sportFive1246475 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

ניו יורק ניקס ספגה לפחות 100 נקודות בכל משחק העונה, עד שאירחה ביום ראשון האחרון את אחת הקבוצות הטובות ב-NBA בדמותה של קליבלנד. דווקא נגד חבורתו של דונובן מיצ'ל הניקס ספגו 81 נקודות בדרך לניצחון 81:92 - הכי מעט נקודות שנקלעו מולם במדיסון סקוור גארדן מאז ינואר 2021, כאשר קליבלנד קלעה גם כן 81 נקודות. מתי יריבה של ניו יורק קלעה פחות ב"מכה"? ב-14 בנובמבר 2016, כשדאלאס הפסידה 93:77.

אפשר לתת את הקרדיט לחניכיו של תום ת'יבודו ואפשר גם להאשים את היכולת ההתקפית של הקאבס, אבל יש נתון אחד שמסביר מספיק טוב מה עומד מאחורי הסקור הנמוך. נתון שלא קשור רק לשחקנים.

לא פחות מ-13 "צעדים" נשרקו במצטבר לניקס ולקליבלנד, הכי הרבה במשחק NBA מאז מארס 2007. בעונה שעברה, לשם השוואה, נשרקו 1.26 צעדים למשחק (הכי מעט מאז תחילת המעקב ב-1996/97). באוקטובר נשרקו 1.7 צעדים למשחק ובנובמבר המספר הזה הכפיל את עצמו, כתוצאה מהידוק החוקה העונה.

"אני לא אומר שהשופטים טעו בשריקות, אבל מעולם לא ראיתי כזה שיפוט ב-NBA", אמר פורוורד הניקס ג'וליוס רנדל בסיום. ת'יבודו הוסיף: "הדגש שהליגה שמה הוא בדרך כלל טוב, אבל השופטים חייבים להיות עקביים עם כל הקבוצות". מאמן הקאבס ג'יי בי ביקרסטאף אמר: "בכנות, ככה צריך לשפוט כל משחק, אבל זה לא מה שקורה".

שימו לב לשריקה ה-13 לצעדים, שמנעו ממיצ'ל לצמק ל-7 הפרש פחות מדקה וחצי לסיום. החלטה נכונה? לא נכונה? לשיפוטכם. מה שבטוח - צעדים הרבה הרבה יותר ברורים לא נשרקים מדי לילה, וכאן מתחילה הבעיה הראשונה שלנו.

כוח המשיכה
ברוכים הבאים לתחום אפור בהרבה - בו עוד יותר קשה לשופטים להיות עקביים - המשיכות. בתחילת נובמבר ה-NBA שלחה מייל לכל הקבוצות, בו הבהירה כי מעתה ואילך השופטים יקפידו על משיכות ולא יאפשרו לשחקנים להתחמק עם כדרור לא חוקי. כלומר - שחקנים שנוטים "למשוך" את הכדור (כשהיד שלהם מונחת מתחת לכדור) יצטרכו לשים לב לכך יותר מהרגיל, אחרת יישרק לחובתם איבוד.

ה"קורבן" הראשון של הדגש היה גארד גולדן סטייט ג'ורדן פול, שבהפסד 116:109 למיאמי רשם לא פחות משלושה איבודי כדור כתוצאה ממשיכה (חמישה איבודים בסה"כ). ג'ה מוראנט, שבעצמו נוטה לבצע המון משיכות, בא להגנתו של פול וצייץ: "כולם עושים את זה".

"הייתי בהלם", אמר סטיב קר. "כל הליגה עושה זאת, בערך מאז שאלן אייברסון שכנע את השופטים שהכדרור שלו לא נחשב משיכה. כן, ג'ורדן (פול) מבצע משיכות, אבל כולם עושים את זה. דריימונד גרין הצטרף לדיון: "כל גארד ב-NBA מושך את הכדור. המון. כולל המכדררים הכי טובים בליגה. הדגש מצוין, אבל בואו נראה אותו מיושם באופן עקבי".

על פי ESPN, בחודש נובמבר נשרקו 101 משיכות, לעומת 110 בכל העונה שעברה. הכיוון חיובי (או שלא? מיד נגיע לזה), אבל כמו שאמרנו, אין עקביות, ישנם יותר מדי שחקנים שמכדררים בניגוד לחוקה והשופטים מתקשים למגר את התופעה ובמקביל לשפוט את הליגה בצורה שוויונית.

"הכדורסל הטהור נחרב"
בחור בשם דווין וויליאמס, שמעלה תוכן על כדורסל ברשתות, מחזיק עמוד טוויטר בשם "In the lab" (במעבדה) בו הוא חושף את הכוכבים ומציג כיצד הם עוברים על החוקה פעם אחר פעם.

וויליאמס טוען בסרטונים שלו שהכדורסל הטהור נחרב ושהוא לעולם לא יהיה אותו דבר. המטרה: לפקוח את העיניים לשופטים ולחובבי הענף - ולהראות באיזו תדירות גבוהה השחקנים ב-NBA מבצעים מהלכים אסורים. "לא אעצור עד שנקבל בחזרה את הכדורסל של שנות ה-50", צייץ.

ג'ה מוראנט, יאניס אנטטוקומפו ולוקה דונצ'יץ' לא יאהבו את שלושת הסרטונים הבאים...

איפה עובר הגבול?
בתחילת דרכו של ענף הכדורסל, הכל היה פשוט. התנועות והזריקות היו "רובוטיות" ואם נשווה את המשחקים בימים ההם לאלו בהווה - נרגיש שמדובר בספורט שונה לגמרי. היום הכישרון הוא אין-סופי והשחקנים (לא רק הכוכבים), עם סיוע של מאמנים אישיים טובים יותר (שיודעים יותר) מאשר בעבר, פיתחו תנועות חדות, כדרורים מהפנטים ועבודת רגליים שבעיקר קשה לשיפוט.

ב-NBA חקרו את הנושא והבינו שאם השופטים לא ישימו דגש על הפרטים הקטנים (מרגל הציר ועד המיקום של כף היד בכדרור), הרבה מאוד שחקני התקפה יהיו פשוט בלתי ניתנים לעצירה. "התמקדנו בסיוע לשחקני ההגנה, היינו צריכים לפתח את המשחק", נאמר. כזכור, בעונה שעברה השופטים הפסיקו לשרוק עבירות לטובת שחקנים שיוצרים מגע בזריקה במהלך שאינו "מהלך כדורסל", מה שגם עזר מאוד להתקפה ועל הדרך שיפר את חוויית הצפייה.

העניין הוא שברגע שג'יימס הארדן או לוקה דונצ'יץ' למשל זורקים את עצמם לתוך השומר שלהם ואז עושים תנועה של "איפה העבירה?", קל לשופטים לקבל את ההחלטה הנכונה ולכן אותם מהלכים נעלמו. אבל תוך כדי השטף של המשחק, הרבה יותר קשה לשים לב לצעדים גבוליים או למשיכה שנויה במחלוקת. ואם כולם עושים את זה, כפי שהשחקנים והמאמנים טוענים, מה עושים? האם באמת אפשר לשרוק כל פעם? והאם אפשר לזהות את השריקה הנכונה בכל פעם? תחום אפור כבר אמרנו.

בכל משחק אפשר למצוא המון דוגמאות של מהלכים דומים, בהם פעם אחת נשרקו צעדים/משיכה ופעם אחת לא. כמו בדקות הסיום בין גולדן סטייט לאינדיאנה השבוע, כשהרוקי אנדרו נמהארד גנב את ההצגה וניצח את סטף קרי.

אוקיי, בואו נצא מנקודת הנחה לא ריאלית ש"הכדורסל הטהור" ישוב, השופטים יקפידו על כל שריקה ושריקה והמשיכות והצעדים הקטנים יסולקו מהמשחק שלנו. על פניו - מבורך. צריך רק לזכור שאלו יהיו ההשלכות:

- המשחק יהפוך להרבה יותר איטי. השופטים ייאלצו לעצור התקפות בלי סוף ותוצאה כמו זו בין ניו יורק לקליבלנד תיראה סטנדרטית. קחו לדוגמא את המדד ההתקפי ב-NBA, שירד מ-112.0 באוקטובר ל-111.3 בנובמבר בעקבות אותם נתונים שדיברנו עליהם קודם.

- שחקנים יהיו פחות מלהיבים עם הכדור. אם כולנו נעבור על כל הכדרורים והתנועות שהקפיצו אותנו מהכיסא בשנים האחרונות, ונסתכל עליהם לעומק, נגלה שבחלק לא קטן מהם הייתה משיכה. או לפחות טענה לגיטימית למשיכה. השחקנים יצטרכו להתאים את עצמם לשיפוט החדש ודור העתיד יכדרר אחרת לגמרי.

- הסטטיסטיקות המרשימות ייפגעו. באופן טבעי - פחות חופש בהתקפה, פחות נקודות, פחות שורות סטטיסטיות נוצצות שתופסות את העין ויוצרות כותרות וסיפורים.

ואז עולה השאלה - האם הדגש הזה בחוקה יפגע בכיף של ה-NBA? כל מי שאוהב ספורט רוצה לראות הגינות במגרשים, אבל באיזה מחיר? צריך כאן גבול ברור והוא יימתח על ידי אדם סילבר וחבריו בליגה הטובה בעולם. הכדור בידיים שלהם, עכשיו נותר לראות איזה צעדים הם יעשו.