1. ביום קריר בדצמבר 2011, דייויד סטרן החליט לשחק אותה אלוהים. אפשר להתווכח אם הטרייד שהיה מעביר ללייקרס את כריס פול (פאו גאסול ליוסטון, כשניו אורלינס מקבלת את למאר אודום, לואיס סקולה, קווין מרטין וגוראן דראגיץ׳) היה הוגן או לא, אבל סטרן בשבתו כיושב הראש הזמני של ניו אורלינס - שהיתה אז ללא בעלים - הלך עם יתר הבעלים הזועמים וביטל את העסקה. ״סיבות הקשורות לכדורסל״, הגדיר זאת, רק כדי לאשר טרייד של אותו פול לאותה עיר כעבור חמישה ימים.
כריס קיימן, אריק גורדון, בחירת סיבוב ראשון ובחור בשם אל-פארוק אמינו נדדו לעיר המארדי גרא. ״לוב סיטי״ נולדה. הלייקרס מעולם לא התאוששו. סטרן אולי לא דאג לשוק קטן למרות הכל - ניו אורלינס רשמה מאז הופעת פלייאוף בודדת ובשאר העונות לא התרוממה מעל המקום ה-12 במערב - אבל בעיר בה הלייקרס היו שליטים והקליפרס לוזרים תמידיים, הקומישנר אכן שינה סדרי עולם. בערך.
2. בזמן שקובי בראיינט הלך והתפרק, וגרר איתו את כל הלייקרס למטה, בהנהלה חיפשו לשווא כוכב - עם עדיפות ליוצאי דראפט 2003 - שישחק איתו. בסופו של דבר, אחרי הפרידה מקובי, נראה שגם ההנהלה פתאום חוזרת לחיים. לקופצ׳אק ובאס ג׳וניור, שיודעים שבנייה מחדש דרך דראפט בתוכניות חומש אינה אפשרית כשאתה בלייקרס, לא היו יותר הזדמנויות לבזבז.
למזלם, גולדן סטייט אישרה לשוחח עם לוק וולטון, השם הפנוי הכי אטרקטיבי בשוק (אולי מלבד המועמד התמידי ג'ף ואן גאנדי, אבל הכדורסל שלו ממילא לא היה מתאים ללייקרס). למזלם, זו היתה אהבה ממבט ראשון. מזל לא היה ללייקרס מאז הטרייד ההוא של פול, אבל אולי ב-29 באפריל 2016, בזכות איש עם המספר הקסום 32 - מקום הבחירה שלו באותו דראפט ב-2003 - החל הסדר באל.איי לשוב אל כנו.
3. בינתיים בקצה השני של המסדרון בסטייפלס, הקליפרס סגרו עוד עונה בה היו פייבוריטים באוקטובר וצופי טלוויזיה לפני החצי השני של חודש מאי. פול ובלייק גריפין הצליחו להיפצע תוך חצי שעה, וגם מיטב המאמצים של משפחת ריברס, דיאנדרה ג'ורדן שעשה כותרות בקיץ, וג'מאל קרופורד, השחקן השישי של העונה, לא מנעו הדחה מוקדמת בסיבוב הראשון, ונגד מי? דמיאן לילארד וחבורה לוחמת ואנונימית יחסית, כולל בחור בעונת שיא, ששמו אל-פארוק אמינו. את שיא הקריירה שלו קבע, אם חיפשתם עוד סמליות, ביום בו פול נפצע ביד וסיים את הפלייאוף.
חלון ההזדמנויות של הקליפרס על פניו עדיין פתוח, אבל פול וגריפין מסיימים חוזה בקיץ הבא, בעוד ריברס הצעיר, קרופורד, ג'ף גרין ועוד שלל שחקני משנה הופכים לחופשיים. חלון הזדמנויות של חמש שנים לשלדת שחקנים כזו אמור להוות אינדיקציה לפוטנציאל הקיים, ואם כל מה שיש להם להראות מאותה תקופה זה ניצחון פנטסטי אחד על סן אנטוניו, שנמחק מיד בהתמוטטות היסטורית נגד יוסטון, אולי לסטיב באלמר יהיו מחשבות כפירה על ריסטארט.
4. וולטון, שהראה בגולדן סטייט יכולות אימון נהדרות, מבין בוודאי עד כמה גדול המרחק בין האחים ספלאש ודריימונד גרין לאחים החורקים וג'וליוס רנדל, אבל אפשר למצוא קווי דמיון ומותר להתלהב מהפוטנציאל. הוא מגיע מתרבות מנצחת, והוא הפרזנטור הכי טוב שאפשר לבקש כשאתה רוצה לפתוח באמת דף חדש. עם 60 מיליון דולר פנויים ובחירת טופ-3 בפוטנציה, וולטון מחזיר לבדו את הלייקרס להיות שם גדול בשוק. השינוי אולי לא יהיה מיידי, אבל הודות לשני מהלכים שהתרחשו בתוך שלוש שעות באותו לילה - פתאום האוהדים שיכולים לחלום בלוס אנג׳לס שוב לובשים צהוב. ולא בזכות העבר המפואר, אלא לגמרי מסיבות הקשורות לכדורסל.
