הזמר פרינס ריגש אותו עד דמעות, אוהד בחליפה סגולה כמעט גרם לו ללכת מכות, ואשתו רצתה לסגור חשבון עם השופטים. ככה נראה ההספק בשבוע האחרון של דווין ווייד - הסנדק של ה-NBA. זה שמצליח להשתיק פרשיות לא נעימות כמו גרושתו שחטפה לו את הילד וקיבלה סכום לא ידוע, ההוא שמצליח להיחלץ ללא עונש ממקרים אלימים כמו שבירת היד המכוונת של ראג'ון רונדו בסדרה מול בוסטון ושבמקרה או לא, מקורב לכל "החברה הגבוהה" של הליגה - דמויות חלקלקות ולא ממש סימפטיות כמו קובי בראיינט, לברון ג'יימס, כריס פול, וכרמלו אנתוני. סנדק, כבר אמרנו?
אבל מתחת לכל הפיקנטריה שמסביב, השוטינג גארד בן ה-34 ממשיך לעשות את מה שהוא מבצע נפלא מאז שהגיע לליגה, לנצח ולעשות היסטוריה. הניצחון של מיאמי בטורונטו היה ה-100 בקריירת הפלייאוף של "פלאש", חלק מרשימה אקסקלוסיבית במיוחד. עד סוף הפלייאוף הוא צפוי לעלות למקום ה-13 ברשימת הקלעים בפוסט-סיזן כשיחלוף על שמות גדולים כמו אלג'ין ביילור, סקוטי פיפן ומג'יק ג'ונסון, ומי שעוקב מקרוב יודע שרוב המהלכים שלו באופן שיטתי מגיעים במאני טיים. מול הראפטורס היו אלה 7 נקודות מתוך 24 שהגיעו בהארכה. הסל החשוב מכולם הגיע אחרי שצפה מראש מהלך, חטף לדמאר דרוזן וקלע בצד השני סל שסידר להיט ניצחון חוץ ו-0:1 בסדרה. שוב, לא מדובר במשהו שלא ראינו קודם מווייד, מהשחקנים הגדולים שאחרי קצת זמן אתה לוקח כמובן אליו את הגדולה שלהם ושוכח לפעמים מהדרך, וחבל.
ווייד תמיד נמצא בכותרות, כי הוא לא מפחד לקחת את הזריקות המכריעות. בפיגור 2 בשניות האחרונות של משחק 5 מול שארלוט בסיבוב הראשון הוא הלך לסל והופל לפרקט. '>שריקה לא נשמעה. זו אולי הפעם היחידה בפלייאוף בה הוועדה לביקורת שופטים טענה שהשריקה הייתה מדויקת אבל זה לא הפריע לגבריאל יוניון, אשתו, לצייץ ב"טוויטר" ולבקש שיקנסו את השופטים. ווייד לא התלונן יותר מידי ובמשחק השישי בו ההיט היו חייבים ניצחון כדי לשרוד בפלייאוף הוא '>נקלע לקרב יריות אדיר מול קמבה ווקר. אוהד טיפש בחליפה סגולה עשה לו קצת טראש טוק והציע לו לפרוש אבל הגארד הוכיח שיש לו עוד מה לתת עם גג גדול על ווקר בשניות האחרונות ותצוגת ווינריות נפלאה נוספת. מיאמי עלתה בסופו של דבר לחצי הגמר אבל לא לפני שקיבלנו את ה-תמונה של הפלייאוף עד כה: דוויין וויד, הקשוח, המלוכלך, הפיזי, בוכה בזמן ההמנון של המשחק הראשון.
ווייד, כיאה למעמדו, הכחיש שבכה אבל ציין שהקשיב לראיון בו שמע את זוגתו של פרינס מספרת שווייד היה הכדורסלן האהוב על הזמר שהלך לעולמו החודש. וייד הודה שזה גרם לו להתרגשות גדולה ושמבחינתו זו המחמאה האולטימטיבית.
מי שעקב אחרי שלל הסיפורים בעקבות מותו בטרם עת של המוזיקאי האגדי בוודאי נתקל בעובדה המדהימה שפרינס לא רק היה חובב כדורסל גדול אלא גם שחקן מצוין למרות ש"התנשא" לגובה של 1.58 מטרים. יש גם מערכון מופתי בתכנית של דייב צ'אפל בה הקומיקאי צ'ארלי מרפי (אח של אדי) נזכר במשחק כדורסל עם פרינס על עקבים בשנות ה-80 ואיך הזמר עשה לו בית ספר על הפרקט.
ווייד הבין מיד שתמיכה מפרינס חשובה ברמה ההיסטורית. אם ג'אנקי כדורסל כמוהו בוחר בו כשחקן האהוב ביותר זה עשוי להיות בגלל שהוא רואה דמיון בין השניים. כמו פרינס, ווייד ורסטילי, יצירתי, מוכשר ובמקביל גם לא מוערך מספיק. ובשני המקרים כשיגיע זמן הסיכומים יהיה אפשר להבחין כמה חזקה ומשמעותית המורשת שהשאירו. וכמו שפרינס היה הרבה יותר מהשיר "גשם סגול" – גם וויד חיסל הרבה יותר אנשים מאשר את ה"איש בחליפה הסגולה".
בכלל, ווייד הוא שחקן היסטורי. בכל ההיסטוריה של הליגה רק למייקל ג'ורדן הגדול יש USAGE גבוה יותר (אחוז הפוזשנים בהם הכדור מסתיים אצל השחקן כשהוא על המגרש) מ-ווייד שמעורב במהלכים ב-32 אחוזים מהפעמים בהם הוא על המגרש. זה נתון גבוה מאוד, יותר מקובי בראיינט ואלן אייברסון שנחשבו ככאלו ש"חונקים" את הכדור. אבל בניגוד לשניים, ווייד עושה זאת ביעילות יחסית ובלי להשתלט על המשחק. סביר להניח שעד סוף הקריירה הנתון הזה יירד אבל עובדתית ווייד פעיל ומעורב בכל רגע בו הוא על הפרקט.
בגיל 34 אנחנו חוזים בשחקן שמעבר לשיאו אבל בהתחשב בכך שעד לפני 20 שנה שחקנים בעמדה מספר 2 היו מאבדים את רוב היעילות שלהם בגיל 32, ווייד במקום טוב. בשלוש השנים האחרונות הוא לא ירד מ-19 נקודות למשחק, וגם שאר המדדים הסטטיסטיים קרובים לממוצעי הקריירה. ווייד עדיין חוטף המון, מוסר מספיק וקוטף די ריבאונדים כדי שיידע להשתלט על משחק גם כשהקליעה לא עובדת. וכשבאמת צריך לקלוע שלשה, הוא מסוגל לעשות זאת גם אם עברו ארבעה חודשים מאז הפעם האחרונה בה זה קרה, כמו שהוכיח במשחק השישי מול שארלוט.
ומה הלאה? ווייד ייבחר בוודאות להיכל התהילה, עם שלוש אליפויות ומעל 20 אלף נקודות הוא כבר עשה מספיק ובינתיים יכול רק לשפר את הנתונים הסטטיסטיים בעונה הסדירה ובפלייאוף. רק שווייד מכוון כבר לצעד הבא. אחד ההישגים הגדולים שלא מצוינים בספרים היא יכולת הגיוס שלו. הוא שיכנע את לברון ג'יימס וכריס בוש לחבור אליו במיאמי, והצלחה של מיאמי בפלייאוף הנוכחי עשויה לעזור לו לשכנע את קווין דוראנט שמשתחרר מחוזה לחבור אליו לשמש של פלורידה נטולת המיסים.
אסור לשכוח איך התחילה ההכתרה של וויד כסנדק. ב-2005 שאקיל אוניל הגדול הקביל בין שלושה כוכבים ששיחקו לצידו, לדמויות מהסרט "הסנדק". את פני הארדווי ששיחק איתו באורלנדו הוא השווה לפרדו החלש, את קובי בראיינט ששיחק איתו בלייקרס הוא השווה לסוני הפזיז שיעשה הכל כדי להיות ה-איש ואת ווייד שיזכה איתו באליפות במיאמי ב-2006 הוא הגדיר כזה שאין לו בעיה לתת לו את המשוכות כשיגיע הזמן, בדיוק כמו בטרילוגיה. לכו אתם ותנסו להתחרות ביכולת השכנוע של ווייד שגרם לשאקיל לומר את המשפט המיתולוגי הבא: "ברור שאני רוצה את הכדור בידיים שלי אבל אני לא השחקן הטוב בקבוצה אז אין לי בעיה לתת את הכדור למייקל דוויין קורליאונה". כל מה שנותר זה לשים את הלחן של נינו רוטה ברקע, להוציא את דיאן קיטון מהחדר ולהכניס את דוראנט לחדר לשיחה בארבע עיניים, ואז ווייד כבר יציע לו הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה.
