הארדן. הגיע הזמן לפרגן לו (getty) (צילום: ספורט 5)
הארדן. הגיע הזמן לפרגן לו (getty) | צילום: ספורט 5
לא חברותי? זה לא משנה (getty) (צילום: ספורט 5)
לא חברותי? זה לא משנה (getty) | צילום: ספורט 5

אתמול בלילה צייצתי בטוויטר: "עד מתי נהיה תקועים עם המיזנתרופ המזדקן הזה". העוקב אבו אושר הבריק כשמיהר לענות לי ש"לא יפה לדבר ככה על שימי", אבל מובן שהתכוונתי למישהו אחר: קוראים לו ג'יימס הארדן.

הגארד של יוסטון הוא באמת טיפוס בלתי נסבל. מתנשא, שחצן ונהנה לדבר בעיקר על עצמו. אני משתדל לא לשפוט אנשים לפי תדמיות, בוודאי לא כאלה שמפומפמות באופן קבוע על-ידי התקשורת. כך שהמסקנה שלי מבוססת בעיקר על עבודה אנתרופולוגית רצינית, כיאה לסטודנט לתואר ראשון (שנה חמישית! בסוף עוד יתנו לי דוקטור של כבוד...).

פברואר 2014, סוף שבוע האולסטאר בניו-אורלינס. עמיתי עפר "ג'ובה" גרוס ואנוכי מתרוצצים מאירוע לאירוע בתקווה להביא למערכת ציטוטים מעניינים מהשחקנים השונים, ובהם הארדן, שבאותה העת היה חברו לקבוצה של אחד עומרי כספי. לצד לברון ג'יימס, האיש והזקן היה ללא ספק השמוק הכי גדול שנתקלנו בו. "דוש", קוראים לזה באמריקאית למתקדמים. גורר רגליים ממקום אחד למשנהו, עושה טובה שהוא משתף פעולה וגם כשכבר שיבח את כספי על הופעותיו, נדמה היה שהוא מדקלם את המילים בחוסר חשק מופגן. ובכל זאת, תאהבו אותו או לא, בחלוף שנה ורבע בלבד, הארדן מוכיח בענק שאין ראוי ממנו לתואר (סגן) ה-MVP של הליגה.

מה אמרתם על ההגנה שלו? (getty) (צילום: ספורט 5)
מה אמרתם על ההגנה שלו? (getty) | צילום: ספורט 5

קודם כל, שימו לב למספרים: הבחור הציג העונה נתוני שיא בכמעט כל קטגוריה חשובה, דווקא כשמספר הדקות שלו נמוך יותר מבשתי העונות הקודמות במדי הרוקטס: נקודות (27.4), אסיסטים (7 למשחק), ריבאונדים (5.7), דיוק מהקו (86.8%). כל אלה נוגעים להתקפה, אבל מה לגבי האקסיומה, שלפיה הארדן לא מסוגר לשמור אפילו על מזגן? מתברר שגם כאן הוא מציג תוצאות מהטובות ביותר בקריירה שלו: חטיפות (1.9 בממוצע) וחסימות (0.7).

מדד נוסף, Diff% שמו – הבודק כמה אתה מצליח לגרום לשחקן שעליו אתה מופקד לקלוע פחות טוב – מצביע על כך שהארדן השתפר בשמירה מול זריקות לטווחים רחוקים, כלומר על זריקות ארוכות לשתי נקודות ועל שלשות. לגבי מה שקורה בחדירות עליו ובתוך הצבע מצבו בינוני ומטה. אבל זה לא מביא בחשבון שהבנאדם בסה"כ 1.95 מ', מקבל בחילופים שחקנים גבוהים ממנו, וגם שבחלקים משמעותיים של העונה דווייט הווארד היה פצוע. ליוסטון, כידוע, לא היה מגן טבעת אחר ברמתו, עם כל הכבוד לג'ואי דורסי וקלינט קאפלה.

האגדה מספרת שבקיץ האחרון צפה הארדן בסרטון יו-טיוב באורך 10 דקות, שליגלג על העצלנות המרגיזה שלו כשומר. הוא סיפר שנעלב. ייתכן שזה חלק מהסיפור. כך או כך, על דבר אחד קשה להתווכח: הארדן משקיע יותר מאמץ בהגנה וגם שפת הגוף נראית חיובית יותר.

כשהוא מזייף, מאמנו קווין מקהייל (שבעצמו שווה טור בקרוב) כבר הוכיח שאין לו בעיה להשאיר את הכוכב הכי גדול שלו על הספסל במאני-טיים, כמו למשל בקאמבק המזהיר מפיגור 19 במשחק השישי בסדרה נגד הקליפרס. הדבר המדהים בהימור הזה, מעבר לכך שהוא הצליח, כמובן, היה שהארדן אשכרה עודד את חבריו מבחוץ ולא ניכר היה שהוא "סרטן בחדר ההלבשה", כפי שנטען בעבר.

הרווח הנקי היה רגליים טריות במשחק השביעי, במאני טיים, שבו הסופרסטאר בן ה-25 הצטיין עם 31 נק', 8 אס' ו-7 ריב'. אחרי שנים של ספקות, הארדן הוכיח שהוא מסוגל לקחת קבוצה רצינית על הכתפיים. דווקא בסדרה שהיה חלש בה, הוא עזר לה להפוך לתשיעית בלבד בכל הזמנים שחוזרת מפיגור 3:1 לנצח בסדרה. כעת הוא מוכן לאתגר הגדול הבא שלו: להרים את יוסטון מהקרשים, אחרי שתקבל בראש מגולדן סטייט בגמר המערב.