sportFive833971 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

"הופעת קלאץ'", על פי ההגדרה העממית בוויקיפדיה, היא משהו כזה: "אירוע בו ספורטאי, תחת לחץ ובדרך כלל בדקות הסיום של המשחק, מספק עוצמה, ריכוז וכל דבר נחוץ אחר על מנת להצליח ואולי גם להכריע את גורל המשחק".

אחרי משחק 6 של גמר המזרח, עיתונאי מ-ESPN ברזיל פנה ללברון ג'יימס עם שאלה: "לברון, לכל אורך הקריירה שלך היית שחקן קלאץ' מצוין. איך תביא את זה לידי ביטוי גם במשחק 7 בבוסטון?".

עוד לפני שהשאלה הסתיימה, קינג ג'יימס החל לצחוק: "כל הקריירה?", הוא ענה בחיוך, "וואו, אתה כנראה אחד היחידים שחושב ככה. אולי זה כי אני אוהב את ברזיל, או כי זה יום היין הלאומי פה".

לברון מכיר היטב את הנרטיב שנבנה סביבו לאורך השנים, לפיו בחלק הראשון של הקריירה הוא לא היה מופיע למשחקים הגדולים, הוא לא היה מספק "הופעות קלאץ'". לברון לא מנסה להתכחש לנרטיב הזה או להסתיר אותו, אלא מתמודד איתו בחיוך.

הוא פשוט למד מה הדרך הכי טובה להימנע מהצורך ב"הופעת קלאץ'" שכזו בדקות הסיום של המשחק: לספק אותה לכל אורך המשחק. הלילה זה הביא אותו לגמר שמיני ברציפות.

הניצנים היו שם במשחק 7 מול אינדיאנה בסיבוב הראשון. לברון מעולם לא הסתבך כל כך בסיבוב הפותח של הפלייאוף, אבל העונה הכל כבר קרה לו. "זו העונה השישית שלנו בתוך העונה הזו", אמר רגע אחרי העלייה לגמר.

באותו משחק מול הפייסרס, בשלב מסוים לברון אמר לבני משפחתו שישבו ביציע: "אני משחק כל המשחק", אבל התכווצויות הכריעו אותו וכמעט גם את הקאבס. הוא רשם "רק" 43 דקות ובעזרת 45 נקודות, סידר לקליבלנד כרטיס לשלב הבא. אחר כך הגיע הטיול מול טורונטו, כולל סל הניצחון הענק ואז, בוסטון, ששוב לקחה אותו לקצה.

מכל היריבות שלברון מירר להן את החיים במזרח לאורך השנים (דטרויט, וושינגטון, טורונטו, אינדיאנה בעיקר), אף אחת לא הקשתה עליו כמו הסלטיקס, שהעיפו אותו ב-2008 בשבעה משחקים בדרך שלהם לאליפות וב-2010 בשישה משחקים בדרך שלו למיאמי, ההפסד האחרון שלו בסדרה במזרח.

עם ההיט, לברון השיג את הנקמה שלו בבוסטון, תחילה ב-2011 ואז עם משחק שישי ושביעי עצומים ב-2012, בדרכו לגמר ולטבעת הראשונה שלו ואחרי שפירק את הסלטיקס בקלות שנה שעברה, הוא שוב נזקק למשחק שישי ושביעי מהסרטים כדי להשאיר אותם מאחור הפעם.

אז כאמור, במקום הופעת קלאץ', הוא פשוט סיפק "משחקי קלאץ'". במשחק 6 הוא שיחק רצוף עד לדקה האחרונה של הרבע השלישי, ירד לנשום רגע ואז שיחק רצוף כל הרבע הרביעי עד לשניות הסיום, כשהמשחק כבר היה גמור. הפעם הוא אפילו לא זכה ל"תענוג" הזה, אלא נותר על הפרקט לכל אורך 48 הדקות.

כמה סחוט הוא היה? עד כדי כך שכאשר הקאבס עלו לפודיום (שהוחבא מאחורי הקלעים כדי שהקהל לא יגיב בבוז. אם בוסטון הייתה מנצחת, הטקס היה נערך על הפרקט) כדי לקבל את הפרס לאלופת המזרח, לברון ישב במשך כמה דקות באפיסת כוחות בפינה. רגעים קודם לכן, הוא בקושי לחץ את ידו של הבעלים/הנמסיס, דן גילברט. השניים לא מסתדרים, אף פעם לא הסתדרו ובמשפחת ג'יימס לא שכחו את אותו מכתב מהעזיבה הראשונה. קשה להאמין שלברון יישאר בקליבלנד אחרי הקיץ הנוכחי, אלא שבניגוד ל-2010, אף אחד בעיר לא יוכל לומר עליו מילה רעה.

לפני משחק 7, בווגאס הציבו את הליין לנקודות שלו על 38, הגבוה אי פעם לשחקן במשחק NBA. לכולם היה ברור מה עומד להגיע, לכולם היה ברור שלמרות הביתיות של בוסטון, היא ממש לא רוצה להיתקל בקינג ג'יימס במשחק שביעי ומכריע.

לברון לא הגיע ל-38 הללו ונעצר על 35 "בלבד". הוא אפילו איבד 8 כדורים, אבל מעבר לזה הוא עשה הכל, כולל הכל, כולל הכל. 15 ריבאונדים, כולם בהגנה, מנעו מהסלטיקס לייצר נקודות קלות בהזדמנות שנייה. 9 אסיסטים (שהיו בקלות יכולים להיות הרבה יותר, אם החבר'ה לא היו מחטיאים כל כך הרבה שלשות פנויות במחצית הראשונה) ועוד כאלה שלא נכללים בסטטיסטיקה, למשל המסירה לקורבר שהמשיך לג'ף גרין, שצלף את השלשה וקבע 72:74.

זה היה רגע אחרי הדאנק המופרע של טייטום על הראש של לברון, אשר מיד אחריו הרוקי גם הוסיף שלשה שסידרה מהפך. האולם היה בשמיים ולברון, בעזרת החברים, הוריד אותו משם בשניות ומאותו רגע, השתלט על המשחק שוב עד לסיום. והיו גם 2 חסימות, כולל זו על טרי רוז'יר, שניסה להטביע עליו וגילה שזה לא רעיון טוב. זה לא היה משחק מושלם של לברון, אבל זו הייתה הופעה מושלמת, אם יש בזה איזשהו היגיון.

הזכרנו את ג'ף גרין, אז כאן גם המקום לזרוק כמה מילים עליו. הקריירה של הבחירה 5 בדראפט 2007 לא הלכה כמתוכנן. הוא נבחר על ידי בוסטון ומיד נשלח בטרייד בערב הדראפט ההוא תמורת ריי אלן, טרייד שאיש מאנשי הסלטיקס לא הצטער עליו. הוא שיתף פעולה בסיאטל/אוקלהומה סיטי עם חברו למחזור הרוקיז קווין דוראנט ואפילו נכלל יחד עמו בחמישיית הרוקים.

אבל דווקא בעונה בה הת'אנדר הצעירים עשו את הדרך לגמר ה-NBA, גרין נשלח בטרייד דדליין ל...בוסטון, בתקווה לסגור מעגל. בבוסטון קיוו שהוא יירש את פול פירס, אבל בדצמבר 2011 הכל השתנה, כאשר הוא נאלץ לעבור ניתוח לב, מה שגרם לו להחמיץ את כל העונה הבאה ושם את הקריירה שלו בסכנה. בסופו של דבר הוא חזר, קיבל חוזה נחמד מהסלטיקס לארבע שנים ובמהלכו, שוב נשלח על ידי בוסטון בטרייד, הפעם לממפיס.

הטרייד הזה, בינואר 2015, החל מסע נדודים עבורו, כאשר אחרי הגריזליס הוא מצא עצמו בקליפרס ובאורלנדו, לפני שחתם בקיץ בקליבלנד כשחקן חופשי. כמו כל הרול פליירס של הקאבס, גם העונה של גרין לא בדיוק הייתה מרהיבה, אך הוא שרד את המהפכה הגדולה של פברואר. גם הפלייאוף לא היה משהו, למעט הסדרה הלא רעה נגד טורונטו בחמשת המשחקים הראשונים מול בוסטון, הוא קלע בממוצע רק 5.6 נקודות וקטף 2.6 ריבאונדים, למרות שקיבל לא מעט דקות. ואז קווין לאב חטף זעזוע מוח.

בשני המשחקים האחרונים, המכריעים, עם הגב לקיר, מול הקבוצה שוויתרה עליו פעמיים, גרין התעלה, יותר מכל שחקן (אנושי, לא מוטנט) של הקאבס. במשחק 6 אלה היו 14 נקודות שעזרו לשמור על היתרון יציב, במשחק 7 הוא סיפק לא פחות מ-19, לצד 8 ריבאונדים. בשלב מסוים בפלייאוף הזה טיירון לו ויתר כמעט על כל אלה שלא היו כאן בעבר ונשאר עם הוותיקים, אבל לגרין, בטח בהיעדרו של לאב, הוא נתן את הצ'אנס וזה השתלם. צפו לעוד דקות ג'ף גרין בגמר.

בפעם האחרונה בה לברון ג'יימס לא עלה לגמר הליגה, 78 אחוז מהשחקנים שמשחקים בה כיום עדיין לא היו חלק ממנה. 78 אחוז! מתוך הסגל שהיה לבוסטון העונה, 14 מ-15 השחקנים עוד לא היו חלק מה-NBA ב-2010, כשלברון נשאר מחוץ לגמר (רק אל הורפורד כן). הנתון המטורף הזה רק הופך את העונה של הסלטיקס, ובעיקר את ריצת הפלייאוף שלהם, למדהימה ומרגשת עוד יותר.

בוסטון חיכתה וחיכתה, עד ששמה בקיץ האחרון את כל הביצים בסל של גורדון הייוורד. אחר כך היא השיגה איכשהו את קיירי אירווינג, בטרייד שקליבלנד אומנם הצליחה להתאושש ממנו נקודתית ולעבור אותה בדרך לגמר, אך עשוי לשנות את העתיד של שתי הקבוצות הללו. היא איבדה את הייוורד חמש דקות לתוך העונה ואת אירווינג איפשהו קצת אחרי אמצע הדרך. והיא הגיעה מרחק שתיים-שלוש דקות ממקום בגמר ה-NBA.

לא בטוח שההדחה הזו, כואבת ככל שתהיה, רעה במיוחד לסלטיקס. הסגל שלהם, כאמור, מלא בצעירים, כך שהעתיד מזהיר, בטח אחרי שטייטום ובראון צברו כל כך הרבה ניסיון בפלייאוף הזה. מצד שני, היו לא מעט דיבורים לאורך החודש האחרון על כך שאולי בוסטון יכולה לוותר על אירווינג ו/או הייוורד, כי הסגל הנוכחי מסתדר לא רע.

בקיץ האחרון, דני איינג' החזיר רק 4 מ-15 שחקני העונה הקודמת, כי אחרי שבוסטון חטפה מקליבלנד 4:1 בגמר המזרח, הוא הבין שמה שיש רחוק מלהספיק. הפעם לעומת זאת, כפי שניתן לראות, זה דווקא מאוד קרוב להספיק ובכל זאת, לבוסטון היה חסר את הגרוש ללירה, את השחקן שיוכל לקלוע כשכלום לא הולך ושימנע מהקבוצה להיתקע על 79 נקודות מחרידות במשחק על כל העונה. קיירי והייוורד נכנסים בול למשבצת הזו.

איתם, יש סיכוי סביר מאוד שבוסטון אפילו לא הייתה נגררת למשחק 7, אלא נראית קצת יותר טוב במשחקי החוץ בפלייאוף הזה. מעבר לזה, העפלה לגמר בלעדיהם הייתה מכניסה את כל המערכת ללחץ, כי כל דבר מלבד גמר בעונה הבאה, עם שני האולסטארים שיחזרו, היה נחשב לכישלון.

הסלטיקס התקדמו לאט אבל בטוח בכל אחת מהעונות מאז שבראד סטיבנס מונה. בעונה ראשונה שלו, עם ג'ף גרין ושאר ירקות, סטיבנס גירד 25 ניצחונות. אחר כך הוא השתפר ל-40 וסוויפ בסיבוב הראשון מול קליבלנד ובלאט. משם ל-48 והדחה בסיבוב הראשון אבל אחרי קרב עיקש נגד אטלנטה. בשנה שעברה אלה היו 53 ניצחונות, מקום ראשון במזרח ותבוסה בגמר האזורי לקאבס והשנה הגיעו 55 ניצחונות ופייט עד לשנייה האחרונה מול לברון בגמר האזורי. עכשיו, אחרי ההדחה הזו, נשאר לסטיבנס ובוסטון עוד מקום אחד להשתפר אליו.

למאמן, שזכה להמון מחמאות ובצדק לאחר שהביא את הקבוצה שלו למשחק 7 בגמר המזרח למרות שאיבד את שני השחקנים הכי טובים שלו (מישהו רוצה לנחש איפה הייתה גולדן סטייט בלי דוראנט וסטף, או קליבלנד בלי לברון ולאב, או יוסטון בלי הארדן ופול?), תהיה בקיץ המון עבודה.

הוא יצטרך להבין איך להחזיר את הצעירים שלו, טייטום ובראון, להיות שחקני משנה בהצגה של קיירי והייוורד. הוא יצטרך לגרום לרוז'יר וסמארט, שחירבו לו את משחק 7, להבין שהם לא יכולים לזרוק בכמות אליה התרגלו השנה. אירווינג והייוורד ירצו את הכדור, את הזריקות ואת הנקודות וסטיבנס ישבור את הראש כדי להבין איך לשלב את כולם יחד. אם למדנו משהו מהמסע המרתק של בוסטון השנה, זה שסטיבנס יבין מה לעשות.