לפעמים, בחיים, אתה מצפה שדברים יראו אחרת. גם אם אתה אופטימי או אם הצלחת באופן יחסי אתה מצפה לקפיצה קדימה. אבל החיים לא עובדים ככה ברוב המקרים, גם אם אתה לוקה דונצ'יץ'. דאלאס מאבריקס ציפתה להתקדם אחרי עונה טובה בה הגיעה לגמר המערב והדיחה את פיניקס בסיבוב השני של הפלייאוף, אבל עלולה למצוא את עצמה במקום ה-11 במערב.
דאלאס ניצחה 3 מ-12 משחקים בהם לוקה דונצ'יץ' וקיירי אירווינג שיחקו אחד ליד השני. אחרי שהייתה צמודה למקום הרביעי במערב, בעונה בה אין פייבוריטית ברורה בקונפרנס (אולי חוץ מדנבר), היא בדרך החוצה מהפלייאוף. הם אמנם במאזן 39:36 ובמרחק משחק וחצי ממינסוטה השביעית, אבל הכיוון של הקבוצה רע. הם הפסידו בארבעת המשחקים האחרונים, שניים מתוכם מול שרלוט החלשה. במשחק הקודם מול ההורנטס הם איבדו יתרון של 16 נקודות ולוקה דונצ'יץ' סיפק ציטוטים מדאיגים במיוחד.
דונצ'יץ' אמר: "פעם נהניתי יותר וחייכיתי על הפרקט, אבל המצב נהיה מתסכל מהרבה סיבות שונות שלא קשורות רק לכדורסל. העונה הזו לא נראית כמו שחשבנו שהיא תיראה, אבל עדיין יש זמן לתקן. אפשר לראות את העצבים עליי, לפעמים אני לא מרגיש אני. הרבה דברים קורים כאן". לא טוב, בלשון המעטה. אז מה, לעזאזל, קורה בדאלאס?
יותר מהגעתו של קיירי
האינסטינקט הראשון שלנו יהיה אולי להאשים את קיירי אירווינג, שהגיע לדאלאס בטרייד על דוריאן פיני-סמית'. דאלאס הגיעה אליו במאזן 25:28, לא רע אבל גם לא טוב במיוחד. עד לאותה נקודת זמן המאבס היו במקום התשיעי בליגה בהתקפה וב-24 בהגנה. ממוצע, והעליונות של דונצ'יץ' בהתקפה הספיקה.
בשלב הזה המאבריקס החליטו לוותר על שחקן ההגנה הכי טוב שלהם, דוריאן פיני סמית', ולהביא את קיירי אירווינג. אירווינג קולע 27.6 נקודות למשחק באחוזים נהדרים, אבל השיפור לא משמעותי: דאלאס עלתה למקום השביעי בהתקפה ונשארה ב-24 בהגנה, כשהיא סופגת יותר נקודות ל-100 פוזשנים.
בקבוצה עצמה אומרים שאירווינג "אזרח למופת" מאז שהגיע ולא משפיע לרעה על חדר ההלבשה, אבל ראינו את אותם סיפורים גם בקבוצותיו הקודמות שקרסו בזו אחר זו. יכול להיות שאירווינג משפיע לטובה בדאלאס, והוא אולי בגרסה הטובה ביותר שלו שדאלאס יכולה לקבל. ואם הם נראים ככה בדקות האלה, הם בבעיה.
דונצ'יץ' החמיץ משחקים ואירווינג החמיץ משחקים גם כן, אבל הדקות שלהם ביחד לא מספיק טובות. הם אמנם קולעים בקצב מפחיד אבל סופגים כמות נקודות גבוהה, וקבוצות מצליחות להיות מספיק צמודות. יש לדאלאס כוח אש, אבל הוא פשוט לא עובד.
דוגמה נוספת לכך היא השם המרכזי שהגיע למאבריקס בקיץ, כריסטיאן ווד. ווד הגיע כדי לסייע ללוקה בנטל הנקודות וקולע 17.2 נקודות ב-51.5% מהשדה, אבל לא מצליח לחפות עליו בהגנה. לכן הוא עולה מהספסל, ולכן בדקות של ווד ודונצ'יץ' דאלאס לא טובה יותר באופן משמעותי מהיריבות שלה. המזל שהיה להם בתחילת העונה נעלם, וכדור השלג התחיל להתגלגל. תוסיפו לזה תלונות לשופטים ואת המהלך המוזר ההוא מול גולדן סטייט, ומשברון קטן הפך לקריסה ממושכת.
כולם אשמים
זה אולי הסיפור של דאלאס מאבריקס העונה. הקבוצה יותר מוכשרת על הנייר ממה שהיה בשנה שעברה, כשקיירי אירווינג יותר טוב מברנסון וכריסטיאן ווד נותן לה מימד של גובה שלא היה בשנה שעברה. אבל אף אחד לא יכול להגיד שהם משחקים כדורסל טוב יותר.
זה מתחיל כמובן מג'ייסון קיד, המאמן. קיד לא מאמן מוערך במיוחד ברוב שנותיו בליגה הטובה בעולם וזכה להרבה קרדיט בשנה שעברה, אך השנה איבד את רובו בהתחשב בחוסר הסדר בהתקפה. דאלאס לא קבוצת הגנה מספיק טובה והכישרון ההתקפי לא מייצר שלם שגדול מסכום חלקיו. הם אמנם קולעים קצת יותר טוב, אבל מנצחים פחות משחקים וחסרים את התשוקה שהייתה שם בשנה שעברה.
וכאן נכנס לתמונה דונצ'יץ' עצמו. לוקה סופג ביקורת על זה שהוא מרבה להתלונן לשופטים אחרי כל מהלך, בעונה בה כמות זריקות העונשין שלו עלתה מ-7.5 ל-11 במשחק. הגיעו שני שחקנים לשחק לצידו של הפנומן הסלובני, והוא יותר ריכוזי מכל שלב אחר בקריירה. הם ב-29:31 איתו ו-10:5 בלעדיו, כשגם שחקנים חשובים כמו מקסי קלייבה פספסו לא מעט משחקים.
פאבלו לאסו, מאמנו לשעבר, תקף: "אני חושב שלוקה יכול לשלוט בעצמו. הוא תמיד היה כזה, קשה לו להתמודד עם חולשות. הוא חייב לתקן את זה ולעבוד על בעיית המוטיבציה שלו".
העונה 38.2% מההתקפות של דאלאס, בזמן שלוקה דונצ'יץ' על המגרש, נגמרות בידיים שלו. זה המספר הגבוה ביותר בקריירה של הסלובני והשביעי הכי גבוה בכל הזמנים. היחידים שהגיעו ליותר מכך הם ראסל ווסטברוק (פעמיים), ג'יימס הארדן, קובי בראיינט, מייקל ג'ורדן ויאניס אנטטוקומפו העונה. מכל הרשימה הזאת רק ווסטברוק סיים עם כמות אסיסטים גבוהה יותר למשחק מזאת של הארדן.
דונצ'יץ' עמוס בקנה מידה היסטורי, וזה משפיע גם על ההגנה ועל החשק שלו לשחק. הוא סופג המון עבירות ומרגיש שהוא צריך לשחק לבד בהתקפה מול 4 אנשים אחרים, אבל יכול להיות שזה גם באשמתו. שהוא לוקח על עצמו יותר מדי במקום להתרכז בדברים אחרים, מה שמוביל לחוסר המאמץ בהגנה או למשחק פסיבי בלי כדור.
מנטלית, זה מרגיש כאילו דונצ'יץ' לא באמת רוצה לנצח או לשחק כדורסל. הוא רוצה לעלות ולהשיג מספרים מדהימים, ועושה את זה כי הוא שחקן כדורסל ממש ממש טוב, אבל משהו שם קצת חסר. לכן הוא לא נהנה לשחק, לכן הוא אומר שהוא נהנה יותר בעבר.
שינוי גישה
קיירי, כריסטיאן ווד ושחקני המשנה פשוט לא מספיק טובים או מספיק מתאימים. בשנה שעברה דאלאס נראתה כמו קבוצה אירופאית קלאסית, כזאת שמסתמכת על הגנה ועל הכישרון של הסלובני כדי לסחוב אותה בהתקפה. זה עבד, גם כי הם הדביקו אחד את השני בהתלהבות.
זה בלט בדרך שלהם לגמר האזורי, מול יוטה מפורקת ומול פיניקס שפשוט התמוטטה ביתרון 2:3. הג'אז והסאנס נראו עייפות, דאלאס נראתה מלאת חיים ורצון להשקיע יותר מהשנייה. עכשיו דאלאס נראית כמו קבוצה אמריקאית בקטע רע - קצת מפורקת, קצת עייפה, לא ממצה את הפוטנציאל שלה.
קשה לראות את ווד ואת ג'ייסון קיד ממשיכים שם בשנה הבאה, כשגם המצב של קיירי שמסיים חוזה לוט בערפל. מי שימשיך שם (וחתום על חוזה גדול עד 2027), זה לוקה דונצ'יץ'.
וזאת הבעיה שלו ושל דאלאס. יכול להיות שהכאפה של המקום ה-11 תעשה לו טוב ושנראה אותו בשנה הבאה משחק כדורסל הגנתי יותר או קבוצתי יותר, יכול להיות שנראה אותו לוקח צעד קדימה והופך ל-MVP (פרס שהוא לא היה רחוק ממנו בחלקים מהעונה).
ויכול להיות שהעונה הזאת הופכת את השעון של דאלאס. דונצ'יץ' מספיק טוב כבר עכשיו בשביל להתחרות כל שנה על האליפות ואולי גם צריכה לעשות את זה, אבל הם לא מצליחים לעצור יריבות. לכן גם החוסן המנטלי עצמו נפגע. זה מרגיש, ונשמע, כאילו הם לא רוצים להיות שם. אפילו האוהדים שלהם שורקים להם בוז. יכול להיות שהם יתאוששו, יתחברו באפריל ויצליחו להדיח קבוצה בסיבוב הראשון במערב הפרוע.
דאלאס כבר שינתה את הקבוצה סביב דונצ'יץ' כשהביאה (והעיפה) את קריסטפס פורזינגיס, ויכולה לעשות את זה גם הפעם. האם זה יצליח? האם תהיה לה עוד הזדמנות אחרי זאת? רק הזמן יגיד.
Follow @Roi_Weinberg