב-2021 או קרוב לכך, זה יכול לשנות את כל ההשקפה שלנו על פציעות מסיימות קריירה או פגיעות ברצועה הצולבת. סיכוי לא רע שזה גם יעניק לקליפרס אליפות.
מה הולך לקרות בפילדלפיה?
על פניו יש לסיקסרס את הכלים בשביל להיות אלופה. יש להם שניים מ-15 השחקנים הטובים בליגה כשהם בריאים בדמות ג'ואל אמביד וג'יימס הארדן, יש להם צוות מסייע טוב בהובלת טירייס מקסי, וטרן מוכח בפלייאוף כמו פי ג'יי טאקר, מאמן עם טבעת בדמות דוק ריברס וסגל שרץ כמה שנים ביחד. אין סיבה שהם לא יהיו בצמרת המזרח.
מצד שני, יש הרגשה שמשהו ישתבש. זאת תמיד שאלה של זמן בקבוצות של ריברס, מאמן שמאבד יתרונות פלייאוף בקצב סדרתי, ויש יותר מדי שחקנים מועדים לפורענות בקבוצה הזאת. אמביד לא הגיע לגמר אזורי פעם אחת בקריירה ותמיד נפצע ברגע שהפלייאוף מתחיל להיות תחרותי. הארדן נראה רע מאוד בפלייאוף שעבר, וגם בשיאו התקשה לשחזר בפלייאוף את רמתו בעונה שעברה. האריס מחרב משחקים שנה אחרי שנה, וטאקר אמנם מוכח, אבל שחקן של שמונה נקודות במשחק.
הרגשנו, גם בשנים הקודמות, שמשהו עומד להשתבש והוא אכן השתבש. זה יכול לקרות גם השנה, בטח בקבוצה שמתבססת על זריקות עונשין אותן היא לא מקבלת בפלייאוף. לקבוצה עם הארדן ודוק ריברס אין אופי של אלופה, וההשלכות על העתיד עשויות להיות גורליות.
אמביד יהיה בן 29 ועדיין לא עשה גמר אזורי בקריירה. כבר עכשיו הוא לא מצליח להישאר בריא בפלייאוף (או לשחק יותר מ-70 משחקים בעונה). יכול להיות שהחלון שלו כשחקן מוביל עומד להגמר בעוד 3 או 4 שנים. אם פילדלפיה הנוכחית לא תצליח לעבור את הסיבוב השני פעם נוספת, כנראה בשנה הבאה נראה שם מאמן אחר. אם פילדלפיה הנוכחית תקרוס ברגע שהיא תפגוש קבוצה בינונית ומעלה פעם נוספת, יכול להיות שגם אמביד יחשוב על כיוונים אחרים.
הניסוי של מינסוטה יצליח?
בשנה שעברה ראינו את קליבלנד מצליחה לשחק עם שני סנטרים, לפחות עד הפציעות של ג'ארט אלן ואוון מובלי והדעיכה העצובה מחוץ לפליי-אין. השנה אנחנו הולכים לראות שניים מחמשת הסנטרים הטובים בליגה באותה הקבוצה כשקארל אנטוני טאונס ורודי גובר ישחקו ביחד.
על פניו זה אמור לעבוד. טאונס קולע ב-41% מהשלוש ויוכל לזרוק הרבה יותר, גובר אחד החוסמים הטובים בליגה וישתף פעולה עם דיאנג'לו ראסל, אחד שחקני הפיק-נ'-רול הטובים בעולם. תוסיפו לזה את אנתוני אדוורדס וספסל לא רע ויש כאן קבוצה שתשייט בעונה הסדירה.
אחרי פתיחה איטית בשנה שעברה, מינסוטה ניצחה 43 מ-74 משחקים (קצב של 49 בעונה הסדירה). עכשיו הם הוסיפו את שחקן ההגנה הטוב בחלק הזה של העונה ושחקן נייד באופן מפתיע בהתקפה, מבלי לוותר על אף אחד מהכוכבים. תיאורטית, בטח בהתחשב בזה שמדובר בקבוצה צעירה ואחת שלא תנסה לשמור כוחות לפלייאוף, הם יכולים להגיע גם ל-55 ניצחונות ולשלישייה הראשונה במערב בפלייאוף.
השאלה היא מה יקרה בפלייאוף עצמו. טאונס, שחקן הגנה בינוני ממה שראינו עד עכשיו, אמור לעבור לתפקיד החופשי יותר בעוד גובר ישמור על הצבע. בליגה שהולכת שנה אחרי שנה לסמול בול עם 5 שחקנים בחוץ הם הולכים לשחק עם שני גבוהים בצבע.
כריס פינץ', מאמן הוולבס, הודה כי הם לא מתכננים לעבור לסמול בול ולהשאר עם גובר וטאונס בצבע גם מול קבוצות שישחקו עם 5 שחקנים נמוכים. טאונס וגובר לא תאומי מגדל קלאסיים, בהתחשב בזה שאחד זורק המון שלשות והשני בקושי זורק בכלל, אבל הניסוי הטקטי הזה יהיה מרתק. הצלחה ענקית או התרסקות איומה.
טריי יאנג יוותר על הכדור?
התחלנו באטלנטה, נסיים באטלנטה. בשנה שעברה יאנג קלע 28.4 נקודות עם 9.7 אסיסטים למשחק והוביל אטלנטה חסרת חשק למקום השמיני. הוא אף נבחר לחמישייה השלישית בליגה. השנה הוא צפוי לשחק יותר כשוטינג גארד, בהתחשב בכך שההוקס צירפו רכז משמעותי לצידו בדמות דז'ונטה מארי.
בחלקים גדולים מהשנה שעברה הקבוצה שיחקה 4 על 5 כשיאנג לא היה עם הכדור. הוא הושווה לסטפן קרי בתחילת הקריירה בזכות יכולת הקליעה, ועכשיו, אולי בפעם הראשונה מאז שהגיע לאטלנטה, יש עוד שחקן שיכול ליצור מכדרור ולהוביל את ההתקפה לידו.
במזרח פתוח השילוב בין השניים יכול להוביל להרבה ניצחונות, בקבוצה שיכולה להזכיר את יוסטון של 2018 עם שני גארדים דומיננטיים, שחקני הגנה טובים בעמדות הפורוורד וקלינט קפלה. באותה שנה הארדן עשה את המעבר מפוינט גארד (29 נקודות ו-11 אסיסטים למשחק) לשוטינג גארד (30 נקודות ו-9 אסיסטים), הקבוצה השתפרה ב-10 ניצחונות והוא הפך ל-MVP.
זה יכול להיות יעד ריאלי במקרה של יאנג. יהיו דקות בהן הוא יהיה מוביל הכדור היחיד והוא לא צריך להפוך לשחקן פסיבי, אבל ההוספה של מארי מכריחה אותו להשתנות. להפוך לשחקן שיכול ורוצה לעשות דברים גם בלי הכדור ומקבל יותר חופש בהגנה, בה מארי יוכל לחפות עליו, ובמקביל זאת ההזדמנות שלו להפוך לאחד השחקנים הטובים באמת ב-NBA.
טריי רק בן 24. הוא הוביל את אטלנטה בריצת פלייאוף מרשימה אחת והיה טוב העונה, לפחות עד לפלייאוף בו מיאמי עצרה אותו על 4.4 קליעות מהשדה, 6 אסיסטים ו-6 איבודים בסיבוב הראשון.
אם הוא מצליח לעשות את השינוי הזה, הוא עוד יכול להיות השחקן המצטיין של הליגה וייתפס כאחד מעשרת השחקנים הטובים בעולם. אם הוא ימשיך בסגנון המשחק האנוכי וחוסר המאמץ בהגנה, כל מעמדו כשחקן שמוביל מועדון עלול להעלם. עונה גורלית.
Follow @Roi_Weinberg