בתוך המדבר הגדול של תקופת הקורונה, ששיתקה את הספורט העולמי, מגיע אירוע תרבותי-ספורטיבי שכמותו עוד לא חווינו: "הריקוד האחרון", סדרת הדוקו בת עשרה הפרקים על העונה האחרונה של שיקגו בולס ומייקל ג'ורדן, תעלה בעוד כחמישה ימים (בארה"ב היא תשודר ב-19/4 ברשת ESPN, בארץ ניתן יהיה לצפות בה ב"נטפליקס") אך כבר מעוררת רעש ודיון גדול סביב אוהבי הספורט והכדורסל ברחבי העולם. היום (רביעי), נחשף התהליך שהתחולל מאחורי הקלעים, בדרך ליצירה המצופה.
NEW MEDIA COLUMN: Michael Jordan sat down with filmmakers on three different occasions for his upcoming documentary. There were moments so emotional for Jordan that he had to ask for a break.
— Richard Deitsch (@richarddeitsch) April 13, 2020
Here's the behind-the-scenes on the The Last Dance.https://t.co/v69tVhxewf
זה מתחיל עוד מאותה עונה, ואנחנו חוזרים לעונת 1997/98. זה לא היה מפורש מההתחלה, אבל לכל היה ברור שעידן הבולס עומד להסתיים: פיל ג'קסון, המאמן שהוביל את שיקגו לחמש אליפויות עד אז, היה בשנתו האחרונה בחוזה, ומייקל ג'ורדן הציב תנאי ברור: אם ג'קסון הולך, גם הוא. היה ברור שהמעגל עומד בפני סגירה, וליגת ה-NBA שתמיד ידעה להעריך סיפורים טובים, נערכה בהתאם. צוות צילום ליווה את הקבוצה בכל מקום: בחדרי ההלבשה, בטיסות, במלונות - בכל מקום אליו הבולס הלכו, המצלמות ליוו אותם. ממש עד הסוף.
אך לאחר הסיום הדרמטי, והנפת גביע האליפות לאחר הניצחון בסולט לייק סיטי, הקלטות נכנסו לכספת, למשך לא פחות מ-18 שנה. מה הסיבה? ג'ייסון ההיר, הבמאי של הסדרה, לא מפרט בדיוק - אבל הסיבה שניתנת בכתבה שמתפרסמת ב"אינסיידר" האמריקני, היא כמות האנשים שהיתה צריכה להסכים לכזה פרויקט להתממש, ולתמונות לצאת לאור. רק ב-2016, ההיר קיבל טלפון מהמפיק בפועל, מייקל טולין, שגילה לו. "הוא סיפר לי על מאות שעות שה-NBA צילם ואף אחד עוד לא ראה, ושאל אם אני אתעניין בכזה דבר. ברור שעניתי שכן".
הצוות הדוקומנטרי זכה לפיקוח וליווי צמוד של אדם סילבר, אז ראש חטיבת הבידור של ה-NBA ולימים הקומישינר של הליגה. לאחר שהצוות קיבל את ברכתם של ג'ורדן והבולס, החל תהליך ההפקה בינואר 2018. אבל היה ברור שאי אפשר היה להסתפק רק בצילומים המקוריים. יותר מעשרים שנה עברו, ונדרשו גם העדויות של אנשי המפתח: כך, נוצרו לא פחות מ-106 ראיונות עם רוב השחקנים, המאמן פיל ג'קסון, יריבים דוגמת אייזיה תומאס (שנוא נפשו של ג'ורדן), צ'ארלס בארקלי ורג'י מילר; ואף דמויות מחוץ למגרש דוגמת נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, או הזמר ג'סטין טימברלייק.
אבל עם כל הכבוד לכל היתר, היה ברור שהפוקוס העיקרי יתמקד בג'ורדן: הקו העלילתי הברור של הסדרה אמנם מתייחס לעונה האחרונה, אבל הוא גם שופך אור על הקריירה הארוכה של מס' 23 - מההגעה לליגה, דרך העסקה ההיסטורית עם "נייקי" (והרצון לחתום תחילה בכלל עם אדידס), ההתגברות על "הילדים הרעים" מדטרויט, וכן סגירת המעגל עם "נבחרת החלומות" בברצלונה.
ג'ורדן, לפחות ע"פ הכתבה, גילה כנות מפתיעה, והיה מוכן להתייחס גם לחלקים פחות "זוהרים" באופיו: מהרגלי ההימורים שלו (שלפי הסדרה, היו קשורים גם לרצח של אביו, ג'יימס, ב-1993), יחסיו הקשוחים עם חבריו לקבוצה, הניסיון הכושל לפרוש לקריירה של שחקן בייסבול והביקורות שספג על העובדה שלא התגייס מספיק למען הקהילה השחורה בארה"ב.
אבל מייקל, כמעט כהרגלו, תחילה סירב. הוא חשש מהחשיפה, ואת הקרח שברה שיחה בינו לבין הבמאי ההיר השניים בתחילת הראיון הראשון. "אני לא רוצה לעשות את זה", אמר ג'ורדן לההיר. "למה?", שאל הבמאי. "כשאנשים יראו את הקטעים, הם לא יבינו למה התנהגתי כפי שהתנהגתי". ההיר הבהיר לו כי זה לא יהיה קליפ קצר. יהיו לו 10 שעות להסביר את הדברים. תהיינה שאלות שאולי לא תרצה לענות עליהם, אבל נוכל להבהיר את הדברים בצורה יותר מפורטת". ג'ורדן התרצה, ועמד במילה שלו.
זה לקח זמן עד שנפתח; רק בראיון השני ביניהם סיפר על ההימורים, ורק בשלישי התוודה באופן אמיתי על הרגשות שלו. אבל התוצאה היתה לההיר בידיים: סדרת דוקו עוצמתית ונוסטלגית עבור כל חובבי הספורט שחוו את שנות התשעים, וטיפול נטול כפפות באחד הספורטאים הגדולים של כל הזמנים. "גילוי הלב שלו הדהים אותי", ההיר סיכם, "זה ההבדל בין סרט דוקומנטרי רגיל לבין מבט אמיתי אל תוך הראש של ספורטאי היסטורי". ונדמה שבתקופה שבה חובבי הספורט חטפו מכה לא פשוטה, ניצוץ של אור בלט בדמות הסדרה. ואנחנו כבר לא יכולים לחכות.
