אצלנו הוא הגדול מכולם, אין ספק. אבל "מה היה קורה אם?" זו שאלה לגיטימית. גם בשבילו. מיקי ברקוביץ' היה הישראלי הראשון שהגיע למרחק נגיעה מה-NBA, אז למה הוא לא שיחק בליגה הטובה בעולם?
"הכל התחיל באליפות אירופה ב-79' בטורינו. לא ידעתי שעוקבים אחריי ומי שעשה זאת היה מאמן אטלנטה הוקס, יובי בראון", נזכר ברקוביץ'. "סיימתי כמלך הסלים, השחקן המצטיין, חמישיית הטורניר ולקחנו מקום שני. בסוף הטורניר הגיע אליי בראון. לא היו אז פלאפונים, לא הכרנו ולא ראינו את ה-NBA. הוא לחץ לי יד, הציג את עצמו והזמין אותי למבחנים ואמר שישלח לי כרטיס טיסה".
"בהתחלה הייתי בטוח שעובדים עליי", מגלה מספר 9 האגדי. "הגעתי הביתה והוא שלח לי באמצעות סוכנות נסיעות כרטיס. אחרי 4 ימים הייתי במחנה באטלנטה. התחלנו 18. היה לי מחנה של 5-6 ימים קשים מאוד - שלפוחיות עם דם ברגליים ובכל יום חתכו שחקנים. באתי עם הרבה בטחון וכושר מלא והתמודדתי טוב מאוד מול שחקנים שהיו בדראפט. אריה מליניאק היה במחנה הזה וראה שחקנים לקבוצה שלו. הכרתי לו את צ'אד נלסון, שותפי לחדרי, שחתם אצלו באמת".
אחרי מאמץ אדיר ותחת לחץ, הגיע ברקוביץ' לרגע ההחלטה. "ביום האחרון יובי בראון הקריא 3 שמות שעברו את המבחן האחרון עם הבטחה לחוזה מובטח. את השם שלי הוא הקריא אחרון. אני זוכר שהוא אפילו טעה כשהוא הקריא מיקי ברקוביץ' ממכבי תל אביב. התרגשתי והזעתי יותר ממה שהזעתי באימון, אבל ידעתי שיש לי בעיה כי אני תחת חוזה במכבי".
"ניסיתי למצוא פתרון עם מכבי, שאולי אני אחזיר שנתיים או שלוש אחר כך כי הייתי תחת חוזה, אבל הם לא רצו לשחרר אותי והגענו למשפט", מתאר מיקי את התסבוכת. "השופט היה שאול אלוני. הוא הכניס אותנו לחדר השופט שלו מאחורה, אבא שלי ז"ל היה שם וגם אנשי מכבי, והוא אמר: 'אני שאול אלוני, ישראלי, לא משחרר את מיקי ברקוביץ'. מיקי יש רק אחד. באטלנטה תהיה אחד מ-12. ישפרו לך את החוזה ויאריכו לך אותו ואתה תישאר'. חתמנו וכך היה".
תחושת פספוס? כן ולא. "באמת עשיתי קריירה גדולה וטובה, אבל זה החלום היחיד שלא הגשמתי. אבל נשארתי במכבי וזכינו בעוד אליפות אירופה ב-1981. אני לא יודע אם אני מצטער, אבל אולי הפסדי יצא בשכרי. אולי הייתי יכול להיות בין הראשונים מאירופה ב-NBA וזה היה מביא כבוד לי, למכבי ולמדינת ישראל. הייתה לי קריירה עשירה אחר כך. חרטה אחת היא שאולי זו החוליה היחידה שחסרה לי, אבל אין ספק שיש לי הרבה הישגים והרבה על מה להתגאות. נפלתי קצת בין הכסאות בזמנו. היום יש לכל שחקן סעיף יציאה, אז זה לא היה נפוץ כל כך".
